בשבוע שעבר התקבל גזר הדין בפרשה שהסעירה את המדינה, ורוצחה של מיכל סלה ז״ל נשלח למאסר עולם. במעמד גזר הדין סיפרה אחותה של מיכל על השבר הבלתי ניתן לאיחוי, הטראומה המדממת והקושי בגידול בתה של אחותה בצל הטרגדיה. בתקשורת פורסמו תמונות קורעות הלב של ביתה של מיכל מניחה ציור שציירה על קבר אמה, והלב נחמץ.
אלימות כלפי נשים היא תופעה רווחת בחברה הישראלית וזו אינה הפרשה הראשונה, ולצערי גם לא תהיה האחרונה, בפרשות אלימות ורצח מזעזעות הגורמות לנו, כנשים וכאנשים, לתהות עד מתי? עד מתי דמנו יהיה הפקר ונמשיך לשמוע חדשות לבקרים על עוד רצח, עוד אונס אלים ועל עוד ועוד נשים שמקפחות את חייהן ונפשן בצל האלימות הגברית. ובכל זאת, היה משהו בתמונה הזו של בתה של מיכל על קבר אמה, שהובילה אותי, לראשונה בחיי המקצועיים, לזעוק את זעקתי על מנת שנדע שעשינו הכל, לא רק ברמת המילים אלא גם ברמת ההחלטות, העשייה הפרלמנטרית והאזרחית כאחד.
אלימות נגד נשים היא תופעה שמדאיגה אותי לא רק כאישה, אלא גם כאמא, כאזרחית במדינת ישראל וכאזרחית העולם. בעוד היינו מצפים לראות שיפור במצב לאור השיפור במעמד הנשים והחתירה לשוויון מגדרי, אלימות נגד נשים היא תופעה במגמת עליה בכל רחבי העולם, ואני מחליטה שזה הזמן שנהפוך להיות חלק מהפתרון.
בחמש השנים האחרונות נרצחו בישראל 122 נשים, מתוכן 48 נרצחו בידי בני זוגן. את כל המקרים האלו יכולנו למנוע בטיפול חברתי נכון, הרתעה מוגברת וחינוך. מגפת הקורונה חשפה ביתר שאת את היקף האלימות נגד נשים. המשבר הכלכלי שגרמה המגפה, בצירוף הסגרים שהותירו מיליוני ישראלים וישראליות בבתים, הובילו לעלייה משמעותית במקרי אלימות במשפחה. בארגון נעמ״ת מעריכים שבישראל חיות כ-200 אלף נשים תחת אלימות.
דו"ח מבקר המדינה קבע כבר ב-2002 ש"אלימות כלפי נשים הפכה לבעיה חברתית קשה, החובה לטיפול בה מוטלת על משרדי הממשלה". מאז חלפו שנים כה רבות ולא נעשה מספיק כדי לוודא שההמלצות מיושמות. הדו"ח העלה ליקויים חמורים על אופן הטיפול במקרי אלימות במשפחה, ביניהם היעדר שיטתיות באיסוף מידע והיעדר הסדרים מוסכמים בנוגע להעברת מידע בין משרדי הממשלה המטפלים בהיבטים שונים של בעיות האלימות בין בני זוג, היעדר פיקוח מוסדר על אופן תפקודם של המרכזים והמקלטים המיועדים לנפגעות אלימות במשפחה ובפריסתם של המרכזים בכל רחבי הארץ.
והנה, כ- 20 שנה אחרי דו"ח זה, דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם בשנת 2021 קבע שרוב התקציב לטיפול באלימות נגד נשים לא הועבר במלואו עד לשנת 2020 (למעשה הועבר פחות ממחצית הסכום, 128 מיליון שקלים, מתוך 300, אשר יועדו לתכנית בין השנים 2017-2020) ורק 20% מהגברים האלימים טופלו. עוד קבע הדו"ח כי מחצית מהנשים שנרצחו בין השנים 2004-2019 היו מוכרות לשירותי הרווחה לפני הרצח, כי מסגרות הטיפול בגברים אלימים מעטות ולא פועלות באופן רציף ובאופן כללי לא נעשות די פעולות להפניית גברים אלימים לטיפול. עוד עולה מהדו"ח כי גם התקציב שהועבר, לא נוצל באופן המיטבי וכי הממשלה לא מצליחה להתמודד באופן מספק עם מקרי האלימות בתוך המשפחה.
כפי שידע ראש הממשלה להקים קבינט מקצועי בראשותו לטפל במשבר הקורונה, המציאות מחייבת הקמת קבינט חירום למאבק באלימות נגד נשים בראשותו של ראש הממשלה, ובשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים, המשטרה והפרקליטות. תפקיד הקבינט יהיה לוודא שאף תלונה לא נופלת בין הכיסאות, לזהות את קולן של אלו שאין להן את הפריבילגיה להישמע ולמנוע את הרצח הבא לפני שהוא מתרחש. הקבינט יעביר תקציבים, יקבל החלטות מהותיות ויקדם חקיקה מהירה בגיבוי הכנסת על כל סיעות הבית. חשוב לציין, ישנה ועדת שרים לשוויון מגדרי העוסקת גם במאבק באלימות נגד נשים, אבל זה לא מספיק. מצב חירום דורש פעולות מהירות יותר, אסרטיביות יותר, שבאות מלמעלה.
מצב חירום דורש פעולות מהירות, אסרטיביות, שבאות מלמעלה ובניהולו של ראש הממשלה. הממשלה הנוכחית יכולה וצריכה להיות ממשלת הזדמנות למרות הבדלי הגישות, ואולי אפילו בזכותן
התכנית למניעת אלימות במשפחה שאושרה בשנת 2017 קבעה, כי במשך חמש שנים יתווספו לתקציב משרדי הממשלה 50 מיליון ש"ח שייועדו למאבק באלימות כלפי נשים, עד לתוספת קבועה של 250 מיליון ש"ח החל משנת 2021. בפועל, הסכומים שהוקצו למטרה נמוכים בהרבה והתכנית אינה מיושמת במלואה עד היום.
לאחר שלוש שנים בהן המדינה פעלה ללא תקציב עדכני, בנובמבר האחרון אושר תקציב המדינה. לאחר אישורו החלו משרדי הממשלה לשקוד על הכנת תקציב 2023. תפקידו של הקבינט, בין היתר, יהיה להנחות את משרדי הממשלה לשים בסדר עדיפות עליון את נושא האלימות נגד הנשים, בזמן העבודה על התקציב החדש. תקציבים אלה יוכלו לשמש לתקצוב תכניות חדשות וישנות ולחיזוק מערך התמיכה והשיקום למען נשים. באופן זה, יתאפשר להן לצאת ממעגל האלימות, להשתלב ולצמוח בחברה כאזרחיות, כאימהות וכנשים עובדות ובעיקר לחיות בחברה בעלת חוסן, הערבה לכל אזרחיה.
תופעת האלימות בחברה, כלפי נשים ובכלל, אינה בעיה מגזרית או סקטוריאלית. זה לא "שלהם", זה של כולנו, ועלינו לפעול בהקדם, כאשר יש לנו את ההזדמנות, דווקא בממשלה זו.
הממשלה הנוכחית יכולה וצריכה להיות ממשלת הזדמנות למרות הבדלי הגישות, ואולי אפילו בזכותן. אני מאמינה שאפשר לאחד את כל שורות הממשלה סביב המאבק באלימות נגד נשים. זהו נושא בקונצנזוס, והעיסוק בו נוגע בחיים עצמם, וזה מה שהממשלה הבטיחה לעשות – לעסוק בחיים עצמם. ראש הממשלה ושריו הבטיחו לקיים ולשמר את יציבות הממשלה על ידי הימנעות מעיסוק בנושאים שבמחלוקת והתמקדות בנושאים אזרחיים המקדמים עתיד טוב יותר למען כולנו. ההזדמנות היא עכשיו והדחיפות היא רבה. זוהי תהיה הגשמת חזון הסולידריות הפנימית, שביסודו הרעיון ש"כל ישראל ערבים זה לזה".
גם כשאנו חלוקים, כולנו עם אחד. המחלוקת עמדה תמיד בשורש הזהות היהודית. אבל כאן אין מחלוקת. חיי נשים אינם הפקר, והזמן לפעולה אוזל. אנחנו נמצאים במצב משבר אמיתי. זהו מצב חירום. כמעט ואין יום בו האלימות נגד נשים נעדרת ממהדורות החדשות, החל ברצח נשים על מה שנקרא בטעות ״רקע כבוד המשפחה״, דרך שיח מבזה כלפי נשים ברחוב, בשוק העבודה ובבתים, ועד עבירות מין קשות בנשים וקטינות במוסדות חינוכיים. העולם הופך מקום מסוכן עבורנו, נשים, ומה שמפחיד אותי יותר הוא שהעולם הופך להיות מסוכן יותר עבור בנותינו. הזמן לפעולה הוא עכשיו.
״למרבה הצער, אירועי אלימות במשפחה, ובתוכם נטילת חייהן של נשים בידי בני זוגן, מתרחשים לעיתים קרובות מדי, ובמקרים רבים מקורם בתפיסת עולם רכושנית כלפי בנות זוג, קנאה אובססיבית להן וניצול פערי הכוח בין הממית לקורבן. יש לקוות כי המודעות הציבורית הגוברת להתרחשויות אלה, תתרום להוקעתם של הפוגעים בבנות זוגם ולהגברת נחישותן של הרשויות בפעולתן נגד התופעה", מתוך הכרעת בית המשפט המחוזי בירושלים (26/12/21)
אל לנו לתת לדמה של מיכל סלה ושל 15 הנשים הנוספות שהצטרפו לסטטיסטיקה העגומה בשנת 2021 להיות הפקר. הזמן לפעולה הוא עכשיו, לפני הרצח הבא.
הכותבת היא מנכ"לית גלעד יחסי ממשל ולובינג