בית הדין לעבודה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה מתמחה נגד עורך הדין שאצלו הועסקה. המעסיק טען כי מאחר שחוק פיצויי פיטורים לא חל ביחסים בין מתמחה ומאמן לא חלה עליו חובה להפריש לתובעת את רכיב הפיצויים לקרן הפנסיה. בית הדין דחה את הטענה והבהיר כי למתמחים זכות לפנסיה מקיפה כמו לכל עובד בישראל.
התובעת עבדה במשרדו של עורך הדין בין השנים 2015-2017, תחילה כסטודנטית למשפטים ולאחר מכן כמתמחה.
בתביעה שהגישה לאחר סיום התמחותה היא עתרה לפיצוי על חסר בהפרשות לפנסיה. היא הדגישה כי הייתה לה פנסיה פעילה במועד תחילת עבודתה כך שהיה על הנתבע להמשיך ולהפריש עבורה לפנסיה אך הוא לא עשה כן.
התובעת הדגישה כי היה על המעסיק להפריש עבורה לפנסיה מקיפה, הכוללת רכיב של כספי פיצויי פיטורים.
עוד היא תבעה הפרשים בגין דמי הבראה, דמי נסיעות, תשלום דמי מחלה ותשלום על השבוע האחרון לעבודתה.
הנתבע טען מנגד כי אמנם התובעת זכאית להפרשות פנסיוניות, אך רק לפנסיה כללית ולא לפנסיה מקיפה הכוללת הפרשות לפיצויי פיטורים.
לטענתו, מאחר שחוק פיצויי פיטורים אינו חל על תקופת ההתמחות על פי חוק לשכת עורכי הדין, לא חלה עליו חובה להפריש עבורה כספים לפנסיה מקיפה. הוא הסביר כי התובעת התעקשה על הפרשות פנסיוניות הכוללת הפרשה לפיצויי פיטורים ולכן לא ניתן היה לבצע עבורה הפרשות לפנסיה כלל.
שמירת רצף הצבירה
אך השופטת מיכל נעים דיבנר מבית הדין לעבודה בתל אביב קיבלה את התביעה. היא הבהירה כי זכותה של התובעת לפנסיה מקיפה מעוגנת בצו הרחבה לפנסיה חובה מ-2011 שחל על כל העובדים והמעסיקים בישראל.
לדבריה, העובדה שחוק פיצויי פיטורים אינו חל על יחסי העבודה בין מתמחה במשפטים למאמנו אינה גוררת אחריה את ביטול זכותו של המתמחה לפנסיה מקיפה הכוללת הפרשות מעסיק במקום חלק מפיצויי הפיטורים.
השופטת הסבירה כי כפי שעולה מצו ההרחבה, הפרשות המעסיק המבוצעות מכוחו בצירוף עם הניכוי משכר העובד, מקנות לעובד את הזכות לפנסיה שמעניקה לו כיסוי ביטוחי לא רק בעת פרישה אלא גם במקרה של נכות או מוות.
היא הוסיפה כי בעוד שחוק פיצויי פיטורים נועד לקבוע את הזכות לפיצויים בהתאם לנסיבות סיום עבודתו של העובד, הרי שההפרשה של פיצויי פיטורים לקרן פנסיה אינה מותנית בזכאותו של העובד לקבלת הפיצויים בפועל. ההפרשה מבוצעת וניתנת לעובד בין אם הוא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בסיום עבודתו ובין אם לא.
עוד הבהירה השופטת כי מערכת היחסים בין מתמחה במשפטים למאמנו היא זמנית במהותה וזו הסיבה לקביעה כי חוק פיצויי פיטורים לא יחול עליה. ואולם, מטרה זו אינה מתקיימת כשנבחנת הזכות לפנסיה מקיפה אותה צובר העובד במהלך כל ימי עבודתו ממקום עבודה אחד למקום העבודה הבא.
השופטת סיכמה כי מתמחים במשפטים זכאים לפנסיה מקיפה בהתאם להוראות צו ההרחבה. בנסיבות אלה היא חייבה את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגובה הפרשות המעסיק ולהשיב לה את ניכויי העובד שלא הועברו ליעדם.
בנוסף חויב הנתבע בדמי הבראה, דמי נסיעות ודמי מחלה ובסך הכל ב-15,425 שקל בתוספת הוצאות בסך 5,000 שקל.
ב״כ התובעת: עו"ד שי צימרינג
ב״כ הנתבע: עו"ד אלי בן חיים
עו"ד כפיר יפת עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל