אחרי הגירושים: תקבל מהחברה של בעלה כ-300 אלף שקל

5 שנים לאחר שהתגרשה מבעלה: תקבל מחברת ההסעות שלו כ-300 אלף שקל. כך קבע לאחרונה בית הדין לעבודה בתל אביב. השופט תומר סילורה דחה את טענת בעל העסק שגרושתו הפסיקה לעבוד כבר ב-2016, באופן שאינו מזכה אותה בהשלמת פיצויי פיטורים.

הנתבעים הם חברה העוסקת בשירותי הסעות, ובעל המניות היחיד בה. התובעת היא גרושתו ואם שמונת ילדיו. אין מחלוקת שהועסקה בעבר בחברה, במהלך תקופת הנישואים, בתפקידים אדמיניסטרטיביים שונים. בשלב מסוים התגלע ביניהם משבר, והיא קיבלה מכתב פיטורים. באוקטובר 2021 התגרשו הצדדים רשמית, כאשר בינואר 2023 הוגשה התביעה לבית הדין לעבודה.

האישה טענה במסגרתה כי נוכח 18 שנות עבודתה בחברה, היא זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך כ-210 אלף שקל, לפדיון 154 ימי חופשה בסך כ-180 אלף שקל, וכן לתשלום דמי הבראה ודמי הודעה מוקדמת. בתוך כך דרשה התובעת לבצע הרמת מסך, ולחייב אישית את בעלה לשעבר בתשלום סכומי התביעה. לטענתה הוא "ניצל את מסך ההתאגדות לטובת צרכיו האישיים".

מנגד טענו הנתבעים כי בפועל הפסיקה התובעת לעבוד בחברה כבר ב-2016, כאשר עבודתה מאז הייתה "על הנייר בלבד", כדי "לשמור על שלום בית ושקט תעשייתי". הטענה נתמכה בעדות חלק מילדי הצדדים המתגוררים בארצות הברית. לאור זאת, נטען כי הסכום שנצבר בפוליסה של התובעת הוא היחיד לו זכאית בגין פיצויי פיטורים, מבלי שמגיעה לה השלמה כלשהי.

ההגנה אף התנגדה לתשלום יתר רכיבי התביעה ובפרט לפדיון חופשה, בטענה כי התובעת הלכה למעשה ניצלה את מלוא ימי החופשה שעמדו לרשותה.

עדות לא אמינה

השופט סילורה דחה את גרסת הבעל כי עבודת גרושתו בחברה מאז 2016 הייתה על הנייר בלבד, למען שמירה על יחסים תקינים. "אין בידינו לקבל את טענת הנתבעים כי 'הכל היה פיקטיבי למען שלום בית'", כתב. לדבריו, אף אינו מקבל את עדות חלק מילדי בני הזוג בקשר למועד הפסקת עבודת אימם בפועל, בהיותה לא אמינה.

"בתקופה הרלוונטית (מ-2016 ואילך) הם שהו בארצות הברית ולא בישראל, ומשכך לא ברור כיצד הם הצהירו, לא רק על כך שהתובעת לא עבדה בחברה, אלא שהם עבדו בחברה ואף שימשו כמנהלים בחברה", הדגיש השופט. הוא אף תמה על כך שבת אחרת של הצדדים, אשר נטען כי החליפה את אימה בעבודתה, לא הובאה לעדות, והסיק מכך שעדותה ככל הנראה לא הייתה מסייעת לאביה.

ברמת התוצאה שוכנע השופט כי התובעת עבדה בחברה עד לחודש אפריל 2021, סמוך לגירושי הצדדים, וכי היא זכאית לחלק ניכר מרכיבי התביעה, בראשם כ-203 אלף שקל בגין השלמת פיצויי פיטורים. הבעל אומנם התעקש שכמחצית מהסכום, 100 אלף שקל, העביר בעבר לגרושתו, ואולם השופט מצא שהכסף הופקד בחשבון המשותף ולא בחשבונה הפרטי. בנוסף, הוא נמנע מלציין זאת בבית הדין הרבני.

מנגד הדף השופט את בקשת האישה לבצע "הרמת מסך" ולחייב אישית את בעלה לשעבר בסכומי התביעה. הוא סיכם כי על החברה בלבד לשלם לתובעת השלמת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה והודעה מוקדמת בסך כולל של 291,772 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד אוראל הרשקוביץ
• ב"כ הנתבעים: עו"ד קובי בני ועו"ד יורה לסקו

עו"ד שלמה פרידמן עוסק/ת ב-דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.