תמכה בטבח 7.10? מרצה שפוטרה תפוצה ב-230 אלף שקל

ד"ר ורדה סעדה, שפוטרה על רקע "תמיכתה", כביכול, בטבח ה-7.10, תקבל פיצויים והוצאות של כ-231,500 שקל – כך קבע לאחרונה בית הדין לעבודה בבאר שבע. בין יתר פרסומיה ששימשו בסיס לסיום העסקתה: "עזה לא תשתטח! חמאס וג'יהאד לא יפסיקו להתנגד". עוד נטען, מצד המכללה, שהמרצה כינתה את חיילי צה"ל "רוצחים". השופטת אביגיל בורוביץ' קבעה: פיטוריה נעשו שלא כדין.

התובעת שימשה כמרצה במכללה הבאר שבעית למשך 28 שנים. כשבוע לאחר הטבח הודיע לה נשיא המוסד שהיא מושעית לאלתר עקב פרסומים שנויים במחלוקת מטעמה, בלשון המעטה. כך למשל, נטען במכתב, המרצה פרסמה ש"עזה לא תשתטח אפילו אם כל מטוסי העולם ינסו לשטח אותה", וכי "חמאס וג'יהאד לא יפסיקו להתנגד". עוד נטען שהיא כינתה את חיילי צה"ל "רוצחים".

ד"ר סעדה, שהגדירה עצמה "פעילת שלום בארץ ובעולם", זומנה עקב התבטאויותיה לשימוע, אשר במהלכו שללה כל תמיכה בטרור מצדה: "אני תמכתי בשני העמים החפים מפשע. אני לא תומכת באף צד שעושה אלימות". אלא שהחלטת המכללה הייתה חד משמעית: לפטר אותה, תוך הרחקתה לצמיתות מהמוסד האקדמי. מכאן התביעה שהוגשה לבית הדין ביולי 2024.

המרצה טענה במסגרתה, בין היתר, לפגמים כאלו ואחרים שנפלו בהליך פיטוריה, המצדיקים פיצוי. בתוך כך נטען שסיום העסקתה נעשה בגין פרסומיה הפוליטיים מחוץ לכותלי המכללה, באופן המנוגד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולחופש הביטוי. לבסוף טענה המרצה לאפליה על רקע לאום, בהיותה ערבייה.

מנגד טענה המכללה שהתובעת אינה פעילת שלום אלא תומכת טרור, אשר פיטוריה היו מוצדקים ותקינים. נטען שפרסומיה "אינם נושא לפרשנות", וכי "מדובר בחוסר כבוד ללוחמי צה"ל, להוריהם, לבני משפחתם, להורים שכולים ולחיילים הפצועים – שרק הם מאפשרים לתובעת ולמשפחתה להתגורר ולהתפרנס במדינת ישראל".

"סירבה לומר שחמאס ארגון טרור"

לטענת המכללה, במהלך השימוע סירבה המרצה להתנצל, להסיר פוסטים פוגעניים מטעמה, ולהגדיר את החמאס ארגון טרור – בה בעת שאת צה"ל היא מכנה ללא קושי "צבא הטרור הישראלי". בנסיבות אלה, טענה הנתבעת, התקבלה אצלה החלטה מוצדקת על סיום העסקת המרצה, ואין מקום לפסיקת פיצוי בגינה.

אלא שהשופטת בורוביץ' חשבה אחרת. לצד ביקורת שהשמיעה כלפי ד"ר סעדה, נקבע שהחלטת המכללה לפטרה בתום כשלושה עשורי עבודה ובגיל הנושק לפרישה (60), התקבלה בצורה פגומה. "היה מקום ליתר הבנה ורגישות תרבותית מצדה של המכללה לדעותיה של התובעת, שאף אם אינן משקפות את הלך הרוח הציבורי ואף אם מקוממות בחלקן - מהוות דעות לגיטימיות החוסות בצלו של חופש הביטוי בכלל, וחופש הביטוי באקדמיה בפרט", כתבה השופטת.

בין יתר הליקויים בהליך הפיטורים מנתה השופטת את מחדל המכללה לשמוע את טענות המרצה בלב פתוח ובנפש חפצה: "עיון בראיות ושמיעת העדויות מלמדים כי ההחלטה על הפסקת העסקתה של התובעת, למעשה התקבלה מראש". אשר לעצם החלטת הפיטורים, נכתב ש"דווקא בעתות כאלה, שומה עלינו לכבד ולהכיל מגוון דעות ולאפשר שיח פתוח ואף ביקורתי. הדברים אמורים במיוחד עת עסקינן בעולם האקדמי, שכן, כאמור, לחופש הביטוי האקדמי ניתן מעמד מיוחד ונפרד".

בסופו של יום קבעה השופטת כי ההחלטה על פיטורי המרצה התקבלה שלא כדין, ולכן על המכללה לשלם לה פיצוי בגובה 8 משכורות, בסך כולל של 161,451 שקל, בתוספת 50,000 שקל כפיצוי לא ממוני. בנוסף חויבה הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד ענת איתן
• ב"כ הנתבעת: עו"ד חן אביטן ועו"ד יעקב פלדמן

עו"ד יעקב לביא עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.