זיכוי מחמת הספק בבית המשפט לתעבורה בחיפה. בהכרעת הדין שניתנה לאחרונה קבעהשופט אור לרנר כי עדות השוטרת שעצרה את הנהג עקב שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית לא משכנעת, ותהה מדוע לא טרחה המשטרה להעיד את הפקח ששהה עמה בניידת וצפה במתרחש.
על פי המתואר בכתב האישום, לפני כשנה נהג הנאשם ברכבו באזור הצפון ונעצר על ידי ניידת שיטור משולב לאחר ששוטרת הבחינה בו מחזיק בידו השמאלית טלפון נייד צמוד לאוזן.
הנאשם הכחיש כל שימוש במכשיר והבהיר לשוטרת כי רק התעסק בכובעו. לדבריו הוא אפילו הציע לה כי יגיש פלט שיחות שיוכיח כי לא דיבר בנייד בעת הנהיגה, אך היא דחתה את הצעתו.
בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי במהלך המקרה הוא שוחח עם הפקח שנסע עם השוטרת וזה צידד בו והתווכח עמה כיוון שאף הוא לא ראה שנעשה שימוש בסלולארי.
השוטרת בתגובה מסרה בבית המשפט כי אינה זוכרת מי היה הפקח, וכי אין לה דרך לברר זאת משום ש"לא בוצע רישום" לגבי אותה משמרת. לפיכך הפקח לא הובא לעדות.
גרסה מול גרסה
השופט לרנר מתח על כך ביקורת בהכרעת הדין וכתב כי "היעדר רישום המתעד מי הפקח הנ"ל מהווה מחדל המצדיק כשלעצמו, בנסיבות הספציפיות של תיק זה, את זיכויו של הנאשם".
השופט ציין כי למעשה יש כאן מצב של "גרסה מול גרסה" – עדות יחידה של השוטרת מול עדות יחידה של הנאשם. במצב זה, הדגיש, יש "צורך בשכנוע מיוחד לשם הרשעה".
אלא שהמשטרה לא הביאה בפני השופט לרנר שום עדות או ראייה שתשכנע אותו כי עדות השוטרת עדיפה על זו של הנאשם.
"במקרה זה, לאחר שבחנתי את עדותה של השוטרת ועל אף הרושם החיובי שהותירה בי, לא שוכנעתי ברמה המספקת כי עדותה היחידה מצדיקה קביעה כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לכל ספק סביר ולפיכך אין לי אלא לזכות את הנאשם", כתב בהכרעת הדין.
השופט ציין כי ההחלטה על הזיכוי – ולו מחמת הספק – מתחזקת לנוכח העובדה שהשוטרת לא ממש זכרה את האירוע עצמו, והרישום החסר בדו"ח – הן לגבי זהותו של הפקח ואמירותיו, הן לגבי השאלה האם הייתה ברכב דיבורית ומה היה צבעו וטיבו של המכשיר הנייד והן בתיעוד דברי הנאשם שלא ברור מהם מה בדיוק אמר בתגובה לאשמה שהופנתה כלפיו.
שמות באי הכוח לא צוינו בהכרעת הדין
עו"ד איתן קנול עוסק/ת ב- תעבורה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסק דין