פ"ת: נדחתה בקשת דיירים להקמת ממ"ד בשטח משותף

הפסד לדיירים בפתח תקווה: המפקח על רישום מקרקעין בעיר, מאיר פורת, דחה לאחרונה את בקשתם להרחבת דירתם לעבר השטח המשותף, לצורך הקמת ממ"ד, משלא השיגו את הרוב הדרוש בחוק (60%). אפילו הצעתם לממן עבור שכניהם שהות בבית מלון בתקופת העבודות לא עזרה: "זכותו של אדם להמשיך בשגרת חייו בביתו מבצרו, ללא זעזועים שאינו מעוניין בהם".

מדובר בבניין בן שלוש קומות ברחוב התשעים ושלוש שבפתח תקווה, המכיל שלוש דירות ושני מחסנים. לתובעים הערת אזהרה על דירה אחת ומחסן אחד. הם ביקשו לבצע הרחבה על חשבון השטח המשותף לטובת הקמת ממ"ד אך נתקלו בסירוב של כלל השכנים, ומכאן תביעתם.

לטענתם מדובר בהתנגדות חסרת תום-לב שיש לדחותה. נטען כי הקמת הממ"ד חיונית לביטחון התובעים וילדיהם, "במיוחד לאור המלחמה המתמשכת ואיומי הטילים", כאשר הדבר ישמש בפועל את כלל הדיירים. לשיטתם מדובר ב"צורך בסיסי" כאשר המקלט הקיים בבניין אינו תקני, ולא מאפשר הגעה למרחב מוגן בזמן אמת. השניים אף הציעו לממן עבור שכניהם שהות במלון בתקופת העבודות.

לעומתם טענו הנתבעים כי התנגדותם סבירה, וכי היא נובעת מטעמים ענייניים הקשורים בעיקר בבריאותם. הוסבר שמדובר בדיירים קשישים וניצולי שואה, אשר חלקם מתקרב לגיל 90 וסובל ממחלות אונקולוגיות וממצב סיעודי, כאשר רובם עם מאה אחוזי נכות, והם אינם יכולים לסבול עבודות שיפוץ או בנייה. נטען שבהיעדר השגת הרוב הדרוש בחוק, על התביעה להידחות.

התנגדות "אנושית ולגיטימית"

ואכן, המפקח פורת הבהיר כי בהתאם לחוק נדרש רוב של 60% בקרב הדיירים על מנת לאשר הקמת ממ"ד בשטח המשותף. אלא שבמקרה זה, התובעים הם היחידים שמסכימים לכך ויש להם 40% בלבד מקולות הדיירים.

"המחוקק, בהכירו בחשיבות הממ"ד, אומנם הקל בדרישת הרוב ביחס להרחבות אחרות, אך לא ביטל את הצורך ברוב מהותי", הדגיש המפקח והוסיף: "גם אם קיימת הבנה לצורך במיגון, במיוחד בתקופה זו שבה מצויה מדינתנו, אין בכך כדי להצדיק התעלמות מדרישת חוק מפורשת".

הוסבר שרק במקרים קיצוניים וחריגים ביותר, בהם התנגדות מרבית הדיירים הנה "קנטרנית, שרירותית לחלוטין ונטולת כל בסיס ענייני או אינטרס לגיטימי", ניתן להתערב ולהורות על הקמת ממ"ד חרף סירובם. ואולם למסקנת המפקח, זה אינו המקרה, אפילו לא קרוב.

לדבריו התנגדות מפאת מצב בריאותי ונפשי, במיוחד כשבאה מפי קשישים וניצולי שואה, הנה "אנושית ולגיטימית לחלוטין", ואינה יכולה להיחשב כחוסר תום-לב. "זכותו של אדם, קל וחומר באחרית ימיו, להמשיך בשגרת חייו בביתו מבצרו ללא זעזועים שאינו מעוניין בהם, היא זכות אישית וקניינית מן המעלה הראשונה, ועמידתם של הנתבעים עליה היא סבירה ועניינית", כתב המפקח.

אשר להצעת התובעים לשכן את הנתבעים במלון בתקופת העבודות, קבע המפקח שאין הדבר מסייע בעדם שכן "הצעת מימון, נדיבה ככל שתהיה, אינה בבחינת תרופת פלא המסוגלת לאיין את הטרחה, החרדה והסיכון הבריאותי הפוטנציאלי הכרוכים במעבר דירה זמני כפוי, או בחיים בתוך אתר בנייה".

התביעה נדחתה, ומגישיה חויבו ב-4,000 שקל הוצאות.

• ב"כ התובעים: עו"ד יצחק ראובן
• ב"כ הנתבעים: לא צוין

לפסק הדין המלא בתיק מס' 6/253/2024

עו"ד שירן אפנג'ר עוסק/ת ב-מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.