השופטת רביע ג׳באלי קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש המושב אמירים נגד בני זוג שגרים במקום. השניים ביקשו להשתחרר מחברותם באגודה אך סורבו לאחר שנקבע כי הם לא יכולים לעשות כן כל עוד הם גרים במושב. השופטת דחתה את טענתם כי יש לחייב אותם רק בתשלומים המקדמים את ערכי המושב והבהירה כי התנהלותם מנוגדת לתקנון. הם ישלמו לאגודה כ-40,000 שקל.

בני הזוג הם בעלי מגרש במושב, מתגוררים בו ונמנים על חבריו. ב-2012 הם ביקשו להשתחרר מחברותם באגודה השיתופית. האגודה סירבה והשיבה כי הפסקת החברות תעשה בכפוף להוראות תקנון האגודה המתנה את הפרישה בהעברת הבעלות בנחלה או במגרש ועזיבת המושב בפועל.

מ-2013 בני הזוג, שלא ראו עצמם חברים באגודה עוד, סירבו לשאת בתשלומים שנתבקשו לשלם כחברי האגודה. בנסיבות אלה הוגשה התביעה בה דרש המושב לחייב אותם בתשלומים.

בהלך נפרד הכריע בית המשפט בשאלת תוקף פרישתם של הנתבעים מהאגודה. בהחלטה מ-2017 נדחתה טענתם כי יש לאשר להם את הפרישה ונקבע כי לפי התקנון כל עוד הם מחזיקים במגרש במושב וגרים בו הם לא יכולים לפרוש מהאגודה השיתופית.

האגודה טענה כהנתבעים מפרים את התחייבויותיהם כלפיה וצברו חוב בסך 27,386 שקל. היא הוסיפה כי התקנון חל על הנתבעים מתוקף חברותם באגודה והוא מחייב אותם להישמע להחלטת רשויות האגודה ובהן האסיפה הכללית. לשיטתה, הנתבעים כפופים להחלטות האסיפה ועליהם להשתתף בהוצאות.

הנתבעים טענו כי מאחר שבית המשפט קבע שאינם כולים לפרוש מחברותם באגודה לאור צביונו הייחודי של המושב, עליהם לשלם תמורה רק עבור השירותים שהאגודה מספקת לצורך קידום אופיו הייחודי וערכי הצמחונות. הם הוסיפו כי האגודה גובה בחוסר סמכות תשלומים בגין שירותים שהוועד המקומי אמון עליהם.

האגודה השיבה כי מדובר בטענות מופרכות ואין קשר בין אופיו המיוחד של המושב לבין הוצאות האגודה שאמורים להתחלק בין כלל חבריה. היא הוסיפה כי החיוב הכספי שמוטל על חברי האגודה אינו בעבור השירותים שהיא מספקת לתושבי המושב אלא מכוח החיוב בתקנון להשתתף בהוצאות האגודה כפי שהובאו בתקציב השנתי ואושרו באסיפה הכללית. היא הדגישה כי לא קיים כפל חיוב שכן הוועד המקומי אינו פעיל ואינו גובה כספים.

אין בסיס חוקי

השופטת רביע ג׳באלי מבית משפט השלום בצפת קיבלה את התביעה במלואה. היא ציינה כי הוכח שהכספים הנגבים מחברי האגודה הם עבור הוצאותיה המחולקות בין החברים באופן שווה, בניגוד לטענת הנתבעים כי הכספים הם בתמורה לתוספת שירותים מוניציפאליים עליהם אמון הוועד המקומי.

היא הוסיפה כי טענת הנתבעים לפיה הם חייבים אך ורק בתשלומים שיש בהם כדי לקדם ערכי צמחונות וטבעונות נעדרת כל בסיס חוקי או הוראה מחייבת. מעבר לכך, כדי שהמושב יתקיים ויתפקד, החברים מתחלקים בהוצאות האגודה המנהלת אותו. הוצאות אלה מאפשרות את קיומה של האגודה ובכך מביאות להגשמה וקידום ערכי צמחונות וטבעונות. 

עו"ד רן שדה (צילום: צילום עצמי, פסקדין)
עו"ד רן שדה | צילום: צילום עצמי, פסקדין

עוד הדגישה השופטת כי כל עוד הוצאות האגודה הן בעד שירותים המסופקים לכלל תושביה, אין מקום לפטור חלק מהחברים מהתשלום.

״סירוב הנתבעים לשלם עבור הוצאות אלה בעודם מתגוררים במושב מהווה חוסר תום לב בקיום החוזה״, סיכמה.

בנסיבות אלה חויבו הנתבעים לשלם לאגודה 27,386 שקל בתוספת הוצאות בסך 1,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל.

שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד רן שדה עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל