השופטת חנה קלוגמן מבית משפט השלום בתל-אביב קיבלה את תביעתו של צעיר ששמו פורסם בקבוצת פייסבוק, והורתה למי שפרסמה אותו לשלם לו פיצויים בסך 25,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
הפרשה הנוכחית היתה תולדה של פרשה אחרת שאינה קשורה לנתבעת. לפני מספר שנים הוצג התובע כעבריין מין ונעשה לו שיימינג ("ביוש") בפייסבוק. בעקבות אותו פרסום הוא הגיש תביעת לשון הרעשהסתיימה בפשרה משנת 2015, במסגרתה פורסמה התנצלות וכן שולם לו פיצוי של 63,000 שקל.
בעקבות הפרשה ההיא, התראיין התובע בעילום שם (כ-ע') לכתב שפורסמה במאקו, לגבי הפגיעה שחווה כקורבן שיימינג ברשתות החברתיות. יום למחרת פרסום הכתבה, חשפה הנתבעת את שמו של התובע בקבוצת פייסבוק בה היא חברה – "אשת החתול, בלי חליפת ספנדקס".
מספר שבועות לאחר מכן פנה אליה התובע במכתב התראה, בו דרש התנצלות ופיצויים. בתגובה לכך הנתבעת שלחה לו מכתב בו התנצלה, הודיעה לו שהיא מסירה את הפוסט בו הוזכר שמו, ופרסמה התנצלות בקבוצת הפייסבוק.
בתביעה שהגיש לאחר מכן, הוא עתר לפיצויים של 120,000 שקל, בטענה שחשיפת שמו יצרה שרשרת של תגובות עוינות כלפיו (כולל הודעות שקיבל באופן פרטי) וקישור לפרשה שהיא שקרית מתלכתחילה.
טענתו העיקרית היתה כי חשיפת שמו מהווה פגיעה בפרטיות ולשון הרע, שכן לפני פרסום שמו היא אף חרצה את דינו כעבריין מין, ואף השוותה בינו לבין אדם אחר שהטריד אותה כשלמדה בתיכון, ובכך חיזקה את הרושם המוטעה בדבר נכונות הטענה השקרית שנכללה בפרסום הראשון.
מעבר לכך התובע אף ביקש לציין כי הוא מעולם לא הטריד מינית אף אדם, ומעולם לא הוגשה נגדו תלונה כלשהי.
הנתבעת טענה כי לא פעלה בזדון, וכי כל בר דעת מבין את דבריה לא כלשון הרע, אלא כאזכור למשהו שכבר פורסם. היא הכחישה שאמרה שהתובע הוא עבריין מין.
לטענתה, הכתבה במאקו פשוט הזכירה לה אירוע שעברה בנערותה, בעוד שההתייחסות לתובע היתה שולית, ואזכור שמו נבע משאלה של חברה אחרת בקבוצה (במסגרת ה"תגובות") ולא בפוסט הראשוני.
להיזכר כפל כפליים
השופטת קלוגמן הבהירה כי מהפרסום הראשון של הנתבעת ניתן היה להבין כי בדרך כזו או אחרת ע' היה מעורב בהטרדה מינית, והפרסום הפך ללשון הרע רק לאחר שבאותו דיון הזכירה הנתבעת את שמו במפורש.
"פרסום זה הפך אותו למטרה לבוז ולעג מצד חברי קבוצה נוספים, כפי שמלמדת ההשתלשלות של אותו דיון בקבוצה", כתבה.
בתוך כך השופטת הצביעה על כך שהנתבעת בעצמה העידה שהיא לא באמת ידעה אם התובע הטריד מינית, אלא "זה מה שעלה לה בראש באותו רגע" כשפורסמה הכתבה.
מעבר לכך השופטת קבעה כי מדובר גם בפגיעה בפרטיות, אף שהפרסום לא נעשה מתוך כוונה לפגוע.
בכל הקשור לסכום הפיצוי (25,000 שקל), השופטת התחשבה בכך שלפרסום היה היקף חשיפה נמוך – מבחינת כמות אנשים וזמן פרסום – ולא הוכח נזק מוחשי.
מאידך השופטת הבהירה כי מדובר בדברים פוגעניים, והעירה כי "הנתבעת ידעה שהתובע בחר להתראיין לכתבה ב'מאקו' בעילום שם, ולכן היה עליה להיזהר עוד כפל כפליים מהזכרת שמו, ומשלא עשתה כן, גרמה לתובע עוגמת נפש נוספת ומיותרת".
בנוסף לפיצוי, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד גיא אופיר, עו"ד אור אלוני ואח'
ב"כ הנתבעת: עו"ד שרון זכרוני, עו"ד יצחק מינא
עו"ד יעקב מנור-משרד עוסק/ת ב- לשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל