תביעה להחזר הלוואה של כ-588 אלף שקל (כולל ריביות) נדחתה לאחרונה על הסף מחמת התיישנות. השופטת הבכירה שאדן נאשף-אבו אחמד מבית משפט השלום בנצרת קבעה כי הגשת התביעה כ-19 שנים אחרי עריכת חוזה התחייבות להחזר ההלוואה פגעה ביכולתו של הנתבע להתגונן כראוי. מלבד זאת נקבע כי החוזה ששולל את תחולת חוק ההתיישנות ולא מפרט את מועד הפירעון וחלוקת התשלומים, אינו עומד בדרישות הדין.
ההליך החל בבקשה שהגיש התובע לביצוע שטר בהוצאה לפועל לה צורף כתב התחייבות להחזר הלוואה של כ-236 אלף שקל שניתנה לנתבע לכאורה ב-1998 באמצעות שיק, וכיום, לאחר צירוף ריביות, עומד לטענתו על יותר מ-588 אלף שקל.
לאחר שהתנגדות הנתבע לבקשה התקבלה הועבר ההליך לבית המשפט, שם ביקש הנתבע לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות.
התובע טען מנגד כי בכתב ההתחייבות נכתב במפורש כי חוק ההתיישנות לא חל וההתחייבות תתבטל רק עם כיסוי החוב.
בעניין זה השיב הנתבע כי סעיף הוויתור אינו חוקי כיוון שהרחבת תקופת ההתיישנות מחייבת חוזה נפרד, מה גם שאין כל תוקף חוקי לנוסח שמאריך את תקופת ההתיישנות לתקופה בלתי מוגבלת.
אין הסבר הגיוני
השופטת הבכירה נאשף-אבו אחמד קיבלה את בקשת הנתבע והורתה על סילוק התביעה על הסף.
השופטת קבעה כי כתב ההתחייבות הוא למעשה חוזה הלוואה חוץ בנקאית שנעדר פרטים מהותיים כמו מועד החתימה, תקופת ההלוואה ומועדי הפירעון. מעבר לזה השופטת ציינה כי התובע אפילו לא הציג צילום של השיק שלכאורה מסר לנתבע, על מנת להוכיח את מתן ההלואה.
מכל מקום, גם בהנחה שהשיק נמסר לנתבע, בהיעדר מועד פירעון, קובעת פקודת השטרות כי תקופת ההתיישנות מתחילה 12 חודשים לאחר התאריך הנקוב בשיק. במקרה הנוכחי, לפי מה שכתוב בהתחייבות השיק נחתם ב-1998 כך שהתביעה התיישנה כבר ב-2006.
גם ללא קשר לפקודת השטרות, ציינה השופטת, כי התובע לא פעל תוך זמן סביר לגביית החוב כפי שדורשת הפסיקה. הוא לא הציג כל ראיה המעידה שדרש מהנתבע לפרוע את החוב ב-19 השנים עד פתיחת ההליכים בהוצאה לפועל, ואף לא מסר כל הסבר הגיוני להמתנה רבת השנים.
אם לא די בכך, השופטת קיבלה את הטענה שסעיף הוויתור על ההתיישנות אינו חוקי. ראשית, משום שהארכת תקופת ההתיישנות חייבת לקבל ביטוי בחוזה נפרד שחתום על ידי שני הצדדים, ושנית, משום שהמחוקק לא מאפשר להאריך את ההתיישנות ללא הגבלה באופן שבו זכות התביעה לא מתיישנת לעולם.
סעיף כזה, קבעה השופטת, "מרוקן מתוכן את עיקרון התיישנות התביעות" שנועד בין היתר למנוע מצב שבו אדם נדרש לשמור ראיות עד אין קץ ואינו יכול להשתחרר כל חייו מסכנת תביעה.
בסיכומו של עניין השופטת קבעה כי טענת ההתיישנות מתקבלת לנוכח השנים הרבות שחלפו מאז שכתב ההתחייבות נערך, הבעיות שעלו מנוסחו, והתנהלות התובע שפגעה ביכולת הנתבע להתגונן כראוי מפני התביעה.
התובע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 4,500 שקל.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יניב גיל עוסק/ת ב- הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל