כולן היו בנותיי: אושרה צוואת מנוח, בה כלל את בנותיו הלא-ביולוגיות

בית המשפט למשפחה באשדוד אישר לאחרונה צוואת גבר לטובת ששת "ילדיו", הגם שרק לארבעה מהם היה לו קשר גנטי. בנות המנוח מנישואיו הראשונים התנגדו לצוואה בשלל טענות, כמו מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת, אך השופטת רמי בז'ה שוכנע שהיא משקפת את רצונו.

המנוח נישא לאשתו הראשונה באמצע שנות השישים והביא עימה לעולם שלוש בנות, הן המתנגדות. בתחילת שנות השבעים הוא התגרש ועלה עם בנותיו ארצה מצרפת, כשבישראל הכיר את רעייתו השנייה, אשר הייתה אם לשתי בנות. הוא התחתן עימה ב-1972 ובהמשך חבק איתה בן משותף, הוא המבקש.

ברבות השנים גידלו המנוח ואשתו השנייה את ששת הילדים כמשפחה. ב-2009 הלכה האישה לעולמה, וכעשור לאחר מכן ערך בעלה צוואה לטובת "ששת ילדיי בחלקים שווים". במרץ 2021 נפטר האיש בגיל 87. בנותיו הביולוגיות פחות התחברו לרעיון של להתחלק ברכוש עם נשים הנעדרות קשר גנטי אליו, ומשכך הגישו התנגדות לצוואה.

בין היתר טענות המתנגדות כי חתימת אביהן זויפה, שהוא כלל לא ידע עברית אף שהמסמך מנוסח בשפה זו, ושאחיהן למחצה היה מעורב בהכנת הצוואה והשפיע עליו. לפיכך הן ביקשו שירושת המנוח תחולק על-פי צו ירושה, ולא בהתאם לצוואה.

מנגד טען בן המנוח שהצוואה תקפה, שחתימת אביו אותנטית ושאחרי 50 שנה בארץ הוא הבין עברית. בנוסף הוא שלל מעורבות או השפעה בלתי הוגנת מצדו, ועתר לקיום הצוואה.

ראה אותן כבנותיו

השופט בז'ה קבע שממסכת הראיות עולה באופן ברור וחד משמעי, כי המנוח ראה את בנות אשתו השנייה כבנותיו. הוא שוכנע שרצונו האמיתי היה לחלק את רכושו שווה בשווה בין בנו ובנותיו כולן, לרבות אלו הנעדרות קשר גנטי אליו.

"מהראיות שהובאו בפניי שוכנעתי שהמנוח אכן ראה גם במשיבות בנותיו לכל דבר, הוא גידל אותן כבנותיו משחר ילדותן, בצוותא עם ילדיו הביולוגיים, וההוראות בצוואתו בדבר חלוקה שווה בין כלל 'ילדיו' עולה בקנה אחד עם רצונו", כתב השופט.

בתוך כך דחה השופט את טענת המתנגדות לפיה חתימת אביהן על הצוואה זויפה. זאת על רקע חוות דעת מקצועית שקבעה, באופן חד משמעי, כי החתימה המתנוססת על הצוואה היא של המנוח. "מצאתי לאמץ קביעות המומחה ככתבן וכלשונן", כתב השופט.

בהמשך שוכנע השופט שבניגוד לטענת האחיות, אביהן ידע עברית במועד עריכת הצוואה, הגם שברמה בסיסית ושליטתו בצרפתית הייתה טובה יותר. אגב, המתנגדות בעצמן הגישו לבית המשפט מסמכים בעברית שנחתמו (וחלקם אף כתבו) על-ידי אביהן, באופן הסותר לעמדתן לפיה הוא נעדר כל ידע בשפה.

לסיום דחה השופט, בהיעדר הוכחה להן, את טענות ההתנגדות שעניינן מעורבות והשפעה בלתי הוגנת מצד בן המנוח. בנסיבות אלה הוא קבע שהצוואה תקוים ככתבה וכלשונה, תוך חיוב המתנגדות בהוצאות של 50,000 שקל לטובת אחיהן למחצה.

• ב"כ המתנגדות: עו"ד אביה לביא
• ב"כ המבקש: עו"ד גדי אפריאט

לפסק הדין המלא בתיקים ת"ע 45883-10-21 ואח'

עו"ד ענת וילנאי עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.