בן הזוג רוצה להישאר בבית, הילדים דורשים את הירושה

אחרי עשרות שנות נישואים, אחד מבני הזוג הולך לעולמו. בן הזוג שנותר בחיים מבקש להמשיך להתגורר בבית שבו בנה את חייו, אך הילדים, שכעת זכאים לחלק מירושת ההורה שנפטר, מעוניינים לקבל את חלקם. חלקם זקוקים לכסף, אחרים חוששים שהנכס יישאר ללא חלוקה במשך שנים.

במצבים כאלה מתעוררת שאלה מורכבת: האם הילדים יכולים לחייב את ההורה שנותר בחיים למכור את ביתו? ומה קורה כשההורה מסרב למכירה? לדברי עו"ד אייל רייפר, העוסק בדיני משפחה וירושה במשרד דרעי רייפר ושות', כדי להשיב על השאלות הללו יש להבחין בין זכויות הבעלות בדירה, זכויות הירושה והאפשרות להמשיך להתגורר בנכס.

של מי הדירה אחרי הפטירה?

הטעות הראשונה שעלולה להוביל לסכסוך היא ההנחה שכל הדירה הופכת אוטומטית לחלק מהירושה. למעשה, כאשר הדירה הייתה בבעלות משותפת של בני הזוג, רק חלקו של המנוח נכלל בעיזבון. חלקו של בן הזוג שנותר בחיים ממשיך להיות בבעלותו, ללא קשר לשאלה מה הוא יורש.

לדוגמה, כאשר הדירה הייתה בבעלות שווה של בני הזוג, ובהיעדר צוואה, בן הזוג שנותר בחיים יורש בדרך כלל מחצית מחלקו של המנוח, והילדים מתחלקים במחצית הנותרת. כך עשוי להיווצר מצב שבו בן הזוג מחזיק ב-75% מהדירה, והילדים יחד ב-25%.

אלא שלא בכל משפחה התוצאה זהה. יש לבחון על שם מי רשומה הדירה, מתי נרכשה, האם קיים הסכם ממון והאם לבן הזוג זכויות רכושיות נוספות שאינן משתקפות ברישום. בירור הזכויות הללו הוא שלב מרכזי בעבודה המשפטית, עוד לפני שניתן לקבוע מה עומד לחלוקה בין היורשים.

האם הילדים יכולים לדרוש את מכירת הבית?

כאשר המנוח הותיר צוואה תקפה, חלוקת העיזבון נעשית בהתאם להוראותיה, כפוף לדין. בהיעדר צוואה, חלוקת הירושה נקבעת לפי חוק הירושה. כאשר המנוח הותיר בן זוג וילדים, בן הזוג זכאי בדרך כלל למחצית העיזבון, והילדים מתחלקים במחצית השנייה.

אולם גם לאחר שנקבעו חלקיהם של היורשים, נותרת השאלה כיצד לממש את הזכויות. כאשר כמה אנשים מחזיקים בזכויות בדירה, עשויה לקום להם האפשרות לדרוש פירוק שיתוף, שבמסגרתו ניתן לבקש את מכירת הנכס וחלוקת התמורה בהתאם לזכויותיהם.

מנגד, החוק מכיר גם בצורך להגן על המשך המגורים בדירה לאחר פטירה. סעיף 115 לחוק הירושה מאפשר, בתנאים מסוימים, לבן הזוג שהתגורר בדירה עם המנוח להמשיך להתגורר בה כשוכר של היורשים שבחלקם נפלה הדירה.

מדובר בהסדר שיש לבחון את תחולתו בכל מקרה. הוא אינו מקנה בהכרח זכות מגורים לכל החיים או פטור מתשלום. דמי השכירות, תקופת המגורים ותנאיהם עשויים להיקבע בהסכמה, ובהיעדרה – על ידי בית המשפט.

לכן, לפני שהילדים דורשים לפנות את ההורה מהדירה, או לפני שבן הזוג מודיע כי לא יסכים לעולם למכירתה, חשוב לברר מהן הזכויות המשפטיות של כל אחד מהצדדים.

איך אפשר להסדיר את המחלוקת בלי למכור את הדירה?

לא כל מחלוקת מחייבת מכירה מיידית של הבית. לעתים ניתן להגיע להסדר שבו בן הזוג שנותר בחיים רוכש את חלקם של הילדים בדירה, וכך הופך לבעל הזכויות בנכס כולו. אפשרות אחרת היא לקבוע תקופה מוסכמת להמשך המגורים, שבסיומה תימכר הדירה או תיבחן מחדש חלוקתה.

במקרים אחרים אפשר להסכים על מכירת הנכס וחלוקת התמורה, באופן שיאפשר לבן הזוג לרכוש דירה חלופית. במסגרת המשא ומתן יש לבחון את שווי הדירה, יכולת המימון, הוצאות האחזקה והשלכות המס האפשריות של ההסדר.

לדברי עו"ד רייפר, כאשר מדובר בבית המשפחתי, חשוב שההסכמות יתייחסו גם להיבטים המעשיים: מי משלם את הארנונה והתחזוקה, כיצד מתקבלות החלטות הנוגעות לנכס, ומה קורה אם אחד הצדדים מבקש לשנות את ההסדר.

לפני שמקבלים החלטה – בודקים את הזכויות

במשרד דרעי רייפר ושות' ממליצים להתחיל באיסוף המסמכים הרלוונטיים: נסח טאבו או אישור זכויות, מסמכי רכישת הדירה, הסכם ממון אם נערך, צוואה ככל שקיימת, וצו ירושה או צו קיום צוואה אם כבר ניתנו. כדאי גם לרכז מידע על ההוצאות השוטפות ועל הסכמות קודמות בין בני המשפחה.

עו"ד אייל רייפר ומשרד דרעי רייפר ושות' מלווים משפחות בבירור זכויות הירושה והבעלות, בבחינת האפשרויות לחלוקת העיזבון ובניהול משא ומתן בין היורשים. כאשר לא ניתן להגיע להסכמה, ניתן לבחון גם פנייה להליכים משפטיים מתאימים.

ההחלטה על עתיד הדירה עשויה להשפיע על מקום מגוריו של ההורה ועל זכויותיהם הכלכליות של הילדים לשנים קדימה. לכן, לפני שמתחייבים למכירה, מוותרים על זכויות או חותמים על הסכם חלוקה, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי שיבחן את נסיבות המשפחה ואת האפשרויות העומדות בפניה.

עו"ד אייל רייפר עוסק ב-ירושות וצוואות