הוסטל שהתעכב בפינוי חולה למיון יפצה אותה במאות אלפי שקלים

בת 71 תקבל פיצויים והוצאות בסך כ-430,000 שקלים עקב התרשלות ההוסטל בו שהתה בפינויה לחדר מיון - כך קבע לאחרונה השופט מוחמד חאג' יחיא מבית משפט השלום בירושלים. חרף 48 שעות בהן התובעת חשה ברע ונמצאה עם מדדי סטורציה (ריווי חמצן) נמוכים, נמנע צוות ההוסטל מלהעבירה לבית החולים עד שאחותה נאלצה לעשות זאת במקומו, באיחור, ובאופן שהסב לה נזק בלתי הפיך.

באפריל 2015 עברה התובעת לגור בהוסטל "עתיד" ירושלים, הוא הנתבע. היא סבלה אז, וגם כיום, ממצב רפואי מורכב שכולל מחלות רקע כרוניות, כמו סוכרת ומחלת ריאות. האירוע שבמוקד התביעה התרחש כחמישה חודשים בלבד לאחר המעבר להוסטל.

במהלך יומיים בספטמבר 2015 חשה האישה ברע, והייתה לה סטורציה נמוכה. ביום הראשון היא טופלה באקמול ואינהלציה. ביום השני מצבה החמיר והיא נמצאה בשעה 13:00 שכובה במיטתה בתוך שלולית שתן. בתיעוד משעה 14:30 נרשם, בין היתר, כי "מצבה הידרדר, מתקשה בנשימה, סטורציה נמוכה, חום 38.2, דופק 111".

למרות זאת, מי שפינה את התובעת בסופו של יום לבית החולים הייתה אחותה, ולא צוות ההוסטל, וזאת באיחור ניכר, רק לקראת השעה 20:00. מחדר המיון הועברה האישה לטיפול נמרץ כשהיא מורדמת ומונשמת, שם אושפזה למשך כחודש. עם שחרורה מבית החולים היא הועברה למחלקה סיעודית בבית חולים גריאטרי, ומאז ועד היום נושמת באופן מלאכותי (פיום קנה).

בתביעה שהוגשה לבית המשפט בינואר 2020 טענה האישה שהתמהמהות ההוסטל מלפנותה למיון מהווה רשלנות שהפכה אותה לסיעודית וקיצרה את תוחלת חייה. מנגד טען ההוסטל שלא הייתה התרשלות כלשהי מצדו, וכי ההחמרה במצב התובעת נבעה ממחלות הרקע שלה.

רוב הזמן שוכבת במיטה

השופט חאג' יחיא קיבל את טענת התובעת לפיה היה על צוות ההוסטל להיות אקטיבי יותר עם פינויה למיון, על רקע הקושי בנשימתה. "ההוסטל, ובהנחה שאין זה מתפקידו לפנות דיירים לבית החולים, לא פעל להזעיק אמבולנס או את המשפחה כדי לסור מיד להוסטל או לפעול ללא דיחוי על מנת להביא את התובעת לחדר המיון", כתב.

בהקשר לכך הדגיש השופט כי גם בהנחה שאין רופא נוכח בהוסטל "סביב השעון", הציפייה היא שתהיה זמינות של איש צוות רפואי, כמו אחות, על מנת לתת מענה למצבים מעין אלו. מכל מקום הוא הבהיר שההתרשלות כאן אינה בעצם אי-נוכחות גורם רפואי, אלא בהיעדר השגחה בסיסית ומתבקשת על התובעת.

כך, כתב השופט, למרות מצבה הריאתי הקשה שהידרדר תוך יומיים והגיע לכדי קושי בנשימה וצניחת מדד הסטורציה, עשיית צרכיה על עצמה והיעדר יכולתה לקום מהמיטה - אין אינדיקציה כלשהי לכך שנעשתה התייעצות עם רופא או נשקל פינוי לבית חולים, לביצוע בדיקה רפואית דחופה. מסקנת השופט הייתה שמדובר ברשלנות.

בפסק הדין נכתב שבעקבות מחדל ההוסטל, הפכה התובעת לסיעודית אשר רוב זמנה שכובה במיטתה. עוד צוין שהיא זקוקה לעזרה רבה ברחצה, הלבשה והורדה מהמיטה, ושכאמור היא מחוברת לחמצן דרך פיום קנה קבוע. בנוסף, על מנת שתוכל לאכול, היא זקוקה שיגישו לה את המזון.

בהיבט הכספי קבע השופט שההוסטל יפצה את התובעת ב-347,500 שקל עבור נזקיה השונים, כגון כאב וסבל ועזרת הזולת, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 82,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד תמיר בלנק (סיוע משפטי)
• ב"כ הנתבע והצד הרביעי: עו"ד אירית מושיוב
• ב"כ הצד השלישי: עו"ד חלי תורן

עו"ד שני אדרי עוסק/ת ב- רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.