ההחלטה שסבתא שלי לא הספיקה לקבל

יש תיקים שאתה לא שוכח, ויש אנשים שהופכים להיות הסיבה שבגללה בחרת לעסוק בתחום מסוים. אצלי, זו הייתה סבתא שלי. היא הייתה אישה יוצאת דופן. אישה שעלתה מתימן, הקימה משפחה לתפארת, גידלה ארבעה ילדים ושלושה נכדים – ואני זכיתי להיות הנכדה היחידה שגדלה ממש לצדה.

כל מי שהכיר אותה ידע שמדובר באישה חזקה, דעתנית ועצמאית. בתקופה שבה נשים רבות היו תלויות בבעליהן, היא עבדה, ניהלה את הבית, קיבלה החלטות, הובילה ולא ביקשה מאף אחד שינהל את חייה. היא הייתה מנהיגה אמיתית. אישה שלא ידעה מהי תלות. ואולי דווקא בגלל זה היה לה כל כך קשה לקבל את הזקנה.

בגיל 74, לאחר ניתוח גב שלא הצליח, היא הפכה לנכה. הגוף כבר לא שיתף פעולה, אבל הנפש עדיין הייתה של אותה אישה חזקה שתמיד הייתה. באותן שנים אמרתי לה שוב ושוב שכדאי שתעשה ייפוי כוח מתמשך אבל היא התנגדה. לא כי לא סמכה עלינו או לא אהבה אותנו, אלא משום שהיא הייתה בטוחה שהמסמך הזה ייקח ממנה את החירות שלה. היא לא הייתה מוכנה להשלים עם המחשבה שיום אחד מישהו אחר יקבל החלטות במקומה.

באותם ימים עדיין לא הייתי עורכת דין. לא פעם אני חושבת לעצמי שאילו הייתי אז עורכת דין, אולי הייתי מצליחה להסביר לה אחרת. אולי הייתי מצליחה לגרום לה להבין שייפוי כוח מתמשך לא לוקח את העצמאות אלא שומר עליה. עם הזמן מצבה הידרדר. כשכבר לא הייתה כשירה לערוך ייפוי כוח מתמשך, לא נותרה ברירה אלא לפנות לבית המשפט, ומונה לה אפוטרופוס. ייתכן שהוא פעל בדיוק לפי החוק, אך הוא לא היה האדם שהיא הייתה בוחרת בעצמה. מאותו רגע, ההחלטות כבר לא היו בידיים שלה.

היא התקשתה להשלים עם העובדה שאנשים אחרים נכנסים לחשבון הבנק שלה, מקבלים החלטות בשבילה ומנהלים את ענייניה. עבור אישה שכל חייה הייתה עצמאית – זו הייתה מכה קשה. היא הרגישה שאיבדה את השליטה על החיים שבנתה במו ידיה. בסופו של דבר, סבתא שלי נפטרה לאחר שהתמודדה עם שורה של בעיות רפואיות. אבל אני זוכרת היטב את התסכול, את תחושת חוסר האונים ואת העצב שליוו אותה בשנותיה האחרונות. זו תחושה שלא עוזבת אותי עד היום.

ההיפך מוויתור על חירות

מאז, בכל פעם שאני עורכת ייפוי כוח מתמשך עבור לקוח, אני לא רואה רק מסמך משפטי. אני רואה מולי אדם, משפחה ועתיד, ובעיקר את האפשרות למנוע מאנשים אחרים לעבור את מה שאנחנו עברנו. הטעות הנפוצה ביותר היא שחושבים שמדובר במסמך המיועד רק לאנשים מבוגרים. ייפוי כוח מתמשך מיועד לכל אדם בגיר שמעוניין להחליט, בעודו צלול, מי יקבל עבורו החלטות אם חלילה יגיע יום שבו לא יוכל לעשות זאת בעצמו.

זה יכול לקרות בעקבות מחלה, תאונה, אירוע מוחי, או כל מצב אחר שבו האדם כבר אינו מסוגל להביע את רצונו. במקום שבית המשפט יבחר עבורכם אדם שינהל את ענייניכם – אתם בוחרים מראש את מי שאתם סומכים עליו יותר מכולם. אבל לא רק את האדם בוחרים. אפשר גם לקבוע כיצד יתנהלו החיים שלכם, איך ינוהל הכסף שלכם, אילו החלטות רפואיות תרצו שיתקבלו ומה חשוב לכם באמת. זהו מסמך שמכבד את הרצון שלכם. לא ויתור על החירות, אלא בדיוק להפך.

אם יש משהו שסבתא שלי לימדה אותי, גם בלי להתכוון, הוא שלא מחכים לרגע שבו כבר מאוחר מדי. ייפוי כוח מתמשך לא עושים כשמאבדים את היכולת לבחור. עושים אותו דווקא כשאנחנו בריאים, צלולים ובוחרים מתוך רצון חופשי. כי בסופו של דבר, המסמך הזה הוא לא על כסף, לא על עניינים משפטיים ולא על בירוקרטיה. הוא על כבוד, על עצמאות, ועל הזכות של כל אדם להמשיך להשמיע את קולו גם ביום שבו כבר לא יוכל לדבר בעצמו. אם הסיפור של סבתא שלי יגרום אפילו לאדם אחד לקבל את ההחלטה הזו בזמן – מבחינתי עשיתי את שלי.

• עו"ד ליטל רואש עוסקת ב- ייפוי כוח מתמשך