אחרי עשרות שנות מגורים: הפסיד את הדירה לאחיו

נדחתה תביעת גבר להחריג את הדירה בה הוא מתגורר מזה עשרות שנים מעיזבון אביו - שהוריש בצוואה את כל הרכוש לבנו האחר. התובע טען כי הנכס הוענק לו במתנה והצביע על מכתב לעירייה כהוכחה לכך, אך השופט אריאל ממן מבית המשפט למשפחה בבאר שבע קבע שאין אפשרות להסתמך על הראיה, אשר הוסתרה במשך שנים רבות והוצגה רק לצורך ההליך המשפטי.

התובע והנתבע הם אחים, ילדי גבר שהלך לעולמו ב-2018. האב המנוח רכש בשנות ה-80 מגרש, שעליו נבנתה הדירה מושא ההליך, בה מתגורר בנו-התובע מזה עשרות שנים. אלא שבאפריל 2015 ערך האב צוואה נוטריונית במסגרתה ציווה את כל רכושו - לרבות הדירה ומשק במושב - לנתבע. הצוואה קוימה כחודשיים אחרי מותו.

בתביעה שהגיש לבית המשפט ביולי 2020, עתר בנו-התובע להחריג את הדירה ממסת נכסי העיזבון. לגרסתו המגרש שעליו היא נבנתה הוענק לו במתנה, והא ראיה מכתב שעל-פי הנטען שלח אביו המנוח בזמנו לעירייה, בו רשם כביכול שהוא "מעוניין שבני (התובע) יבנה בשטח זה בית שישמש למגורים, אותו ואת בני משפחתו, ולכן נותן לו נכס זה במתנה".

לטענת התובע, אחיו התנהל בחוסר תום לב תוך השפעה בלתי הוגנת על אביו. לדבריו העובדה שהוא מבקש "להוציא אותו מביתו, בו הוא מתגורר כ-40 שנה, הינה לא פחות מחוצפה, אכזריות ונכלוליות".

מנגד טען הזוכה בצוואה שאין לראות במכתב לעירייה משום "הסכם מתנה", ולכן יש לראות בדירה כחלק מנכסי עיזבון המנוח. אשר לנסיבות נישול אחיו מהירושה, סיפר שאלו קשורות בסכסוך שהיה לו עם האב, במסגרתו לא דיבר איתו ארבע שנים, ואף נמנע מלבקרו כשהיה מאושפז ערב מותו.

לא הסכם מתנה

השופט ממן דחה את ניסיון התובע להיתלות במכתב לעירייה, ולייחס לו הסכם מתנה. "סבורני כי אין להלום גרסאות התובע אלה עם אלה, כאשר מחד הוא מבקש לטעון שמדובר במסמך בעל משמעות רבה, זאת לצד הכמנתו והגילוי הפתאומי של מסמך זה בחלוף שנים ממועד פתיחת ההליכים", כתב.

השופט קבע שהמסמך, "שהתגלה באופן פתאומי ובלתי מבורר בשנת 2024", יכול ללמד, לכל היותר, על התחייבות לתת מתנה, שכן הדירה לא נרשמה מעולם על-שם התובע. הוא חידד שגם לשיטת האחרון, מדובר במכתב שנועד לקבלת הנחות בארנונה, הא ותו לא, כלומר לא בהסכם מתנה שנועד להעביר לו את הזכויות בנכס ללא תמורה.

השופט העיר, בהקשר לכך, שהתובע לא נתן הסבר המניח את הדעת הכיצד "שכח" מקיום המסמך בעל המשמעות הרבה כביכול, תוך שהגיש אותו לתיק בית המשפט רק בחלוף כ-3.5 שנים מפתיחת ההליך. הוא גם לא הסביר מדוע לא פעל לאורך השנים לרשום את הבית על שמו מכוחו, עת ראה בו, כך לטענתו, הסכם מתנה המעניק לו את הזכויות בנכס.

יהיו מניעי האב אשר יהיו, סיכם השופט, לא עלה בידי בנו-התובע להוכיח כי הבעלות בדירה שייכת לו, וכי יש להוציאה ממסת נכסי העיזבון. לאור זאת התביעה נדחתה, והאיש חויב לשלם לאחיו הוצאות בסך 30 אלף שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד נועם פלוינסקי, עו"ד יקיר שי ועו"ד אוריאן כהן
• ב"כ הנתבע: עו"ד יפרח שוחט ועו"ד ליאל דוידיאן

עו"ד גל קריכלי עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.