עיריית ראשון לציון הגישה לפני כשנתיים תביעה נגד בעל שליטה בחברת רהיטים בשם "מרן" שנמצאת היום בהליכי פירוק.
לטענת העירייה, משנת 2013 החברה לא שילמה ארנונה על ארבעה נכסים שהחזיקה בעיר. העירייה הדגישה שמדובר ב"חברה ותיקה ובעלת מוניטין" שכשהפסיקה את פעילותה היו בידיה "נכסים רבים".
העירייה ביססה את התביעה על חוק ההסדרים ופקודת מס הכנסה שלדבריה קובעים חזקה (הנחה) שלפיה נכסים שהיו בחברה ערב פירוקה עברו לבעלי השליטה ללא תמורה כך שניתן לגבות מהם את חובות הארנונה של החברה.
הנתבע מצדו טען שכמעט ולא היה פעיל בניהול החברה שנוהלה בידי בעל שליטה אחר. לדבריו, ב-13 השנים שקדמו להליכי הפירוק הוא שהה בחו"ל והיה מנותק לחלוטין מפעילות החברה. הוא הוסיף שבעל השליטה השני נישל אותו ועשה בחברה כבשלו ואף יזם את הפירוק, העלים הכנסות ונטל מהחברה כספים.
לטענת הנתבע, אם היו לחברה נכסים כלשהם הם נתפסו על ידי המפרק ולא עברו אליו כבעל שליטה כך שהתביעה האישית נגדו מחוסרת יסוד.
העירייה השיבה שלאורך כל התקופה הנתבע נותר בעל מניות ודירקטור בחברה ולא טרח לשנות מצב משפטי זה ולכן חלה עליו החובה לשאת בחובות.
לא היה מעורב
השופטת כרמית בן אליעזר מבית משפט השלום בראשון לציון הסבירה שעל פי החוק ניתן לגבות חוב ארנונה של חברה שהפסיקה את פעילותה מבעל שליטה שקיבל לידיו נכסים של החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית.
היא הוסיפה שקיימת בחוק "חזקת הברחה" שלפיה רואים נכסי חברה שהתפרקה כאילו הועברו לבעלי השליטה בה ללא תמורה. עם זאת, בעל שליטה יכול לסתור את החזקה ולהוכיח שלא הועברו לידיו נכסים ובכך לפטור עצמו מתשלום חובות המס.
השופטת הבהירה שמטרת החזקה הייתה לצייד את הרשויות המקומיות באמצעי גבייה יעילה של חובות ארנונה ולהתמודד עם תופעה של הברחת נכסים על ידי בעלי שליטה. כך, הרשות לא צריכה להוכיח שנכסי החברה הועברו לבעל שליטה והנטל להוכיח ההיפך עובר אליו.
השופטת ציינה שבפסיקה יש דעות שונות ביחס לשאלה האם החזקה כוללת גם את ההנחה שהחברה החזיקה בנכסים כלשהם, כך שלא ברור על מי הנטל להוכיח שהיו בידי החברה נכסים.
במקרה זה לדברי השופטת, העירייה לא ביססה בראיה כלשהי את טענתה שלחברה היו נכסים רבים. אמנם, גם הנתבע לא הביא אינדיקציה לנכסים כלשהם והשאלה נותרה פתוחה אך הוא כן הוכיח שלא היה מעורב בניהול החברה ולא יכול היה לדעת מה היו נכסיה ומה עלה בגורלם.
בעניין זה ציינה השופטת ש"קשה לדרוש מבעל שליטה להוכיח בראיות כי לא קיבל לידיו נכסים, כאשר אין ראיה כי נכסים כאלו כלל היו קיימים".
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהנתבע הוכיח שלא הועברו אליו נכסים של החברה ולכן התביעה נגדו נדחית.
העירייה חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 15,000 שקל.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד גיא אבידן עוסק במיסוי עירוני
** הכותב לא ייצג בתיק