האב שינה את הצוואה והבית נמכר: כך חילצו הילדים את כספי הירושה

סיפור דרמטי שהגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה במרכז הארץ ממחיש את המורכבות והסכנות הכלכליות בפרק ב', ואת הכלים המשפטיים שמאפשרים ליורשים להגן על זכויותיהם גם כשנכסי העיזבון "החליפו צורה" ועברו לידי צדדים שלישיים.

ראשית הפרשה בתחילת שנות ה-90. בני זוג שהיו נשואים למעלה משני עשורים התגוררו בבית פרטי רחב ידיים במרכז הארץ. כאשר חלתה האישה במחלת הסרטן, ביקשו השניים להבטיח כי הבית – שנרכש מכספיה של האישה – יישאר בידי ילדיהם. לשם כך הם ערכו צוואות הדדיות וזהות, שקבעו מנגנון של "יורש אחר יורש", והבעל אף נשבע על ספר תנ"ך כי ישמור על הבית עבור הילדים ולא ישנה את הוראות הצוואה.

שנה לאחר עריכת הצוואות הלכה האישה לעולמה. במשך שנים ארוכות שמר האלמן בקנאות על הבטחתו, ואף ניתק קשר עם בת זוג שביקשה ממנו לשנות את הצוואה לטובתה. אלא שכעשור לאחר התאלמנותו, הכיר המנוח אישה אחרת ונישא לה בחשאי ברבנות, מבלי ליידע את ילדיו מראש. במקביל, הלך מצבו הרפואי והתדרדר: הוא סבל מסוכרת קשה, עבר כריתת רגל והתנייד בכיסא גלגלים, ובהמשך לקה במחלה ממארת.

עם פטירתו של האב גילו ילדיו תמונה קשה: לא זו בלבד שאביהם החתים צוואה חדשה אצל עורך דין מטעמה של האישה החדשה, אלא שבשנת חייו האחרונה נמכר הבית הפרטי שעליו שמר כל חייו במכירת בזק ובמחיר הנמוך משמעותית משווי השוק. התמורה ממכירת הבית שימשה, בין היתר, לרכישת זכויות בדירה של האישה החדשה ובתה (מבלי שנרשמה אפילו הערת אזהרה לטובת המנוח), וכן הוזרמו כספים בסך של למעלה ממיליון שקלים ישירות לטובת בתה וחתנה של האלמנה, שרכשו באותה עת קוטג' יוקרתי בשכונה מבוקשת. בכך התרוקן העיזבון מתוכן והילדים נותרו בפועל ללא דבר.

המהלך המשפטי: צו מניעה ו"תורת העקיבה"

באמצעות עו"ד הילה קרקו, הגישו ילדיו של המנוח התנגדות נחרצת לקיום הצוואה המאוחרת, בד בבד עם בקשה בהולה למתן צו מניעה האוסר על דיספוזיציה בקוטג' שרכשו בתה וחתנה של האלמנה – לאחר שהתברר כי הקוטג' הועמד למכירה מיד עם פתיחת ההליכים.

בכתב ההתנגדות טענה נטען כי הצוואה המאוחרת נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, איומים בנטישה וניצול תלותו המוחלטת של המנוח הקשיש והנכה באשתו, אשר בודדה אותו מילדיו ומסביבתו הטבעית, ובמעורבות פסולה שלה בעריכת הצוואה. עוד נטען כי הצוואה מנוגדת להוראות הצוואה ההדדית שערך המנוח עם אשתו המנוחה.

כדי להתגבר על העובדה שהבית המקורי כבר נמכר לצד ג', נשענה עו"ד קרקו על "תורת העקיבה" (הלכת באומן), הקובעת כי זכותו של "יורש שני" בצוואה הדדית אינה מוגבלת רק לנכס המקורי בעין, אלא חלה גם על תחליפיו וגלגוליו של הנכס שנרכשו מכספי התמורה – ובמקרה זה, הקוטג' שרכשו בתה וחתנה של האלמנה והדירה הנוספת.

מנגד, טענה האלמנה כי חיה עם המנוח באהבה ובמסירות במשך כ-17 שנים וטיפלה בו סביב השעון לאחר קטיעת רגלו וללא עזרת עובד זר, בזמן שילדיו מיעטו לבקרו בעקבות התנגדותם לנישואים. לטענתה, הבית המקורי נמכר מרצונו החופשי של המנוח ובידיעת ילדיו, אך ורק משום שהפך למוזנח ולא מותאם להתניידות בכיסא גלגלים, והכספים שהועברו לבתה ניתנו על ידו כמתנה מרצונו הטוב בשל הקשר החם ששרר ביניהם.

בתה וחתנה של האלמנה אף הגישו בקשה לדחיית התביעה נגדם על הסף, בטענה כי אינם צד לצוואה ואינם "בני משפחה" של ילדי המנוח, ולכן לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות עניינית לדון בעניינם או להטיל צו מניעה על ביתם.

ואולם, בדיון קדם המשפט דחתה השופטת את הבקשה לסילוק על הסף, תוך שהיא מקבלת את עמדת עו"ד קרקו לפיה לבית המשפט לענייני משפחה מוקנית סמכות לדון בתובענה לפי חוק הירושה "יהיו הצדדים אשר יהיו", וכי ההתנגדות לצוואה משמשת כתביעה העיקרית שבמסגרתה הוטל הצו הזמני. צו המניעה על הקוטג' של הבת והחתן נותר על כנו.

התוצאה: מינוי כונס נכסים ופיצוי ליורשים

בתום הדיון, ובהמלצת בית המשפט, הופנו הצדדים להליך גישור בפני שופט בדימוס. הליך הגישור הבשיל לכדי הסכם פשרה מקיף שקיבל תוקף של פסק דין ופסיקתא מחייבת: במסגרת ההסכם חויבו האלמנה, בתה וחתנה, ביחד ולחוד, לשלם לילדי המנוח פיצוי כספי משמעותי, צמוד למדד תשומות הבנייה.

להבטחת התשלום נקבע מנגנון אכיפה הדוק: בד בבד עם הסרת צו המניעה, מונה כונס נכסים למכירת הקוטג' של הבת והחתן כפנוי מכל אדם (כאשר ההסכם עצמו מהווה צו פינוי וסילוק יד נגדם), ונקבע כי כספי הפיצוי לילדי המנוח ישולמו בראש ובראשונה מתוך כספי ממכר הקוטג'. בנוסף, הוטלה בטוחה גם על דירת המגורים הנוספת של האלמנה, לצד סעיף שקבע כי אם הקוטג' לא ימומש במועד, יתמנו עו"ד קרקו ועו"ד עטיה-שטיינברג ככונסות נכסים למכירת דירת האלמנה עצמה לצורך פירעון החוב ליורשים.

• ב"כ הילדים: עו"ד הילה קרקו