בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קיבל לאחרונה התנגדות שהגיש בן זוג של אישה שנפטרה, לקיום צוואה שבה העניקה את כל רכושה לבנה היחיד, בנימוק כי היא אינה מבטאת את רצונה האמיתי של המנוחה שהייתה במצב קוגניטיבי ירוד. הנשיאה שלי אייזנברג נתנה צו לקיום צוואה קודמת עליה חתמה המנוחה כ-4 חודשים בלבד לפני צוואתה החדשה, ובה ציוותה מחצית מהזכויות בדירה שבבעלותה לבן זוגה.
תחילת הפרשה בחודש יולי 2017 בו התבשרה המנוחה כי חלתה בסרטן. כחודש לאחר מכן הזמינה המנוחה לביתה עורכי דין שהחתימו אותה על צוואה, בה היא ציוותה את עיקר רכושה לבנה, למעט מחצית מזכויות בדירה שבבעלותה שהוענקו לבן זוגה ("הצוואה המוקדמת").
ואולם, במהלך דצמבר 2017 חתמה המנוחה על צוואה נוספת ("הצוואה המאוחרת") בה ציוותה את כל רכושה לבנה בלבד, בדומה לצוואה אחרת עליה חתמה ב-2008.
בנה של המנוחה, המבקש בהליך, טען כי יש להעדיף את קיומה של הצוואה המאוחרת על פני זו של המוקדמת, שכן בתפר שבין שתי הצוואות חל משבר ביחסים בין אימו לבן זוגה. כמו כן, לדבריו אימו הוחתמה על הצוואה המוקדמת כשהייתה במצב קשה "כשהיא מרותקת למיטתה חסרת מנוחה, מתפתלת מרוב כאבים וידה הימנית משותקת".
בהתנגדות שהגיש בן זוגה של המנוחה, שהתגורר עמה שנים רבות עד לפטירתה וניהל עמה משק בית משותף, טען כי במועד החתימה על הצוואה המאוחרת הייתה המנוחה במצב ירוד, בעוד שבמועד החתימה על הצוואה המוקדמת היא הייתה צלולה. בן הזוג הסביר כי לאחר שנודע לה שחלתה, החליטה המנוחה לצוות עבורו מחצית מהדירה שלה כאות אהבה והוקרה כלפיו.
הבן לא התנגד
כחלק מבירור הבקשה מינה בית המשפט מומחית לבדיקת כשירותה של המנוחה לפני החתימה על כל אחת מהצוואות. בהתאם לממצאי המומחית עלה כי המנוחה לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה האחרונה שבמסגרתה כאמור הוענק כל הרכוש לבן.
הנשיאה שלי אייזנברג ציינה כי אמנם יום לפני החתימה על הצוואה המאוחרת ערכה הפסיכיאטרית שטיפלה במנוחה אישור לפיו היא כשירה לחתום עליה, אך קבעה כי אין לאישור משקל רב, בין היתר משום שהפסיכיאטרית הייתה מיודדת עם משפחת המנוחה ובפועל טיפלה במנוחה רק עד 2004, כך שלא הייתה ערה למצבה הרפואי העדכני.
השופטת אף דחתה את הטענה לפיה הפסיכיאטרית ביקרה את המנוחה לפני שחתמה על הצוואה המוקדמת ומצאה אותה בלתי כשירה לחתום עליה, בנימוק כי טענה זו לא אוזכרה בכתבי הטענות ועלתה לראשונה במהלך הדיון.
עוד עלה ממסכת הראיות, כי במועד החתימה על הצוואה המוקדמת נכח הבן בביתה של אימו והמתין בקומה הראשונה, בזמן שבקומה השנייה החתימו אותה עורכי הדין על הצוואה. לאחר שיצאו עורכי הדין, הם הסבירו לבן על מה אימו חתמה, והוא לא הביע התנגדות. השופטת הדגישה כי מדובר בעובדה שאינה שנויה במחלוקת, ומטה את הכף לטובת קיום צוואה זו.
בנוסף ציינה הנשיאה כי לו רצה בן הזוג לנצל את מצבה של המנוחה, היה דואג להעביר חלק ניכר יותר מרכושה אליו. משלא עשה כן, ראוי לתת בו אמון.
לפיכך, ההתנגדות לצוואה המוקדמת נדחתה והבקשה לקיומה התקבלה. הבן חויב לשלם לבן הזוג הוצאות משפט בסך 30,000 שקל.
ב״כ המבקש: עו"ד טלי רונן
ב״כ המתנגד: עו"ד חורי עסאם
עו"ד גיא אבידן עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.