בזכות צוואה: יקבל את חנות אביו בה עבד מגיל 14
למרות התנגדות אחת היורשות וחוות דעת רפואית לפיה המנוח לא היה כשיר - נקבע שצוואתו תקוים ובנו לא יצטרך להתחלק בנכס עם אימו ואחיותיו

דרמה בבית המשפט למשפחה בירושלים: צוואת מנוח תקוים, הגם שלפי מומחה בית המשפט הוא סבל באותה עת מדמנציה ודיכאון ולא היה כשיר לצוות. השופט הבכיר איתי כץ התרשם כי רצונו האמתי של המנוח היה להעניק את החנות שלו לבנו היחיד. היא קבע כי חוות הדעת הרפואית היא "ניתוח שלאחר המוות" בלבד, שאינו מחייב.
המנוח היה בחייו בעלים של חנות ומחסן שצמוד אליה. התובע הוא בנו היחיד ומי שעבד בחנות מאז היותו נער. בנוסף לתובע היו למנוח שלוש בנות, אחת מהן היא הנתבעת, המתנגדת לצוואה.
אחרי מות המנוח, בפברואר 2022, ניתן צו ירושה לפיו אלמנתו תירש 50% מרכושו ואת החצי הנותר יירשו ילדיו בחלקים שווים. התובע, שחשש לאבד את החנות, הגיש באוקטובר אותה שנה את הבקשה לקיום צוואת אביו, שלפיה הוא היורש הבלעדי של החנות.
הבן סיפר שבנובמבר 2014 קרא לו אביו למחסן החנות, שם מסר לו מסמך עם הכותרת "צוואה מאב לבן" ואמר לו "קח, שיהיה לך". במסמך נכתב שהחנות, לרבות המחסן, יוענקו אחרי מות האב לבנו בלבד. לטענת הבן, כולם במשפחה ידעו על רצון אביו להוריש לו את החנות.
אחותו, לעומת זאת, טענה שהצוואה זויפה ונערכה בזמן שאביה חלה ולא היה כשיר לצוות. מכאן, לשיטתה, שהיא חסרת תוקף ועל החנות - כמו יתר העיזבון - להתחלק לפי כללי הירושה שבחוק.
עשתה סיבוב פרסה
התנגדות הבת קיבלה חיזוק משמעותי בדמות חוות דעת רפואית של מומחה מטעם בית המשפט, לפיה המנוח אכן לא היה כשיר לצוות במועד ניסוח הצוואה. לדברי המומחה, המנוח סבל מדמנציה ודיכאון החל משנת 2006, ומאז נמצא בהידרדרות קוגניטיבית אשר שללה ממנו את היכולת לערוך צוואה.
ואולם, בצעד חריג שלא קורה בכל יום, דחה השופט כץ את ממצאי המומחה וקבע שהם אינם מחייבים אותו. "לא מצאתי כי קיימות ראיות חד משמעיות לאי כשירותו של המנוח במועד עריכת הצוואה. חוות הדעת של מומחה בית המשפט אינה אלא 'ניתוח שלאחר המוות' בלבד", כתב.
חיזוק למסקנה שהמנוח היה כשיר מצא השופט, בין היתר, בסרטון שצולם חודשים ספורים לפני עריכת הצוואה, בו הוא נצפה מברך את אחת משבע הברכות בחתונת נכדו, כשהוא נראה צלול ומפוקס.
על רקע העובדה שגרפולוג דחה את טענת הזיוף, השופט התרשם כי רצונו האמתי של המנוח מאז ומתמיד היה להוריש את החנות שלו לבנו, שעבד בה מגיל 14 ובשלב מסוים אף החל לנהל אותה, וכי כלל המשפחה ידעה על כך והסכימה.
לעניין זה הדגיש השופט כי אפילו המתנגדת נתנה בזמנו את הסכמתה למהלך. הוא דחה את טענתה כי מעולם לא שמעה שאביה ייעד את החנות לאחיה, שכן בתסקיר מ-2018 של עובדת סוציאלית - גורם ניטרלי לכל הדעות - נכתב במפורש שעל העברת החנות לבן "מסכימים כל בני המשפחה", לרבות הנתבעת.

לפיכך השופט הורה על קיום הצוואה ככתבה וכלשונה ועל דחיית ההתנגדות, תוך חיוב הבת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל לטובת אחיה.
- ב"כ התובע: עו"ד אהרון שטכלברג
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עופר ליפשיץ
עו"ד מיה רשל ארבל עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.