אף שהאריך את הדרך לעבודה: ביטוח לאומי יכיר בנפגע תאונת דרכים

בית הדין לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה בתאונת דרכים שעבר עובד בדרכו לעבודה כתאונת עבודה, הגם שאירעה במהלך נתיב נסיעה ארוך מהמקובל, כשקיימות חלופות מהירות יותר. השופטת חופית גרשון-יזרעאלי קיבלה את הסברו של התובע כי חשש מנסיעה בדרכים מהירות נוכח תאונת דרכים קודמת שעבר, ודחתה את עמדת ביטוח לאומי שמדובר ב"סטייה של ממש", השוללת הכרה.

בתקופה הרלוונטית להליך, ספטמבר 2021, הועסק התובע (38) ברשת מוסכים ארצית. התאונה התרחשה בשעת בוקר מוקדמת, בזמן שנהג בקטנוע בדרך עירונית. הוא פונה באמצעות מד"א לקבלת טיפול רפואי בשיבא תל השומר, ובהמשך הגיש תביעה לביטוח לאומי - שנדחתה, בין היתר מהנימוק שהתאונה אירעה תוך "סטייה של ממש מהדרך המקובלת לעבודה".

מכאן התביעה שהוגשה לבית הדין, במסגרתה טען העובד שלא סטה מדרכו לעבודה, אלא בחר בכביש עירוני נוכח פוסט-טראומה שפיתח מכבישים מהירים ועמוסים בגין תאונה שעבר אך חודשיים טרם האירוע. לטענתו הבחירה לנסוע בדרכים צדדיות הייתה תמת-לב ועל רקע חששו האמור, כאשר גם אם הדבר האריך את זמן ההגעה לעבודה במספר דקות – הרי שאין מדובר בסטייה מהדרך השוללת ממנו הכרה כנפגע עבודה.

ביטוח לאומי, מצדו, שב על עמדתו כי מדובר ב"סטייה של ממש" מהדרך המקובלת לעבודה, אשר הלכה למעשה שוללת הכרה בתאונת הדרכים שאירעה כפגיעת עבודה.

"לא רוכב כדי לעקוף"

אבל השופטת גרשון-יזרעאלי קבעה שלא הוכחה, בנסיבות העניין, סטייה של ממש מדרכו של התובע לעבודה המצדיקה לדחות את תביעתו. "התובע העיד כי בחר במסלול נסיעה בכבישים צדדיים יותר ופחות עמוסים שכן חשש מנסיעה בכבישים מהירים ועמוסים, בעקבות תאונת דרכים קודמת", הודגש בפסק הדין.

השופטת הבהירה שאין מדובר בגרסה מחודשת אלא כזו שהועלתה עוד בביטוח לאומי. כך למשל, כשנשאל "למה הסיבוב הזה? מדוע לא נסעת פשוט לאלוף שדה ואז ישר עד יגאל אלון?", השיב התובע כי המסלול המקובל "נראה לי מאוד עמוס, ומאחר ועברתי תאונת דרכים חודשיים לפני האירוע [...] זה המסלול שעלה לי בראש. רציתי לנסוע דרך מקומות שאינם עמוסים ואינם מהירים".

התובע הבהיר במסגרת עדותו, בתוך כך, כי אינו מחזיק בקטנוע על מנת לעקוף ולחסוך בזמן נסיעה ("יש לי משפחה וילדים שאני מאוד אוהב, לא עוקף ולא נוסע מהר"), אלא כדי לחסוך בהוצאות אחזקת רכב – כך שהגעה מהירה לעבודה, כך להתרשמות השופטת, אינה נמצאת בראש מעייניו, וממילא אין לראות בנסיעתו בדרך עירונית ככזו שנעשתה לצרכים אישיים.

השופטת סיכמה כי "בחירת דרך שנראתה לתובע בטוחה יותר, אף אם הייתה ארוכה מעט יותר לנוכח חששו הקשור לתאונה קודמת, סבירה בנסיבות העניין. לא הוכחה סטייה מן הדרך לצורך עניינים אישיים או שליחויות, ולפיכך אין לראות בדרך בה בחר התובע לנסוע סטייה של ממש". התוצאה הינה חיוב ביטוח לאומי להכיר בתובע כנפגע עבודה, ולשלם לו שכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד יפעת יפה ועו"ד סבג יצחק
• ב"כ הנתבע: עו"ד שירה צמיר

עו"ד גדעון פנר עוסק/ת ב- ביטוח לאומי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.