השופטת רבקה פוקס מבית המשפט המחוזי בחיפה הורתה לחברת הביטוח "הפול" לשלם למעלה מ-3 מיליון שקל לעו"ד שנפצע בתאונת דרכים בשנת 2011, כאשר רכב על אופנוע מבוטח על ידי החברה. בתוך כך השופטת דחתה את עמדת החברה, שביקשה לטעון כי פציעתו לא השפיעה באופן משמעותי על יכולתו לתפקד במקצועו.
לאחר התאונה, בבית החולים "אסף הרופא" אובחנו שברים בקרסול רגל ימין, ברגל שמאל, בשורש כף היד ובצלעות. התובע נדרש לניתוחים וטיפולים ולתקופת החלמה ארוכה, ואחריה לשיקום ממושך. בסך הכל הוא אושפז למשך 238 ימים (כולל תקופה של אשפוז יום).
על עצם התאונה לא היתה מחלוקת, ואף על היותה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת התמקדה בגובה הנזק.
מומחים מטעם בית המשפט (אורתופד ופסיכיאטרית) קבעו לתובע נכות רפואית משוקללת הוערכה ב-57%. רובה בגין נכות אורתופדית, והיתר בגין נכות נפשית (10%) ונכות אסתטית (10%).
הצדדים נחלקו בנוגע לנכות התפקודית, וממנה בין השאר נגזר גובה הפיצוי עבור אובדן השתכרות ופגיעה בכושר השתכרות.
במועד התאונה התובע עבד כעו"ד שכיר, ואילו כיום הוא עו"ד עצמאי בתחום הפלילי.
חברת הפול (הנתבעת) טענה בין היתר שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בכל הקשור לרכיב הפסד השתכרות לעתיד, ואף טענה כי נכותו הרפואית אינה גורעת באופן ממשי מכושר השתכרותו כעורך דין.
לעומת זאת, התובע ביקש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור הנכות הרפואית, לנוכח הפגיעה האורתופדית הקשה, הטיפולים והתרופות שהוא נוטל. לשיטתו, לנכותו יש השפעה ניכרת על תפקודו היומיומי כעורך דין.
מצריך ריכוז רב
לאחר שעיינה בטענות הצדדים ובחוות דעת המומחים הרפואיים, השופטת פוקס הכריעה "בין העמדות החולקות", כלומר לא כעמדת התובע במלואה, אך רחוק מעמדת חברת הביטוח, כאשר החליטה להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 45%.
בין היתר, השופטת הבהירה כי אמנם לתובע נקבעו נכויות נמוכות יחסית בגין כל איבר שנפגע, אך הצירוף שלהן משפיע משמעותית על תפקודו.
"אמנם התובע אינו נדרש לעבודות פיזיות מובהקות, אך שילוב הנכות האורתופדית בשתי רגליים ובאיברים נוספים, על רקע של הנכות הפסיכיאטרית, הגם שאינה גבוהה – יש בהם כדי להקשות על תפקודו כעו"ד עצמאי הנדרש לנסיעות מרובות לבתי משפט, לבתי מעצר ולבתי האסורים, וכן ישיבות ארוכות בבית משפט בריכוז רב, בניהול הוכחות", כתבה השופטת.
בכל הקשור לקביעת יכולת השתכרותו של התובע (בסיס השכר) השופטת דחתה את טענת הנתבעת, שניסתה להתבסס על עדות התובע שסיפר כי בזמנו עבד במשרד עורכי דין אך בפועל תפקד כנהג, באופן שמאפיל על יכולתו כעורך דין.
מאידך, השופטת אף דחתה השוואות של התובע לשכרם של עורכי דין ותיקים שחלקם מרוויחים מעל הממוצע של המקצוע.
בסיכומה של נקודה זו נקבע כי הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר יהיה לפי נכות תפקודית ובסיס שכר טרם התאונה. לגבי הפסד השתכרות לעתיד, נקבע פיצוי לפי שכר צפוי גבוה יותר של כפל השכר הממוצע במשק.
לרכיב זה התווספו גם פיצויים בגין הוצאות רפואיות, כאב וסבל ועזרה שיצטרך בעתיד. בסופו של דבר, ולאחר הפחתת תגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, השופטת הורתה לחברה לשלם לתובע כ-2.8 מיליון שקל, בתוספת הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך כ-427,000 שקל.
לקריאת פסק הדין ת"א תא 2684-01-12
ב"כ התובע: עו"ד דניאל שבח
ב"כ הנתבעת: עו"ד משה עבדי
עו"ד איוב סובחי עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל