בני זוג נאבקו בשאלה איזו ערכאה תדון בהליכי הגירושין ביניהם – בית המשפט למשפחה או בית הדין הרבני. לפני כחצי שנה בית המשפט למשפחה קבע כי הסמכות נתונה לרבני למרות העובדה שהבעל הגיש אליו את התביעה אחרי האישה. זאת, משום האישה נהגה בחוסר תום לב כשמסרה לבעלה בקשה ליישוב סכסוך באיחור של יומיים קריטיים. אלא שהשופט שאול שוחט מבית המשפט למחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה האישה על החלטה זו.  

בני הזוג הפרודים נישאו ב-2013. ב-2016 הגישה האישה בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט למשפחה (עוד לפני שנכנס לתוקף החוק שמחייב לפעול בדרך זו) כדי לנסות למצוא פתרונות מוסכמים במקום להיאבק בבית המשפט.

הבקשה הוגשה ביום האחרון של ינואר 2016. לפי החוק, האישה הייתה צריכה להמציא לבעלה את הבקשה עד ה-9 לחודש פברואר (10 ימים מיום הגשתה). בפועל הבקשה הועברה אליו יומיים לאחר מכן.

בין לבין – ב-7 לאותו חודש – הבעל הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני, אליה צירף את ענייני הרכוש, המזונות והמשמורת.

במצב זה נשאלה השאלה האם השניים יגשו להליך של יישוב סכסוך שאם לא יצלח יחזרו לבית המשפט למשפחה או שמא הסמכות לדון בענייניהם נתונה לבית הדין הרבני מכוח התביעה שהגיש הבעל.  

ביהמ"ש למשפחה הכריע לטובת הבעל וקבע שיש לראות בהתנהלות האישה משום חוסר תום לב, כך שהבעל "ניצח" במירוץ הסמכויות.

בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, האישה טענה כי היא אמרה לבעלה על הבקשה בעל-פה, כך שהוא היה מודע לה בזמן שהגיש את התביעה לבית הדין הרבני.

לטענתה, בית הדין הרבני, שערך דיון בנושא, לא קבע שהיא שיקרה בהקשר זה, ואילו בית המשפט למשפחה כלל לא טרח לשמוע את העדויות, והכריע בסוגייה רק לפי ה"קלנדר" (מועד ההמצאה בפועל מול מועד ההמצאה הנדרש).

בנוסף היא טענה כי לפי פסיקת העליון רק "תום לב חריג" שולל את הלגיטיומיות של בקשה ליישוב סכסוך, בעוד שכאן מדובר באיחור של יומיים בלבד.

מועד ההגשה הוא שקובע

עו"ד שמואל גרוס (צילום: צילום עצמי, פסקדין)
צילום: צילום עצמי, פסקדין
ואכן, השופט שוחט הבהיר שאינו יכול לקבל את החלטת בית המשפט למשפחה, שכן מדובר בקביעה שניתנה מבלי לשמוע את הצדדים, והתבססה רק על הסקת מסקנות מהדיונים שהתנהלו בבית הדין הרבני.

בנוסף, השופט הצביע על כך שאין שום קביעה – לא בבית המשפט למשפחה ולא בבית הדין הרבני – שהאישה שיקרה בעדותה לגבי ההודעה לבעלה.

בנוסף, השופט הבהיר כי "הכלל הקובע לרכישת הסמכות היה ונותר מועד הגשת ההליך ולא מועד ההמצאה", והוסיף כי מסירה מאוחרת כלשעצמה אינה שוללת את תום הלב של מגיש הבקשה.

בסיכומו של דבר, השופט קיבל את הערעור וביטל את החלטת בית המשפט למשפחה. התוצאה היא שעניינם של השניים יידון בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית הדין הרבני.

הבעל חויב לשלם לאשתו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.

לפסק הדין המלא ברמ"ש 58775-11-17

ב"כ המבקשת: עו"ד צבי נויהאוס

ב"כ המשיב: רונן מזור, עורך דין לענייני משפחה

עו"ד שמואל גרוס עוסק/ת ב- דיני משפחה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין