התגרשה מבעל אלים – ותפוצה במאות אלפי שקלים

בית הדין הרבני הגדול בירושלים קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה על שלילת כתובתה בסך חצי מיליון שקל, וחייב את בעלה לשעבר לשלם לה 217 אלף שקל לאחר קיזוז זכויות רכושיות. הרבנים מימון נהרי, שניאור פרדס ואברהם מאיר שלוש קבעו כי טענות האישה לאלימות מצד בעלה מבוססות, וכי העובדה שיזמה את הגירושים אינה שוללת את זכאותה לכתובה.

בני הזוג נישאו ב-1999 ולהם ארבעה ילדים, שניים מהם קטינים. במשך כ-13 שנים ישנו בחדרים נפרדים, ובשנים האחרונות לנישואיהם אף חיו בנפרד. במרץ 2024 הגישה האישה תביעת גירושים וכתובה, בטענה לאלימות פיזית ומילולית מצד בעלה.

לדבריה, לאחר שבעלה חזר בתשובה עקב פטירת אמו הפכו חייהם למלאי סבל ומריבות, בשל ניסיונותיו לכפות עליה ועל הילדים אורח חיים דתי. היא סיפרה כי הגישה נגדו תלונות במשטרה כבר ב-2004 וב-2018, אז הורחק מהבית, ובהמשך התלוננה על אלימות נוספת כלפיה וכלפי בנם.

מנגד הכחיש הבעל את האלימות כלפי אשתו, וטען כי מדובר בתלונות שווא. לדבריו, המשבר נבע מהתנגדות משפחתו להתחזקותו הדתית, מחילול שבת בנוכחותו ומסירוב האישה לטבול במקווה. הוא טען כי היא זו שיזמה את פירוק הנישואים ולכן הפסידה כתובתה.

בית הדין האזורי דחה את תביעת הכתובה, בקובעו שהאלימות לא הוכחה, ושלא ניתנה לבעל התראה מתאימה. האישה ערערה באמצעות עו"ד דניאל ישראלי ועו"ד מור ויזל לביא, וטענה כי ההחלטה מתעלמת מתסקירי הרווחה ומצווי ההגנה שהוצאו נגדו. את הבעל ייצגו בערעור טו"ר אליהו דניאל ועו"ד ראובן יצחק.

"יותר מרגליים לדבר"

דייני הערעור מתחו ביקורת על החלטת האזורי, בין היתר לנוכח הרשעת הבעל, במסגרת הסדר טיעון, באלימות כלפי בנם. האיש הודה בתקיפה, בעוד שהאישום הנוגע לאלימות כלפי האישה נמחק.

בהכרעה הודגש כי תסקירי הרווחה הצביעו על אלימות קשה בבית, וכי הילדים אינם בקשר עם אביהם כבר שנים. הדיינים קבעו כי די באלימות שאינה מסכנת חיים כדי להצדיק חיוב בגט ובכתובה, וכי ההתראה הנדרשת לצורך כפיית גט אינה תנאי לפטור הבעל מתשלום הכתובה.

"ברור שהייתה אלימות גם כלפי המערערת, מה גם שהבן סיפר בפני העו"ס משירותי הרווחה שכל הזמן הייתה אלימות של המשיב כנגד המערערת", ציין הרב נהרי, כותב פסק הדין. למסקנתו "יש יותר מרגליים לדבר לאלימות המשיב גם כלפי המערערת, שכן טרור כלפי הבן מצביע גם על טרור כלפי המערערת, על דרך הכלל".

בתוך כך נדחתה הטענה שסירוב האישה לטבול במקווה מצדיק שלילת כתובתה. זאת לאחר שהבעל הודה כי המשיך לקיים עמה יחסי אישות גם לאחר חזרתו בתשובה, מבלי שטבלה.

משקל נוסף ניתן לכך שהבעל עצמו הצהיר לפני סידור הגט, ביחס לאפשרות של שלום בית: "בשום אופן לא, אבל אני לא מוכן לתת גט עד שלא תוותר על הכתובה". הדיינים הבהירו כי עצם הגשת תביעת גירושים אינה שוללת כתובה, וכי על הבעל מוטלת חובה לנסות לפייס את אשתו.

בסופו של דבר נקבע שהאישה זכאית עקרונית למלוא כתובתה, אך הסכום הופחת ל-320 אלף שקל, בין היתר בשל החשש לכתובה מוגזמת. לאחר קיזוז 103 אלף שקל המגיעים לה במסגרת איזון המשאבים, חויב הבעל לשלם 217 אלף שקל בתוך 60 יום. לא נפסקו הוצאות משפט.

• ב"כ האישה: עו"ד דניאל ישראלי ועו"ד מור ויזל לביא
• ב"כ הבעל: טו"ר אליהו דניאל ועו"ד ראובן יצחק