ויתר על כל הרכוש כדי להציל את הנישואים – הסכם הממון בוטל

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ביטל הסכם ממון שהעניק לאישה את מלוא הזכויות ברכוש שנצבר בנישואים והותיר את בעלה חסר כל. השופטת אורית בן דור ליבל קבעה שהאישה ניצלה את תלותו הקיצונית בה ואת חרדתו מגירושים כדי להחתימו על הסכם חד-צדדי לטובתה. אף שההסכם אושר בבית המשפט ב-2015, נקבע שיש לבטלו בשל עושק. האישה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 70 אלף שקל.

בני הזוג נישאו ב-1997 ונולדו להם ארבעה בנים. לאורך השנים רכשו דירת מגורים, דירה להשקעה ובהמשך דירה חלופית, שהורחבה ושופצה בעלויות גבוהות. מערכת היחסים התאפיינה בקשיים ובמעורבות גורמי טיפול.

בסוף 2014 הגישה האישה תביעת גירושים. לאחר שהצדדים הסכימו לנסות לשקם את הנישואים, הם חתמו על "הסכם גירושים ולחלופין שלום בית". ההסכם העניק לאישה בעלות בלעדית בדירות וקבע שכל צד יישאר עם חשבון הבנק והזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שעל שמו. אלא שלבעל לא היה חשבון בנק ולא עמדו לזכותו זכויות סוציאליות, בעוד שאשתו צברה זכויות מעבודתה כגננת.

עוד נקבע שבמקרה של גירושים ישלם הבעל 9,500 שקל בחודש למזונות ומדור הילדים, בתוספת מחציות, אף שהכנסתו בתקופה הרלוונטית הייתה כ-6,200 שקל.

במרץ 2023 הגישה האישה תביעה לאכיפת ההסכם ולעזיבתו את הבית. כשנה לאחר מכן הוא תבע לבטלו, באמצעות עו"ד יהושע שווירץ ועו"ד ישראל ביאלוסטוצקי. לטענתו, תלותו באשתו הביאה אותו להסכים לכל דרישה שלה כדי למנוע פרידה. הוא טען שחתם ללא ייעוץ משפטי ומתוך הבנה שהמסמך נועד להגן על הרכוש מפני נושים ולא ייאכף בפועל.

האישה, שיוצגה על-ידי עו"ד לימור חג'ג', טענה מנגד שבעלה התנהל בחוסר אחריות, בזבז כספים וצבר חובות שנאלצה לפרוע. לדבריה, הוא הציע את ההסכם כדי להעניק לה ביטחון כלכלי בתמורה לחזרה מתביעת הגירושים. היא גם טענה שהשתהה תשע שנים בבקשת הביטול.

שיקול הדעת השתבש

השופטת העדיפה את גרסת הבעל וקבעה שההסכם נערך ביוזמת האישה, באמצעות עורכת דין מטעמה, ללא משא ומתן וללא ייעוץ משפטי עבורו. הוכח שהכנסותיו הועברו לשליטתה והוא נדרש לבקש ממנה כסף גם לצרכים בסיסיים.

השופטת דחתה את מסקנת המומחה שמינתה, שלפיה לא הוכחה תלות שפגעה בשיפוטו, והעניקה משקל רב לעדות הפסיכולוג שטיפל בו סמוך לאחר אישור ההסכם. היא השתכנעה שתלותו הקיצונית שיבשה את שיקול דעתו ושהאישה ניצלה את מצוקתו.

גם הטענה לחובות שסיכנו את הרכוש לא הוכחה. בנוסף, למרות ההסכם, הדירה החלופית נרשמה ב-2022 על שם שניהם. הדבר חיזק את גרסת הבעל שהאמין שלא ינושל מרכושו.

נקבע שהתקיימו כל יסודות העושק: מצוקה, ניצולה ותנאים גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. טענת השיהוי נדחתה, בהתחשב בתלות המתמשכת ובכך שכוונת האישה לממש את ההסכם התבהרה לבעל רק עם הגשת תביעת האכיפה. לפיכך ההסכם בוטל במלואו.

• ב"כ התובע: עו"ד יהושע שווירץ ועו"ד ישראל ביאלוסטוצקי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד לימור חג'ג'