הורים גרושים בחופש הגדול: מי מחליט על קייטנות והוצאות חריגות?

בכל שנה, עם סיום שנת הלימודים ותחילת החופש הגדול, מתעוררות מחדש מחלוקות בין הורים גרושים לגבי איך ייראה הקיץ של ילדיהם. בעוד שבמהלך השנה סדר היום מוכתב, במידה רבה, על-ידי מערכת החינוך והסדרי השהות הקבועים, חודשי יולי-אוגוסט מביאים עמם שאלות חדשות: האם אפשר לרשום את הילד לקייטנה ללא הסכמת ההורה השני? מי נושא בעלויות? האם מותר לטוס עם הילדים לחו"ל? ומה עושים כאשר אחד ההורים מסרב לשתף פעולה?

לא פעם מחלוקות אלה מגיעות עד לפתחו של בית המשפט למשפחה - דווקא בתקופה שבה הילדים מצפים ליהנות מהחופש, ולא למצוא עצמם במרכזו של סכסוך משפטי בין הוריהם.

הבסיס החוקי: החלטה משותפת

חשוב לזכור: גם לאחר הגירושים שני ההורים ממשיכים להיות האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, ולכן החלטות מהותיות הנוגעות לחייהם אמורות להתקבל במשותף. הבסיס לכך הינו סעיף 18(א) לחוק הכשרות, הקובע ש"בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם - חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה". יתרה מכך, ככל שמדובר בהחלטה משמעותית יותר, כך גדלה החשיבות של קבלת הסכמת שני ההורים.

כך לדוגמה, נסיעה לחו"ל, הוצאת דרכון, השתתפות במחנה קיץ ממושך או כל פעילות אחרת הכרוכה בהוצאה כספית משמעותית, עשויות לחייב תיאום והסכמה. אם ההורה השני מסרב, הפתרון אינו פעולה חד-צדדית מצד ההורה המעוניין, אלא על השניים לנסות להגיע להבנות, בעיקר לטובת ילדם. במידה שהם לא מצליחים לעשות זאת, תמיד פתוחה בפניהם הדרך לבית המשפט לקבלת הכרעה.

במילים אחרות, גם כשהורה סבור שהוא פועל לטובת הילד - פעולה חד-צדדית עלולה להוביל להליכים משפטיים מיותרים ולהחרפת הסכסוך עם ההורה השני.

מבט לאחור להסכם הגירושים

כאמור, אחת המחלוקות השכיחות ביותר נוגעת להוצאות החריגות של תקופת הקיץ. במסגרת זו צפות שאלות רבות, כגון האם קייטנה היא הוצאה שגרתית או חריגה? האם שני ההורים חייבים להשתתף במימונה? ומה לגבי טיסה לדיסנילנד?

התשובה אינה אחידה. הכול תלוי בהסכם הגירושים או בפסק הדין שניתן בעניינם של ההורים. ישנם הסכמים הכוללים מנגנון מפורט לחלוקת הוצאות חינוך, קייטנות וחוגים, בעוד שבמקרים אחרים אין התייחסות מפורשת – מה שעלול להוביל למחלוקות בכל קיץ מחדש.

באחד המקרים שנדון בבית המשפט למשפחה בטבריה, נקבע שבן 13 יוכל לטוס עם אימו ובעלה לטיול בר מצווה באירופה, וזאת חרף התנגדות האב, שחשש מפני "חטיפת בנו לחו"ל". השופטת ורד ריקנטי-רוסהר נימקה ש"מדובר בטיול בר מצווה משפחתי ומשמעותי ליעדים קרובים, והקטין צפוי להפיק הנאה ורווחה ממנו" - כך שאין סיבה ממשית למנוע זאת ממנו.

סביר להניח שאם הסכם הגירושים של אותם הורים היה מתייחס מפורשות לאפשרות של נסיעה לחו"ל עם הילדים, עצם הסכסוך - ועמו הכרעת בית המשפט - היו מתייתרים. זו אחת הסיבות שכדאי לערוך הסכם מפורט ככל האפשר, אשר יתן מענה גם למצבים שנראים שוליים בעת הפרידה, אך חוזרים על עצמם מעת לעת.

טובת הילד לפני הכול

תרשו לי, לסיום, לנפץ סטיגמה שלצערי רווחת בקרב הציבור: בתי המשפט אינם פוסקים אוטומטית לטובת האם ולרעת האב! בפני השופטים ניצבת שאלה אחת, מרכזית וקריטית, שעליה יפול ויקום דבר: מהי טובת הילד בנסיבות העניין. על הרקע הזה, מצופה מהורים גרושים לגלות גמישות, לשתף פעולה ולהימנע ממאבקים שנובעים בעיקר ממחלוקות ביניהם, ולא מצורכי ילדיהם.

גם כאשר היחסים בין ההורים מורכבים, מומלץ להיערך לקיץ מבעוד מועד: לתאם מועדי חופשות, להסדיר את חלוקת ההוצאות ולהעלות על הכתב את ההבנות שהושגו. תכנון מוקדם יכול לחסוך עוגמת נפש והוצאות משפטיות מיותרות, ובעיקר לאפשר לילדים ליהנות מהחופש הגדול כפי שהוא אמור להיות - תקופה של מנוחה, חוויות ובילוי עם שני הוריהם, ולא זירת התגוששות משפטית.

עו"ד נורית מנחם עוסקת בדיני משפחה