אלימות כלכלית בזוגיות: איך מזהים - ומה אפשר לעשות

לא כל אלימות משאירה סימן כחול. לעיתים היא מתרחשת באמצעות שליטה בגישה לכסף, במידע פיננסי או ביכולת לקבל החלטות כלכליות עצמאיות. אם בעבר נתפסו מצבים כאלה כחלק מוויכוחים זוגיים רגילים, בשנים האחרונות יותר ויותר בני זוג מבינים כי מה שחוו כ"חוסר שיתוף" או "קמצנות קיצונית" היה בעצם אלימות כלכלית. חשוב להדגיש כי פער בהכנסות או ניהול מרוכז של כספים על ידי אחד מבני הזוג לא בהכרח מעידים על שליטה. ההיפך, יש זוגות שבהם אחד מבני הזוג מנהל את החשבון בהסכמה מלאה ושקופה. הקו נחצה כאשר הגישה למידע ולכספים הופכת למוגבלת, וכשנוצרת תלות של בן זוג "חלש" בבן זוג "חזק", שלעיתים מלווה בפחד או באיומים מפורשים או מרומזים.

איך מזהים אלימות כלכלית?

למעשה, אלימות כלכלית אינה מחלוקת על כסף. היא דפוס של שליטה כשהכסף הוא רק האמצעי - והתלות היא המטרה. אלו הם כמה מסימני האזהרה שמעידים על אלימות כלכלית:

• מניעת גישה לחשבון הבנק או לכרטיסי אשראי
• דרישה "לבקש רשות" עבור כל הוצאה, גם בסיסית
• מעקב קפדני ומשפיל אחר קבלות והוצאות
• איסור לעבוד או לחץ לעזוב עבודה כדי להגביר תלות
• יצירת חובות על שם בן הזוג ללא ידיעתו
• הסתרת מידע על נכסים, חסכונות או השקעות
• איום מפורש או מרומז: "אם תעזבי - לא יהיה לך כלום"

כאשר בן זוג אינו מסוגל להשתמש בכספו שלו, חושש מתגובה כלכלית אם יביע עמדה עצמאית, או מודר ממידע פיננסי בסיסי הנוגע לחייו - מדובר בנורת אזהרה. זוגיות אינה אמורה להתבסס על שלילת עצמאות. הקושי בזיהוי של אלימות כלכלית נובע מכך שהיא עטופה לא פעם בשפה של אחריות ודאגה. בן הזוג השולט עשוי להציג את עצמו כמי שמגן על התא המשפחתי מפני חובות או בזבוז. לעיתים גם הצד הנפגע מפנים את המסר שהוא "לא מבין בכספים" ולכן מוטב שלא יתערב. אך שליטה שיטתית במידע ובגישה למשאבים לא מעידה על אחריות אלא על ניצול פוגעני של פערי כוח.

מה ניתן לעשות מבחינה משפטית?

המשפט הישראלי אינו מתעלם מאלימות שאינה פיזית. במקרים מתאימים ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לצו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, גם כאשר מדובר בדפוס מתמשך של התעמרות ושליטה שאינו כולל תקיפה.

מעבר לכך, במסגרת הליכי גירושין או פירוד עומדים לרשות הצד הנפגע כלים משמעותיים שנועדו לאזן פערי כוח ולמנוע המשך שליטה כלכלית. בית המשפט רשאי לפסוק מזונות זמניים כבר בשלבים הראשונים של ההליך, להורות על העברת כספים שוטפים או על פתיחת חשבון נפרד, ולהטיל עיקולים לפי הצורך. צעדים אלה נועדו להבטיח יכולת קיום בסיסית ויכולת אמיתית לנהל הליך משפטי ללא תלות בצד השני.

כאשר קיים חשש להברחת נכסים או להסתרת כספים, ניתן לבקש צווים שימנעו פעולות בלתי הפיכות. בתי המשפט מקפידים על חובת גילוי רחבה של מסמכים פיננסיים, והסתרת מידע או התנהלות חסרת תום לב עלולות לפעול לרעת הצד המסתיר. במקרים חריגים, דפוס קיצוני ומתמשך של שליטה כלכלית או הברחת נכסים עשוי להשפיע גם על אופן איזון המשאבים וחלוקת הרכוש בין בני הזוג.

כפי שהדגשתי כבר בפתיח, כמובן שלא כל סכסוך כלכלי הוא אלימות. אך כאשר הכסף משמש ככלי ענישה, הפחדה ושליטה - זו כבר אינה מחלוקת רגילה אלא פגיעה בכבוד, בעצמאות ובחופש הבחירה של בן הזוג. המודעות לאלימות כלכלית הולכת וגוברת, וגם המערכת המשפטית מגלה רגישות גבוהה יותר לדפוסים כאלה. הכלים המשפטיים אפקטיביים כאשר פועלים בזמן, מתעדים ופונים לייעוץ מסודר. אלימות כלכלית אומנם נראית שונה מאלימות פיזית או מילולית, היא שקטה יותר ובולטת פחות למתבונן מן הצד, אך השלכותיה קשות. הכרה בה היא הצעד הראשון. פנייה לעזרה לצורך נקיטת הפעולה המשפטית הנכונה היא הצעד הבא.

• עו"ד רם גלבוע עוסק ב- דיני משפחה