בפסק דין שפורסם באחרונה עמדו דייני בית הדין הרבני בטבריה על משמעות ״תקנת אושא״ המבססת את חובת האב לזון את ילדיו. הם קבעו שחובת המזונות היא מוחלטת ואינה תלויה בשאלה האם הילד עשיר או עני. בדעת רוב הם דחו את טענות האב שיש להפחית את המזונות מכיוון שהאם יכולה לקבל סיוע ממקורות אחרים והילד נמצא במוסד.

בתביעה שהגישה אם לשניים נגד בעלה לשעבר היא תבעה להגדיל את המזונות שהוא משלם לה עבור הילדים. האם סיפרה שעד כה האב שילם מזונות עבור שני הילדים בסך כולל של 1,800 שקל לחודש אך משהגיע הבן הבכור לגיל 18, האב החל לשלם רק 900 שקל עבור הבן הקטן.

בתביעתה ביקשה האישה להגדיל את המזונות ל-2,100 שקל. לדבריה, סכום המזונות הנמוך נקבע בשעתו בגלל שהילדים יצאו לפנימיות אך למעשה יש לה הוצאות רבות: היא נוסעת לבקר את הילד הצעיר בפנימייה והילד נוסע אליה כל סוף שבוע ומכלכלת את שני הילדים בזמן שהם בבית. כמו כן, הנתבע מפנה את הילדים אליה לקנות להם נעליים והם מבקשים ממנה פלאפון ובגדים באופן שאי אפשר לסרב להם. האם הוסיפה ששני הילדים הם בעלי צרכים מיוחדים.

האב טען מנגד שהבן הגדול התגייס לצבא ומקבל משכורת. ביחס לבן הצעיר הוא טען שהתובעת יכולה לקבל עבורו סיוע בביגוד מהרווחה ועליית הנוער. הוא הוסיף שגם הוא קונה לו נעליים ולדעתו, מספיק לילד 450 שקל בחודש.

ילד עני, ילד עשיר

בשל טענות הנתבע שעל האם לפנות לרווחה, הבהיר הדיין הרב יועזר אריאל שיש לברר תחילה את יסודות החיוב במזונות ילדים והאם האב פטור מחיובו כשיש גורם אחר שמפרנס את הילד.

הדיין הבהיר שההלכה לפיה האב חייב לזון את ילדיו הקטנים עד גיל 6 נקראת ״תקנת אושא״. הוא ציין שלדעת רוב הפוסקים ובראשם הרמב״ם, חובת האב חלה בין אם יש לילד נכסים ובין אם לאו. לדבריו, ההלכה השוותה את חובת המזונות של האב כלפי ילדיו לחובתו לזון את אשתו ומדובר ב״חיובים משפטיים גמורים״ שהבעל אינו פטור מהם ואין להבחין בעניין זה בין ילד עני לילד עשיר.  

הדיין הוסיף שחובת המזונות מעל גיל 6 ועד גיל 18 נקבעה בתקנות מועצת הרבנות הראשית. לדבריו, מנוסח התקנות עולה שהרבנות השוותה את דין מזונות הילדים מעל גיל 6 לדין מזונות הילדים מתחת לגיל 6, כלומר, גם במקרה זה מדובר בחיוב משפטי גמור שאינו תלוי בהכנסות נוספות שיש לילד.

במקרה זה לדברי הדיין, אמנם הילד הקטן נמצא חלק מהזמן במוסד אך עדיין על האב לשלם לאם את הוצאותיה עבור הימים שבהם הוא שוהה אצלה.

הדיין הדגישה שגם אם יש אפשרות לפנות למקורות אחרים לספק לילד ביגוד והנעלה, אין זה מחובתה של האם שכן החיוב הבסיסי מוטל על האב. בהתאם לתחשיב שערך הדיין נקבע שעל האב לשלם מזונות של 680 שקל עבור ביגוד, דיור, אוכל ונסיעות של הבן הקטן.

הרב שלמה שושן הצטרף לפסק הדין. הרב ינון בוארון סבר בדעת מיעוט שיש לקבל את הצעת האב לשלם 450 שקל לחודש בלבד.

ב״כ התובעת: עו"ד משפחה עופר בטאש

ב״כ הנתבע: עו"ד גבריאל ישראלי

לכתבה המקורית

עו"ד לימור פסטרנק עוסק/ת ב- דיני משפחה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.