האישה תבעה כתובה – הבעל שלף הקלטות "עם המאהב"

פרודה שמרחפת מעליה טענת בגידה העלולה להפסיד את כתובתה, והמגובה, כביכול, בהקלטות שלה עם גבר זר, לא תקבל את קבצי השמע לידיה בניסיון להפריך את ההאשמה החמורה נגדה. דייני בית הדין בבאר שבע - הרב אהרן דרשביץ (אב"ד), הרב עובדיה חפץ יעקב והרב אברהם צבי גאופטמן - דחו את טענתה שאין לבעלה זכות "להפתיעה" עם ההקלטות המקוריות במעמד הדיון.

מדובר בזוג שהתחתן ב-2014 והביא לעולם שלוש בנות. לגרסת האישה, במעמד החופה חתם בעלה על כתובה בסך 180 אלף שקל. לאחר למעלה מעשור של נישואים, הפרידו הצדדים כוחות: בדצמבר אשתקד עזבה האישה את הבית ובסמוך לכך הגישה תביעת גירושין וכתובה. בתגובה טען הבעל שפרודתו בגדה בו, ומשכך הפסידה כתובתה.

לתמיכה בטענת הבעל, שיוצג על-ידי עו"ד יורם ביתן, הוגשו הקלטות באורך שעות רבות בהן נשמעת פרודתו, כביכול, מדברת עם גבר מסתורי שעל-פי הנטען שימש כמאהב שלה, כאשר חלק מהשיחות ביניהם נערכו בלחישות ובשעות הקטנות של הלילה. האיש סירב בתוקף לבקשת פרודתו למסור את קבצי השמע לידיה, בטענה שברצונו "להפתיעה" במעמד הדיון.

מנגד טענה האישה, באמצעות עורכי הדין שלומי ורונית אטיאס, כי אין בדין הישראלי ובמשפט העברי מושג של "זכות להפתיע", אלא אדרבה – בהתאם לחוק חלה חובת גילוי ראיות רלוונטיות לצורך קיום הליך הוגן. הפרודה הכחישה בתוקף את הטענה שבגדה, ועמדה על קבלת קבצי השמע המקוריים לידיה, במטרה שתוכל להתמודד כראוי עם ההאשמה החמורה ולהפריכה.

אין חובת גילוי

אלא שבית הדין דחה את בקשת האישה, לרבות טענתה כי הפרוד אינו רשאי "להפתיעה" עם ההקלטות המסגירות-לכאורה. "טענת בא-כוח האשה ש'כללי הצדק הטבעי וחובת ההגינות הדיונית' מחייבים זכות עיון בראיות הצד שכנגד, ושגם לפי דין תורה 'אין מקום שבעל דין יסתמך על ראיה מבלי לאפשר לצד שכנגד לעיין בה ולבחון אותה', ואין מושג 'זכות להפתיע', אינם ברורים כל צרכם", הדגישו הדיינים.

במסגרת ההחלטה הובהר כי בתי הדין הרבניים אינם כפופים לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא פועלים בהתאם לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, אשר אינן מצריכות הגשת תצהיר גילוי מסמכים, לא כל שכן העברת הראיות לצד שכנגד. "בית הדין גם עיין בפקודת הראיות", הוסיפו הדיינים, "ולא מצא בהן הוראה כלשהי על העברת ראיות לצד השני טרם הדיון".

למסקנת הדיינים, על מנת להכריע באופן מושכל בסכסוך הנקודתי שנוצר, יש למצוא את האיזון הראוי שבין צורכה הלגיטימי של האישה לבחון את ההקלטות המחשידות - כחלק מניסיונה לנקות את שמה ולבסס בהתאם את דרישתה לכתובה - לבין החשש שהיא "תחפש תחבולות" על מנת לטעון דברי מרמה ולסכל את ההגעה לחקר האמת.

על הרקע הזה קבעו הדיינים שהבעל אומנם אינו מחויב למסור לפרודתו את קבצי השמע המקוריים טרם הדיון, וכי רק לאחר קיומו יש לשקול האם עליו לעשות זאת, ואולם לצד זאת הובהר כי אם יתברר בעתיד שההקלטות הושגו תוך פגיעה בפרטיותה של האישה, הרי שיהיה קושי להסתמך עליהן כראיה, ואז יצטרך הבעל להוכיח את טענת הבגידה, אם ירצה, בדרכים חלופיות.

• ב"כ האישה: עו"ד רונית אטיאס ועו"ד שלומי אטיאס
• ב"כ הבעל: עו"ד יורם ביתן