סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הוא העוגן המשפטי של חזקת הגיל הרך במשפט הישראלי. הסעיף קובע כי "רשאי בית משפט לקבוע... כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל שש יהיו אצל אימם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
מעמדה הטבעי של האם
לפי תאוריית ההיקשרות של בולבי, הדמות המטפלת, היא שקובעת את עתידו של הילד.
תאוריית ההיקשרות (Attachment Theory) היא תאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית שיצר פסיכואנליטיקאי בריטי בשם ג'ון בולבי. התאוריה מבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע צורך מולד ואוניברסלי ליצור קשר עם מטפל מרכזי אחד לפחות, וקשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק.
על-פי בולבי, ילדים נולדים עם מערכת היקשרות התנהגותית אשר מניעה אותם לחפש קרבה לדמויות משמעותיות (דמויות היקשרות) בעת צורך. בולבי מבחין בין שלושה סוגי התקשרויות לפי טיב הטיפול:
- התקשרות בטוחה – כאשר הדמות המטפלת בילד היא נוכחת, תומכת ומגיבה הילד חש מספיק בטוח בעצמו על מנת לחקור את העולם סביבו. ברגעים מאיימים, הילד יפעיל את מערכת ההיקשרות ויחפש קרבה לדמות המטפלת בו עד אשר יירגע. לאחר הסרת האיום הילד יחזור לפעילות שגרתית.
- התקשרות לא בטוחה, חרדתית אמביוולנטית – כאשר הדמות המטפלת בילד מתנהלת בצורה דו ערכית הילד מפנים כי לא תמיד יקבל הגנה בעת הצורך. ברגעים מאיימים ילד במצב זה יפעיל את מערכת ההיקשרות, ויתקשה להתנתק מהדמות המטפלת גם כאשר האיום חלף.
- התקשרות לא בטוחה, נמנעת – כאשר הדמות המטפלת בילד מתנהלת בקרירות, מתעלמת ממנו או דוחה אותו באופן שאינו מספק הגנה לילד, מתפתחת אצלו הכרה כי אין טעם לפנות לדמות זו ברגעים מאיימים.
מבלי להיכנס למקרים מיוחדים כגון פונדקאות, אימוץ, או זוגות חד מיניים, הדמות המטפלת בחברה שלנו היא על פי רוב האימא. יש כיום אבות שמגדלים ילדים לבדם, אך אין עדיין מחקרים שבדקו את בריאותם הנפשית של ילדים אלה בטווח הארוך, כאשר יגיעו לבגרות ויקימו משפחות בעצמם.
ברוב המשפחות הצעירות כיום מתקיימת חלוקת תפקידים שוויונית פחות או יותר, אך עדיין האחריות הכוללת לטיפול בגיל הרך מוטלת בעיקר על כתפי האם, והיא עדיין הדמות המשמעותית ביותר בחייו של התינוק או הפעוט.
אם נעקור את האימא ממקומה הטבעי ונתעלם מחלקה המיוחד בהריון ובלידתו של התינוק – נגרום לילד נזק נפשי בלתי ניתן לתיקון. יכול מאוד להיות שהנזק יהיה בלתי נראה בשנים הראשונות, אך לאורך שנים, בטווח של אפילו עשרות שנים, ייתכן שילד שיגדל בלי נוכחות מכרעת של אימא בחייו יתקשה לתפקד באופן מלא כהורה לילדים שלו עצמו.
השנים המעצבות - המשקל הכבד של הגיל הרך
השנים שבין גיל 0-6 מעצבות את הילד יותר מכל אוניברסיטה שבה ילמד בעתיד. ילד שגדל בלי נוכחות מכרעת של אימא רוב הזמן יגדל כמו יתום ואף דמות אחרת לא תוכל למלא את מקומה – גם לא אבא, כמה שישתדל וישקיע. הילד תמיד יבקש את אימא גם אם הוא לא אומר זאת במפורש. תינוקות ופעוטות זקוקים לנוכחות אימם מרבית שעות היממה ולכן זמני שהות לא יכולים להיות שוויוניים בגיל הרך. ככל שהילד יגדל יוכל האב לתפוס את מקומו יותר ויותר עד שיגיע למצב של הסדרי שהות שוויוניים, בגיל שהילד כבר יצא מחזקת הגיל הרך.
הסדר חלוקת זמני שהות שלא מבין את הצורך המיוחד של ילד בגיל הרך לשהות עם אימו וללון איתה, רק גורם נזק לילד, ובוודאי כאשר האימא מניקה. לנתק תינוק יונק מאימו בשם השוויון זה מעשה אכזרי, וכבר ראינו לצערי עובדי רווחה שניתקו תינוק יונק משדי אימו בתואנות של "טובת הילד".
ככלל, טובת הילד הרך היא להיות צמוד לאימו. האב יכול להחליף אותה ולטפל בתינוק לכמה שעות או ימים, אבל הקשר החשוב והמשמעותי ביותר בחיי התינוק או הפעוט הרך הוא עם אימו.
מעורבות שוויונית של שני ההורים בגידול הילדים היא מבורכת , וחשובה מאד לבריאות הנפשית של הילד, אבל היא לא יכולה לבוא במקום, או להקטין את מעמדה הטבעי של האם . גם אם האב ליווה את הילד לחיסונים , וגם אם היה מעורב יותר מהאימא מול צוות הגן או בית הספר – עדיין ילד זקוק לאימא שלו, באופן שונה מזה שהוא זקוק לאבא שלו. ברוב המקרים, האימא היא שמספקת לילד את ההתקשרות הבטוחה, כפי שאבחן אותה בולבי, אותם צרכים נפשיים מיוחדים, שמילויים דרוש וחיוני כדי לגרום ליצירת בטחון רגשי שיעצב את הילד כבוגר בעל ביטחון עצמי.
מעמדו ותפקידו החיוני של האב
כל זה לא אומר שיש להקטין את חלקו של האב – ההיפך הוא הנכון. אבות שמקדישים זמן איכות לילד ויוצרים איתו קשר חזק, מקבלים בתמורה את אהבתו התמימה של הילד. ילד כזה יגדל בריא בנפשו ובטוח בעצמו, כשיש לו שני הורים שמעורבים בגידולו ובחינוכו. האב, כמו האם, צריך לשאת באחריות ובעול גידול הילדים באופן שוויוני.
תפקידו של האב בחיי הילד חיוני לא פחות משל האם, והוא הולך ועולה ככל שהילד מתבגר ונזקק לאימו פחות ופחות, לפחות באופן פיזי, אם כי לא במובן הרגשי העמוק. הקשר ההורי של האבא מגיע יותר מאוחר מהקשר ההורי של האימא. הקשר של האם עם התינוק נוצר עוד ברחם, והאבא לא יכול פשוט לדלג ולהתעלם מכך שהאימא קשרה עם הילד קשר חזק במשך 9 חודשים. על כך יש להוסיף לכך גם את הלידה עצמה, שהיא החוויה החזקה ביותר בחייה של אישה (רוב הנשים).
אבא חכם ייכנס לאט לאט, בזהירות וביראת כבוד לתוך המערכת הזאת שבין האם לילד, וישתלב בה באופן טבעי ולא באמצעות עורכי דין ובתי משפט. אבא חכם יכבד את האישה על הדרך הקשה שעברה כדי להביא ילד לעולם ועל ההישג הגדול של יצירת חיים, ולא ינסה להשיג הורות באמצעות צווים של בית משפט.
גבולות הגיל הרך
מקובל שגבולות הגיל הרך הם בין 0 ל-6 שנים. אך היות ובבני אדם אנחנו עוסקים ולא במשוואה מתמטית, בתי המשפט מביאים בחשבון גם את התפתחות הילד הספציפי שעומד לפניהם. לא בטוח שכל ילד בגיל 6 יכול להיפרד מאימו וללון במקום אחר. לאחרונה שמעתי מאם לילד בן 9 (!) שאמר לה: "אימא את יודעת כשאת לא ישנה בבית בלילה אני בוכה במיטה".
צריך לבדוק בכל מקרה לגופו האם הילד בשל להיפרד מאימו למשך לילה שלם וללון אצל אביו.
הזכות לשוויון
ערך השוויון חייב לסגת בפני ערך החיים. האימא היא שמביאה חיים חדשים לעולם. השוויון הוא לא ערך עליון ומסיבה זו הוא לא מוזכר כלל בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השוויון לאב יבוא לאט ובהדרגה, לאחר שהילד יצא מחזקת הגיל הרך, מבלי לפגוע בילד ובקשר החשוב שלו עם אימו מאז שנוצר.
לסיכום, חזקת הגיל הרך עומדת מעל הזמן. כוחה לא נחלש, גם אם יהיו פסקי דין בודדים שלא יעמדו בלחץ החברתי השורר כיום ויקבעו הסדרי שהות בניגוד לה. עולם המשפט חייב להביא לידי ביטוי את עובדות החיים האמיתיות ולא את האופנות המתחלפות.
החזקת ילדים היא לא פרס על התנהגות טובה. זווית הראייה של בית המשפט חייבת להתייחס לילדים עצמם ולמה שתעשה להם העברה פתאומית מהאם לאב. בית המשפט הוא לא בוחן כליות ולב. לפעמים ההתרשמות שלו מוטעית ואין זה מתפקידו להעניש את האימא. על בית המשפט להביא לתוצאה שתקיים את טובת האימא כי הכלל הוא שטובת האימא היא טובת הילד – בפרט בגיל הרך.
עו"ד חיה רודניצקי דרורי עוסקת ב- דיני משפחה
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.