קשיש ערירי הותיר אחריו צוואה שבה הוריש את כל רכושו לאחיינית של אשתו המנוחה. אחייניתו (בת אחיו) הגישה התנגדות לצוואה אך שופט בית המשפט למשפחה בבאר שבע, בן שלו, דחה את ההתנגדות לאחר שהתרשם כי הקשיש ידע בדיוק מה הוא עושה.
הקשיש נפטר ביולי 2012, בהיותו כבן 91. שתי האחייניות – אחת שלו והשנייה של אשתו המנוחה – היו קרובות המשפחה היחידות שנותרו לו. בערוב ימיו הוא החליט לערוך צוואה ולהוריש את כל הונו, לרבות דירתו, לאחייניתו, אך כשנה לפני מותו הוא ערך בה שינוי וציווה את כל הרכוש דווקא לאחיינית של אשתו.
כחודשיים לאחר פטירתו, האחיינית "הזוכה" הגישה בקשת צו קיום צוואה אולם נתקלה בהתנגדות אחייניתו של המנוח, שטענה כי המבקשת (הזוכה) ניצלה את דודה, השפיעה עליו לשנות את הצוואה ואף התערבה בעריכתה.
היא הוסיפה כי המנוח לא היה כשיר משפטית לבצע את השינוי באותה תקופה "עקב מצבו הרפואי" ואף הציגה מסמכים רפואיים כדי לחזק את טענותיה.
מנגד המבקשת טענה שהתיעוד הרפואי דווקא מעיד שהמנוח היה כשיר לחלוטין. היא אף הכחישה את טענות ה"ניצול" והבהירה כי המנוח כלל לא עדכן אותה בשינוי הצוואה. היא הוסיפה שהמנוח היה איש עצמאי שכלל לא היה תלוי בה, ולכן גם אם הייתה מעוניינת בכך לא הייתה יכולה להשפיע עליו לשנות את צוואתו.
שימוש מושכל בירושה
ואכן, השופט שלו העדיף את גרסתה של המבקשת ומצא לה סימוכין במסמכים הרפואיים, שלא חשפו כל פגיעה בכשרותו המשפטית של המנוח.
באשר לסוגיית ההשפעה הלא הוגנת, השופט התבסס בפסק דינו בין היתר על חקירות העדים, ביניהם עורך הדין שערך את צוואות המנוח, והבהיר כי המבקשת מעולם לא הייתה מעורבת בשינוי הצוואה.
העדים הנוספים - העובדת הסוציאלית של המנוח וסטודנט-מתנדב שסייע לו - העידו גם הם שהוא נראה כשיר, מסודר, ענה ודיבר לעניין וכלל לא היה מבולבל או נתון להשפעה. עדויות אלה הראו לשופט כי הקשיש לא היה תלוי במבקשת באופן כזה שעשה כרצונה.
לבסוף השופט שלו ציין כי העדויות והראיות לימדו אותו שבעצם, אין כאן סיפור של קשיש שנוצל אלא של "אדם בודד בערוב ימיו, אשר עשה שימוש מושכל בזכותו להוריש...". משכך, ההתנגדות של האחיינית נדחתה והיא חויבה ב-12 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
ב"כ המתנגדת:עורך דין צוואות, יוסי אומיד
ב"כ המבקשת: עו"ד מתי אביב וניבה אביב
עו"ד יצחק דהן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.