חושדים בהתעללות במעון? מתי מותר להקליט ומי יכול לצפות במצלמות

כתב האישום בפרשת מעון "לוצ'יק" באריאל מייחס למנהלת המעון, נטליה קיסלבסקי, ולשתי מטפלות, דרינה (דשה) חלופה ואנה פגלסקי, יותר מ-400 מקרים של תקיפה והתעללות ב-17 תינוקות ופעוטות. צילומי האבטחה של המעון שימשו את חוקרי המשטרה בבדיקת החשדות. הפרשה העלתה שאלה שמעסיקה הורים רבים – מה אפשר לעשות כשמתעורר חשד והצילומים נמצאים בידי המעון?

כשהפעוט חוזר הביתה עם חבלה וההסבר של הצוות מעורר ספק, טבעי לרצות לראות מה תיעדו המצלמות. אבל כשיש חשד לפגיעה, השאלה הראשונה היא למי מדווחים. אם יש יסוד סביר לחשוב שאדם האחראי על הילד עבר בו עבירה מהסוגים שהחוק מונה, ובהם התעללות, גם ההורים חייבים לדווח בהקדם למשטרה או לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק. בסכנה מיידית פונים למוקד 100. בדיווח כדאי לפרט מתי הבחנתם בחבלה, מה אמר הצוות והאם יש מצלמות. הודעות מהמעון, תצלומים ומסמכים רפואיים יכולים לסייע בבירור. כשיש יסוד סביר לחשד, פונים גם אם עדיין אין בידיכם תיעוד או שהמעון טרם סיים לבדוק את האירוע.

האם מותר להקליט במעון?

הורה שמקליט שיחה שהוא משתתף בה, למשל שיחה עם מנהלת המעון, ככלל אינו מבצע האזנת סתר. הכנסת מכשיר לתיק של הילד מעוררת שאלה אחרת. לפי הנחיית פרקליט המדינה 2.35, ככלל לא יועמד לדין הורה שפועל כאפוטרופוס של ילדו כשההקלטה נועדה לתעד שיחות שהילד משתתף בהן, או דברים ומעשים שמופנים כלפיו.

ההנחיה קובעת כיצד הפרקליטות שוקלת אם להעמיד לדין. חוקיות ההקלטה תלויה בנסיבות. אם הילד נמצא בחדר בזמן שמטפלות משוחחות ביניהן, עצם נוכחותו אינה הופכת אותו לצד לשיחה. הקלטת שיחות כאלה עלולה לעורר שאלות של האזנת סתר ופגיעה בפרטיות, ועל השימוש בהקלטה כראיה חלים כללים נפרדים. אם כבר הקלטתם, שמרו את הקובץ המקורי, הסבירו לחוקרים כיצד הושג והימנעו מהפצתו בקבוצת ההורים.

מי יכול לצפות בצילומים?

חוק המצלמות חל בדרך כלל על מעונות יום, פרטיים או מסובסדים, שבהם שוהים לפחות שבעה פעוטות כהגדרתם בחוק. הוא חל גם על מעונות יום שיקומיים, בכפוף לחריגים. בין היתר, החוק אינו חל על מעון שפועל במקום המשמש גם למגורים או על מעון שבו לפחות 70% מהורי הפעוטות התנגדו בכתב להפעלת המצלמות.

במעונות הכפופים לחוק המצלמות מתעדות וידאו ללא קול. מפעיל המעון רשאי להציע להורים צפייה בכפוף לתנאי החוק. יש שלוש אפשרויות – צפייה מקוונת בזמן אמת, צפייה תקופתית מרחוק עד פעם בחודש למשך עד 48 שעות, או צפייה במעון באמצעות נציגות הורים עד פעם בשבוע. הרשאת צפייה אינה כוללת רשות להעתיק את הסרטון, להפיץ אותו או להעביר את הגישה לאחרים.

גם אם המעון אינו מציע להורים צפייה שוטפת, המשטרה והתביעה יכולות להשתמש בצילומים לצורכי חקירה, מניעת עבירה או ניהול הליך פלילי. גורמי פיקוח מוסמכים יכולים להשתמש בהם כשיש חשד לפגיעה, כדי להגן על הפעוטות במעון. לפי סעיף 7 לחוק, המשטרה תאפשר להורה לצפות בצילום שמתעד פגיעה בילדו, כל עוד הצפייה לא תשבש את החקירה או המשפט.

ככלל, הצילומים נשמרים במערכת המעון במשך 30 יום ממועד הצילום ונמחקים אוטומטית בתום התקופה. כשמדווחים על אירוע, כדאי למסור את היום ואת טווח השעות המשוער ולבקש מהמשטרה לפעול לשימור התיעוד.

ומה אם יש מצלמות אבל החוק לא חל?

גם במשפחתון קטן או בגן רגיל לילדים מגיל שלוש עשויות להיות מצלמות. אם חוק המצלמות אינו חל, אפשר לפנות למפעיל בבקשה לעיין בקטע שבו הילד מצולם. הבקשה נבחנת לפי דיני הגנת הפרטיות, והאפשרות לצפות תלויה בין היתר ביכולת לאתר את הקטע ולהגן על פרטיותם של ילדים אחרים, למשל באמצעות טשטוש.

במסגרת כזאת הצילומים עלולים להימחק בתוך פחות מ-30 יום. בקשו מהמפעיל לשמור בהקדם את הקטע הרלוונטי. אם עולה חשד לעבירה, ציינו בדיווח למשטרה שיש מצלמות ומסרו את יום האירוע ואת השעה המשוערת. המשטרה יכולה לפעול לקבלת התיעוד במסגרת החקירה, ובמידת הצורך לבקש צו.

אפשר לפנות לעורך דין כבר בשלב שבו צריך לשמור את התיעוד או כשבקשת הצפייה מתעכבת. עורך דין יכול לפנות בשם המשפחה בבקשה ממוקדת לשימור הצילומים ולעיון בהם, ולבדוק אם יש מקום לבקש צו מבית המשפט. אם התקבלה הודעה על סגירת התיק, הוא יכול לבדוק מהי עילת הסגירה, אם יש בסיס לערר ומה המועד להגשתו.

• עו"ד חופית שקד עוסקת במשפט פלילי