שנת 2020 הייתה שנה טובה, כידוע, לענף המזון. הקורונה אילצה אותנו להישאר בארץ, המסעדות היו סגורות ונאלצנו לצרוך מזון מהסופרים והצרכניות ולבשל הרבה יותר.
חברת BDI ביצעה בימים אלה ניתוח ריכוזיות של רשתות המזון (נכון ל-2020) ומצאה כי הכנסות השוק הסתכמו בשנת 2020 בכ-62.5 מיליארדי שקלים, גידול של כ- 11% בהשוואה לשנת 2019, שרשמה עלייה מזערית של 0.3% בלבד לעומת 2018. מספר חנויות המזון הכולל עמד בשנת 2020 על כ- 3,700. מספר הסניפים של 6 רשתות שיווק המזון הציבוריות עמד על 523 סניפים, המהווים כ- 14% מהסניפים בשוק.
אבל על אף שהן מחזיקות רק 14% מחנויות המזון בארץ, הכנסות 6 רשתות שיווק המזון הציבוריות (הנסחרות בבורסה) - שופרסל, רמי לוי, טיב טעם, יוחננוף, ויקטורי ופרש מרקט, היוו כ- 46% מההכנסות (28.8 מיליארדי שקלים). זאת לעומת שיעור של כ- 44% מההכנסות בשנת 2019, מה שמעיד על הריכוזיות הגדולה בשוק. שופרסל (למעלה מ-20% נתח שוק) ורמי לוי (למעלה מ-10% נתח שוק) מחזיקות על פי נתוני BDI כ-32% מהשוק במונחי הכנסות, שיעור דומה לזה של 2019.
ההסתבכות הפיננסית של רשת יינות ביתן, שעד לפני שנתיים הייתה הרשת הגדולה השנייה לאחר שופרסל, היא שסייעה בעיקר לעליית הריכוזיות בענף בשנה האחרונה. שתי רשתות, ויקטורי ויוחננוף, התרחבו מאוד בשנתיים האחרונות באמצעות רכישת סניפי יינות ביתן שנקלעה לקשיים פיננסיים. יוחננוף רכשה ב-2020 שישה סניפים נוספים של יינות ביתן, וב-2015 רכשה 7 סניפים ממגה שקרסה. היום מונה רשת יוחננוף 29 סניפים לעומת 9 בשנת 2013.
ויקטורי, שצמחה מאוד בשנתיים האחרונות, רכשה מיינות ביתן שבעה סניפים ב-2020-2019 ועוד שישה במרץ 2021.
פרשמרקט החלה דרכה ב־2004 עם שני סניפים והתרחבה ל־41 חנויות, בעיקר באמצעות רכישת סניפים של מתחרים. ב־2017 היא רכשה את 12 סניפי רשת מחסני להב וב-2019 רכשה את רשת סופר דוש ועוד 6 סניפים של יינות ביתן.
לעומת התרחבות רשתות אחרות באמצעות רכישת סניפים, שופרסל ורמי לוי שמרו על המובילות בשנת הקורונה בעיקר בזכות הגדלה מאסיבית של המכירות באינטרנט.
נתונים: BDI
ככל שיש פחות שחקנים מובילים בשוק, כך קטנה המוטיבציה שלהם להתחרות על לבו של הצרכן במחירים. לדברי תהילה ינאי, מנכ"לית משותפת בחברת המידע העסקי CofaceBdi: "הנתונים מראים כי ישנה עלייה קטנה בריכוזיות בענף המזון בהשוואה לשנה שעברה. עם זאת, יש לזכור כי ענף קמעונאות המזון מאופיין בריכוזיות גדולה מזה שנים רבות, מה שכמובן מעיב מחד על התחרותיות בענף, ומאידך מעיב גם במידה מסוימת על אלמנט הסיכון, ולראיה קריסתן של קלאב מרקט, מגה וכדומה. הריכוזיות בענף קמעונאות המזון בארץ מזה שנים רבות, אשר משפיעה על מבנה התחרותיות בענף, מובילה, בין היתר, גם לרמת מחירים גבוהה, ואנו רואים זאת גם בהשוואות למחירים במדינות מערביות. ניתן לראות גם דוגמאות קיצוניות בערים שבהן אין ריבוי אפשרויות בענף המזון, וכתוצאה מכך גם המחירים של רשת מסוימת באותה עיר הם גבוהים בצורה משמעותית מהמחירים במקומות אחרים".
מחיר השקשוקה
בשבוע שעבר פרסם מבקר המדינה דו"ח על הטיפול במונופול ובריכוזיות בענף המזון. דו"ח המבקר מתייחס בעיקר לריכוזיות של ספקיות המזון בישראל וקובע כי "בשנים 2015 - 2020 היה נתח השוק של עשרת הספקים הגדולים בענף המזון ובתחום מוצרי הצריכה הוא כ- 54%". מכלל ההוצאות של משק הבית. על פי הדו"ח, ב- 2017 המחירים בישראל בקטגוריית מזון ומשקאות שאינם אלכוהוליים, במונחי כוח קנייה, היו גבוהים בכ- 37% יחסית למדינות ה- OECD ובכ- 51% יחסית למדינות האיחוד האירופי. מחירי הביצים ומוצרי החלב, שרובם תחת פיקוח, גבוהים במונחי כוח קניה ב-79% (!) לעומת מדינות ה-OECD.
הישראלים חובבי ביצים. על פי מועצת הלול, צריכת הביצים לנפש בישראל היא למעלה מ-250 ביצים בשנה. אבל, מדו"ח שפרסם לאחרונה משרד האוצר, ישראל מדורגת במקום השביעי מבין 106 מדינות בעולם מבחינת מחיר מגש ביצים של 12 יחידות (גודל XL) - עם מחיר של 3.92 דולר למגש. בארה"ב נהנים האמריקנים ממחיר ממוצע של 2.31 דולר למגש ביצים - 40% פחות מהמחיר שמשלמים הישראלים. הסיבות לכך נעוצות במדיניות המכסות למגדלי הביצים בישראל, אך לא ניכנס לכך.
מבקר המדינה מצא כי שיעור המכס האפקטיבי הממוצע של עשרת פריטי המזון (בעיקר מוצרי חקלאות) ב- 2018 היה 115%. במילים האחרות, המכס יותר ממכפיל את מחיר המוצר לצרכן הישראלי, וזאת למנוע יבוא כדי להגן על החקלאות המקומית. עוד נטען, כי השפעת הפחתות המכסים על המחיר לצרכן - הפחתות מכסים ופתיחת מכסות פטורות ממכס בשנים 2016 - 2020 לרוב לא התגלגלו ברובן לצרכן. למשל, פתיחת מכסה פטורה ממכס לצימוקים במאי 2018 הביאה לירידה של 2.2% בלבד במחירו.
למה אננס אחד עולה בישראל 30-40 שקלים?
הדו"ח מביא מחירי מוצרים לדוגמא - מחיר האננס בישראל גבוה פי שישה בממוצע ממחירו בחו"ל. על פי הממצאים מחיר האננס בישראל גבוה ב-600% ממחירו בחו"ל – 30-40 שקלים ליחידה לעומת כ-6 שקלים ליחידה בחו"ל, וזאת בשל השפעת הנטל הרגולטורי יבואני הפרי הזה. מהדו"ח עולה, כי במהלך שני העשורים האחרונים, אושרו ליבוא אננס רק שתי מדינות - הרפובליקה הדומיניקנית וקניה. הקושי ביצירת תחרות באמצעות יבוא, נרשם גם במוצרים יבשים, כמו צימוקים למשל, או קורנפלקס.
המבקר קבע כי על רשות התחרות להשתמש בכלים שהעניק לה המחוקק בהתאם להסרת חסמים לקידום התחרות בענף המזון והורדת יוקר המחיה בישראל, כמו הכרזה על מונופולין וקבוצת ריכוז ומתן הוראות במקרים מתאימים, כדי לרסן את כוחם, להמשיך לפעול לקידום יבוא מקביל ולגבש אמצעים מתאימים לפעולה מול היבואנים הישירים לצורך מניעת פגיעה בתחרות. עוד קבע המבקר כי על רשות התחרות להמשיך ולבחון צעדים נוספים להקטנת הריכוזיות הגאוגרפית של רשתות השיווק כדי לקדם את התחרות ולהוריד את יוקר המחיה.
לציבור יש כוח
לצרכנים יש כוח גדול בכל הקשור למחירים שגובים מהם ברשתות. ב-2011 (מעבר למחאה החברתית הכוללת) הייתה מחאת הקוטג', שמחירו האמיר בתוך שלוש שנים מ-4.80 שקלים ל-6-7 שקלים. חרם צרכני על המוצר הביא להורדת מחירו ל-5 שקלים לגביע. ב-2020 היה מחירו בממוצע כ-5.5 שקלים. כלומר, המחלבות נזהרות מאז מהעלאת מחירו. המחאה התרכזה במוצר אחד והיא הצליחה.
אז במקום לקרוא עוד כתבה (כמו זאת) על מחירי המזון הגבוהים בישראל (ולא רק מזון), להתלונן ברשתות החברתיות ומול הטלוויזיה, דרושה כנראה מחאה חברתית נוספת מול יצרני ומשווקי המזון בישראל. רק מחאה צרכנית מצליחה להזיז אותם.