בקשה לתביעה ייצוגית נגד החברות המשווקות את אתרי הקופונים באליגם וגרופון עברה את המשוכה הראשונה. התביעה רלוונטית לקהל רחב של צרכנים שרכשו שוברים באתרים אלה מאז 2014. לפי התביעה, חברות מכרו שוברים שעונים על ההגדרה של תווי קנייה, ולכן היו צריכים (בניגוד למצב בפועל) להיות להיות בתוקף לפחות חמש שנים.

שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, תמר בזק־רפפורט קבעה בשבוע שעבר כי יש אפשרות סבירה שהטענות שעלו בבקשה יוכרעו לטובת הקבוצה. השופטת אישרה את הבקשה וכעת תדון בה לגופה. בשלב זה שלאחר אישור הבקשה, לעתים קרובות הצדדים מנסים להגיע להסכם פשרה.

התובעים ביקשו גם פיצוי כספי וגם סעד הצהרתי שיקבע כי החברות פעלו שלא כחוק ולכן יש להורות להן לשווק תווי קנייה שתוקפם לא יפחת מחמש שנים, ולהאריך את תוקפם של כל תווי הקנייה שהונפקו ועדיין לא פג התוקף הנקוב עליהם, כך שתוקפם לא יפחת מחמש שנים מיום הנפקתם.

השאלה שעלתה היא אם חלק מהשוברים שמשווקות באליגם גרופון יכולים להחשב "תווי קניה". החברות טענו כי מדובר בקופונים, שבמהותם נועדו לקדם מכירות בפרק זמן קצר תוך מתן הנחות ניכרות — לכן לטענתן אין חובה לקבוע לאותם שוברים תוקף של חמש שנים. הן הוסיפו כי קביעה כזאת גם תביא לחיסול הפעילות. הבקשה הוגשה גם נגד מפעילת האתר ביג דיל, אך מולה מתגבש הסכם פשרה, כך שהיא לא כלולה כעת בהחלטה.

התובעים, אורי לימור ויעל שפיגלמן, שהגישו את הבקשה בספטמבר 2016 באמצעות עורכי הדין יעקב שפיגלמן ועמית עידו, רכשו שוברים עם תוקף מוגבל — למשל שובר לקנייה ברשת המסעדות בית הפנקייק בשווי 80 שקל למימוש בין ינואר 2015 למאי 2016.

השופטת בחנה את שאלת הפרשנות של סעיף 14 ח(א) לחוק הגנת הצרכן שתוקן ב–2014, ולפיו תו קנייה, שלא ניתן להנפיקו לתקופה שתפחת מחמש שנים, הוא "כרטיס או מסמך הנרכש בכסף או בשווי כסף, המאפשר לאוחז בו לרכוש טובין או שירותים אצל עוסק, בסכום הנקוב בו, למעט כרטיס או מסמך המיועד לשימוש בעבור סוג מסוים של מוצר או שירות בלבד". הרציונל שבסייג בחלקו השני של הסעיף הוא למנוע את הכבילה של בית העסק לתקופה ארוכה למחיר מוזל של מוצר או שירות ספציפי שנרכש בשובר. לכן, למשל, שובר לרכישת ארוחת בוקר, מצלמה מסוימת או תספורת לכלב במחיר מסוים לא ייחשב תו קנייה, מכיוון שמדובר בשירות ספציפי במחיר נקוב.

השופטת ציינה כי מסקירת השוברים שרכשו התובעים נראה כי הם עומדים בדרישות הסעיף. "השוברים אינם מכוונים לרכישת מוצר ספציפי או שירות בודד. רובם ככולם מאפשרים רכישת כלל המוצרים או השירותים המוצעים בבית העסק", כתבה בזק־רפפורט, "גם אם חלק מהשוברים שהוצגו מוגבלים לחלק מהמוצרים שנמכרים אצל העוסק, ואינם מאפשרים קנייה של כל מוצר ומוצר מן המוצרים שמוצעים בידי העוסק, הרי שאין בכך כדי להכשיל את בקשת האישור".

היא הוסיפה כי אין מחלוקת כי שובר המציע ארוחת בוקר במחיר מסוים אינו תו קנייה, אבל במקרה של השובר שרכשו מגישי הבקשה למוצרי המעצבת שלומית אופיר, לדוגמה, השובר הוא למימוש עבור כל קולקציית התכשיטים, הביגוד והמוצרים לבית.

השופטת לא קיבלה טענות נוספות של המשיבות ובהן הטענה כי מגבלת חמש השנים תמוטט אותן ותחסל את המודל העסקי שבבסיסן, המיועד לעידוד מכירות תוך פרק זמן קצר. היא ציינה כי "טענה זו לא הוכחה כלל ועיקר".

בהסכם פשרה בתביעה ייצוגית מ–2017, כבר התחייבה גרופון לתת ללקוח שלא מימש קופון בזמן זיכוי כספי לרכישה באתר, בגובה מחצית מהשובר. באותו העניין הטענה היתה כי מדובר בחוזה אחיד שבו תנאי מקפח. כעת מדובר בעילה שונה המתייחסת לחלק מהשוברים שהחברות משווקות. הגדרת הקבוצה היא כל מי שרכש באתרים של באליגם וגרופון תווי קניה כמשמעותם בחוק הגנת הצרכן, שהונפקו החל ב–1 ביולי 2014, ותוקפם נקבע למשך תקופה קצרה מחמש שנים.

באליגם וגרופון ישלמו בשלב זה לתובעים הוצאות של 60 אלף שקל.

יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il

הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker

כתבות נוספות:
6,200 שקל בחודש עם תואר אקדמי לאנשים שמחזירים מיליוני שקלים בשנה לכיס שלנו
"ישחטו אותך לפני שתיגע בהם": כך חוסלו המועדונים לעשירים

mako כסף - כל מה שצריך לדעת