המונופול חוזר: ביטול רפורמת הכשרות צפוי לייקר את המזון

ביטול רפורמת הכשרות שאושר בכנסת לפני פיזורה אינו רק סוגיה דתית או פוליטית, אלא מהלך שצפוי להכות ישירות בכיס הצרכנים. החוק, שעבר ברוב של 46 מול 41 במסגרת בליץ חקיקה והסכמים קואליציוניים עם המפלגות החרדיות, מבטל את הרפורמה שהוביל השר לשירותי דת בממשלה הקודמת מתן כהנא, ומשיב לרבנות הראשית ולמועצות הדתיות את השליטה הבלעדית על שוק הכשרות. קרוב ל-5,000 משרות של משגיחי כשרות יועברו במסגרת החוק לפיקוח המשרד לשירותי דת והמועצות הדתיות, הנשלטות ברובן על ידי ש"ס.

רפורמת כהנא משנת 2021 ביקשה לשנות את פני שוק הכשרות בשני מישורים. הראשון, פתיחת "אזורי כשרות", מהלך שאפשר לכל רב עיר לספק תעודת כשרות בכל מקום בארץ ולא רק בתחום שיפוטו, כדי לייצר תחרות בין רבנויות מקומיות. כך למשל, רב עיר בעל גישה מקלה יותר יכול היה לתת כשרות לעסק בעיר עם רב מחמיר. המישור השני ביקש לאפשר לגופי כשרות פרטיים, כדוגמת ארגון צהר, להעניק תעודות כשרות רשמיות בפיקוח רגולטורי של הרבנות. אולם הרבנות הראשית התנגדה לכך באופן נחרץ וסירבה לשתף פעולה עם קביעת התקנים הנדרשים, ובעקבות החרם שהטילה והתפרקות ממשלת בנט-לפיד, שלב זה מעולם לא יצא לפועל.

ארגון צהר, המתחרה העיקרי של הרבנות בתחום, מפעיל מערך כשרות ארצי כבר כשמונה שנים ומעניק כשרות למאות בתי עסק ברחבי הארץ, ובהם מסעדות, מלונות, שירותי קייטרינג ויקבים. החוק החדש, האוסר על תאגידים פרטיים להעניק כשרות עצמאית, צפוי לפגוע ישירות בפעילותו.

את ההשפעה הישירה יחושו בעיקר עסקי המזון המהיר. לדברי אופק לוגסי, מנכ"ל קבוצת הורייזן המתמחה בניהול כספים במיקור חוץ לחברות ועסקים, שולי הרווח בעסקים שמוכרים בשר, כמו שוארמיות והמבורגריות, עומדים על כ-20% בלבד. עלויות חומרי הגלם, ובראשם בשר, הודו ועוף, עלו בחדות בשנים האחרונות, בין היתר בשל המלחמות, וכל שרשרת האספקה עד הלקוח הסופי התייקרה. לצד זאת, ענף המסעדנות סובל ממצוקת כוח אדם שמכריחה בעלי עסקים להעלות שכר כדי למשוך עובדים.

ניתוח עלויות שביצעה קבוצת הורייזן, המשווה בין כשרות הרבנות לכשרות צהר, ממחיש את הפערים. בדוכן פלאפל או מאפייה עם עד 20 מקומות ישיבה, עלות כשרות צהר נעה בין 750 ל-1,100 שקל לחודש, לעומת 700 עד 1,100 שקל ברבנות כולל אגרות ומשגיח. בקטגוריה הזו ההשגחה חלקית, כשעה ביום, והעלויות כמעט זהות, והפער הוא בעיקר בירוקרטי. במסעדה קטנה עם עד 50 מקומות ישיבה הפער מתרחב: צהר גובה 1,200 עד 1,800 שקל לחודש, לעומת 1,100 עד 2,100 שקל ברבנות, כאשר צהר מעניקה גמישות רבה יותר ברכש ספקים. הפער הכספי הגדול ביותר ניכר באולמות אירועים ומסעדות גדולות עם כ-1,000 מקומות ישיבה, שם נדרשת השגחה צמודה ומרובה: צהר גובה 4,500 עד 8,000 שקל לחודש, לעומת 7,000 עד 13,000 שקל ברבנות.

הבעיה המקומית

לוגסי מצביע על בעיה נוספת שנוצרת עם ביטול הרפורמה: כל עסק מחויב לקבל כשרות מהרבנות המקומית של העיר שבה הוא פועל. עסק עם כמה סניפים, שעד כה יכול היה לקבל אישור מרבנות מקומית אחת לכולם, ייאלץ מעתה לפנות לכל רבנות בנפרד, תהליך שכרוך בטרטור ובעלויות נוספות. מעבר לכך, עסקי מזון רבים משרתים אוכלוסיות המקפידות על כשרות מסוימת ונדרשים גם לכשרות מהודרת, של בד"ץ, העדה החרדית או בית יוסף, שנוספת על אגרת הכשרות הרגילה מהרבנות המקומית.

ערב ההצבעה שיגר איגוד המסעדות והברים בישראל מכתב לראש הממשלה, שר האוצר ושר הכלכלה, ובו הזהיר כי כל עלות נוספת שמוטלת על עסקי מזון אינה נשארת אצל בעל העסק אלא מתגלגלת לצרכן. לדברי האיגוד, ביטול הרפורמה סותר את מדיניות הממשלה המוצהרת בדבר מאבק ביוקר המחיה והגברת תחרות. "אי אפשר להילחם ביוקר המחיה בבוקר ולהחזיר מונופולים בערב", נמסר מהאיגוד.

לוגסי מציין כי כבר היום ניכרים סימנים של לחץ כלכלי בענף: עסקים מקטינים מנות ושוקלים את בשר השוארמה לפני הכנסתו לפיתה. לדבריו, החזרת הבלעדיות בכשרות לידי הרבנות מונעת תחרות שיכלה להוביל להוזלת מחירים, ועלויות ההשגחה הנוספות יועברו בסופו של דבר ללקוחות.