תביעה נגד הולמס פלייס: רוצים לבטל מנוי? תשלמו אלפי שקלים קנס

כולנו מכירים את הפיתוי: "חודשיים חינם", "1+1", "מחיר מיוחד למתחייבים". אתה יוצא מהסניף עם תחושה שעשית עסקה מצוינת. ואז, ברגע שאתה רוצה לבטל - מגיעה שיחת הטלפון שמרסקת את ההתלהבות: פתאום לא מדברים רק על דמי ביטול, אלא גם על "החזר הטבה" או "החזר הנחה", והסכום קופץ למאות ולפעמים לאלפי שקלים. בדיוק על זה יושבת בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט נגד הולמס פלייס.

לפי הבקשה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין יונתן רפפורט, אדם לוין ורועי ביטון ממשרד רפפורט, לוין, ביטון, סכומי הנזק האישיים הנטענים עומדים על כמה מאות שקלים לכל אחד, אבל היקף התביעה הייצוגית מוערך במעל 2.5 מיליון שקלים. לב הסיפור הוא מנגנון ביטול מנוי "לתקופה קצובה" בחדרי כושר. החוק מאפשר לרשתות להציע הנחות והטבות כדי לשכנע לקוחות להתחייב לתקופה ארוכה, אבל במקביל הוא קובע כללים ברורים כדי שההתחייבות לא תהפוך לכבילה.

כדי להבין על מה כל הרעש, צריך רגע לעצור ולהסביר מושג אחד שמככב כמעט בכל חדר כושר: "תקופה קצובה", שמתייחס למעשה למנוי לתקופה קבועה מראש. שנה, שנתיים, או מסלולים ארוכים יותר שבהם יש "שנה ראשונה בהתחייבות". ההיגיון העסקי ברור: אם אתה מתחייב מראש לזמן ארוך, נותנים לך מחיר חודשי נמוך יותר או תופרים לך מבצע. הבעיה מתחילה כשאתה מגלה שהחיים לא תמיד מסתדרים עם תוכנית אימונים שנתית, ואז אתה רוצה לבטל באמצע.

החוק, לפי הטענות בבקשה, ניסה בדיוק לפתור את הנקודה הזו. מצד אחד הוא מאפשר למכון הכושר לא "להפסיד" את ההנחה שנתן למי שהתחייב, ולכן הוא יכול לגבות דמי ביטול שמבוססים על ההנחה שהלקוח קיבל בפועל. מצד שני, החוק שם תקרה ברורה כדי שהביטול לא יהפוך לכזה שאף אחד לא יעז לעשות. התקרה הזו בנויה כך שבמקום שביטול אחרי חודשים רבים יעלה יותר ממה שנשאר לשלם עד סוף התקופה, המחיר אמור להישאר הגיוני ולהשאיר לצרכן אפשרות אמיתית לצאת.

דוגמה מספרית עושה סדר הרבה יותר טוב מכל הסברים. נניח שמנוי חודשי בלי התחייבות עולה 300 שקלים. מנוי שנתי נמכר ב 2,400 שקלים, כלומר 200 שקלים לחודש. ההנחה שקיבלת בגלל ההתחייבות היא 100 שקלים לחודש. אם ביטלת אחרי חודשיים, דמי הביטול לפי ההיגיון הזה יהיו 200 שקלים. אם ביטלת אחרי חצי שנה, ההנחה המצטברת היא 600 שקלים, אבל כאן נכנסת התקרה: בחלק הזה של השנה התקרה יכולה להיות 20 אחוז מסך העסקה, כלומר 480 שקלים, ולכן זה אמור לרדת ל-480 ולא להישאר 600. ואם ביטלת אחרי עשרה חודשים, החוק מכוון לכך שלא תשלם סכום מופרך, ובמקרים רבים התקרה תהיה פשוט יתרת החודשים שנותרו, כלומר תשלום על עוד חודשיים בלבד, 400 שקלים. המסר פשוט: אתה יכול לבטל, ואתה תשלם, אבל לא בצורה שמנטרלת את עצם הזכות לבטל.

כאן מגיעה הטענה המרכזית נגד הולמס פלייס: לפי הבקשה, הרשת לא מסתפקת בדמי הביטול כפי שהחוק מאפשר, אלא מוסיפה עליהם עוד תשלום נפרד בשם "החזר הטבה". כלומר, גם אחרי שמחשבים דמי ביטול שממילא אמורים לשקף את ההנחה או ההטבה, עדיין מופיעה עוד דרישה, לפעמים על חודשים חינם, לפעמים על מבצע 1+1. בבקשה נטען שחוק הגנת הצרכן מגדיר "דמי ביטול" בצורה רחבה מאוד, ככזה שכולל כל תשלום שנדרש בגלל הביטול, בכל שם שיקראו לו. ולכן, אי אפשר לעקוף את התקרה עם עוד שורה חדשה בחשבון שמוצגת כאילו היא משהו אחר.

לפי אחת הדוגמאות, מנוי שהצטרף למסלול משפחתי בגו אקטיב בקריית אונו קיבל שני חודשי מנוי ללא תשלום במסגרת המבצע. כשהוא ביקש לברר בדצמבר 2025 כמה יעלה לו לבטל, לטענתו נמסר לו שהוא צריך לשלם דמי ביטול של 1,407 שקלים, ובנוסף "החזר שווי הטבה" על שני החודשים החינמיים בסך 1,656 שקלים. ביחד מדובר בדרישה של 3,063 שקלים. לפי הבקשה, בשלב הזה הלקוח לא ביטל, וגם נאמר לו שזה "חבל" לעשות זאת, ניסוח שממחיש, לשיטתם, בדיוק למה החוק נועד מלכתחילה למנוע: מצב שבו ביטול הופך ללא כדאי ולכן כמעט לא קורה.

בדוגמה נוספת, שמתארת מנוי במועדון הולמס פלייס דיזנגוף, נטען שההצטרפות נעשתה במסלול ארוך שבו השנה הראשונה בהתחייבות, עם מבצע 1+1 שמעניק מנוי חינם לאדם נוסף. לפי הנטען, המנויות התאכזבו מרמת השירות ומאיכות המועדון, ובין היתר הן טוענות שהיה שיפוץ שלא נאמר עליו מראש והשפיע על היכולת ליהנות מהשירות. כשהן ביקשו לבטל, נטען שהן נאלצו לרדוף אחרי נציגים, להגיע שוב ושוב למועדון, ובסופו של דבר קיבלו פירוט שבו דמי הביטול עומדים על כ-645 שקלים, אבל מעליהם נוסף "החזר הטבה" בסך 2,628 שקלים בגין חודשים שבהם נעשה שימוש במנוי החינמי. הסכום הכולל מגיע, לפי הבקשה, ל-3,504 שקלים, בזמן שיתרת התשלום שנותרה להן עד סוף התקופה הייתה כ 876 שקלים בלבד. התוצאה המתוארת זהה: הן לא ביטלו, כי מבחינתן יציאה מההסכם הפכה יקרה יותר מהישארות בו.

הטענות לא נעצרות רק בכסף. בבקשה לתביעה ייצוגית נטען גם לנזקים של זמן, תסכול ועוגמת נפש, בדיוק מה שקורה כשלקוח מגלה שהדרך החוצה רצופה טלפונים, הסברים חלקיים והרגשה שמישהו משחק עם המספרים עד שתרים ידיים. מעבר לכך, התובעים טוענים שהסעיפים בתקנון שמדברים על "השבת שווי הטבה" הם תנאים בעייתיים שמופיעים בחוזים אחידים, כאלה שהלקוח לא באמת יכול לנהל עליהם משא ומתן. המסר שלהם ברור: אפשר לתת הטבות, אבל אי אפשר להשתמש בהטבות כדי לנעול את הדלת ולגבות סכומים שמבטלים את הזכות לצאת.

להולמס פלייס כ-194 אלף מנויים. תחשבו מה הפוטנציאל

הבקשה לתביעה ייצוגית גם מנסה למקם את הסיפור בתוך תמונה רחבה יותר. לפי הנתונים מדוחות החברה, הולמס פלייס היא קבוצת חדרי הכושר הגדולה בישראל, שמפעילה מועדונים תחת המותגים הולמס פלייס, גו אקטיב ואייקון פיטנס, ובדוחות מצוין מספר של כ-194 אלף מנויים. הטענה היא שאם השיטה הזו אכן קיימת באופן רוחבי, גם "סכום קטן" שמופיע אצל כל לקוח יכול להפוך לסכום גדול מאוד כשהוא מוכפל בהיקפים של רשת ענק.

יש עוד נקודה אחת שהופכת את הסיפור הזה לרגיש במיוחד: בבקשה לתביעה ייצוגית נטען שבעבר כבר התנהל הליך שבו עלתה טענה אחרת סביב דמי ביטול, כזו שנגעה למחיר "המסלול החלופי", כלומר למחיר שהלקוח היה אמור לשלם במסלול ללא התחייבות. לפי הבקשה הנוכחית, במסגרת אותו הליך התחייבה החברה לבצע תיקון ולהציג ללקוח מחיר חלופי אמיתי שהוצע בפועל, ולוודא שדמי הביטול לא חורגים מהמקסימום המותר. עכשיו, טוענים התובעים, במסמכים שבידיהם עולה חשד שהמחיר החלופי שוב מוצג בצורה שעלולה לנפח את החישוב, עוד לפני שבכלל מגיעים לסיפור "החזר ההטבה".

לא רק בהולמס פלייס: כדאי שגם אתם תבדקו לפני שאתם חותמים על מנוי

ומה זה אומר לצרכן הפשוט, עוד לפני שבית המשפט יכריע מי צודק? קודם כל, להבין ש"תקופה קצובה" היא התחייבות, גם אם עטפו אותה במבצע נוצץ. שנית, לא להסתפק במשפט כמו "יש דמי ביטול". לבקש מראש, בכתב, את המחיר של מנוי ללא התחייבות, ולבקש דוגמה מספרית: כמה אשלם אם אבטל אחרי חודשיים, אחרי חצי שנה, אחרי עשרה חודשים. והכי חשוב, כשמופיעה שורה נוספת מעבר לדמי הביטול, כמו "החזר הטבה" או "החזר הנחה", לעצור ולדרוש פירוט והסבר למה זה לא נכלל בדמי הביטול ומה התקרה הכוללת שאתם אמורים לשלם. במבצעי חודשיים חינם או 1+1, השאלה הקריטית היא אחת: האם המתנה הזו תהפוך לחוב אם אבטל. כי אם כן, זו כבר לא רק הטבה. זה מנגנון שיכול להפוך את היציאה ליקרה יותר מהישארות.

נכון לעכשיו, מדובר בטענות במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית, והחברות יוכלו להגיב להן בהליך. אבל גם בשלב הזה, הסיפור הזה הוא תזכורת חדה לצרכנים: בחדרי כושר לא מספיק להבין כמה עולה להיכנס. חייבים להבין כמה עולה לצאת.