בסוף החודש האחרון ניחתה המכה המוחצת על הכלכלה הישראלית. כבר לא "תחושה", אלא חותמת רשמית מארגון ה-OECD שקבע כי ישראל מתברגת במקום הראשון (והלא כל כך מכובד) במדד יוקר המחיה, מבין המדינות המפותחות.
על פי דוח ה-OECD, ישראל הגיעה בשנת 2022 למקום הראשון, ובכך עקפה מדינות יקרות כמו שווייץ ואיסלנד, בהן שכר גבוה מפצה על המחירים הגבוהים. על פי הנתונים הללו, יוקר המחיה בישראל גבוה ב-38 אחוזים מזה של ממוצע מדינות הארגון.
לרגל השנה החדשה, החלטנו לבדוק בכמה עלו הוצאות הישראלים בכל הענפים, ובעזרת שבא, מפתחת ומנהלת מערכת התשלומים הלאומית בכרטיסי אשראי, הרכבנו תמונה שכוללת את ההוצאות הכלליות השנה, בהשוואה לשנים קודמות. סך כל ההוצאות חושבו לשנה העברית: מה- 01.09.2022 עד ה- 01.08.2023 . עוד חושבו הוצאות האונליין מתוך סך ההוצאות הכלליות.
מתחילת ספטמבר 2022 עד סוף אוגוסט 2023 הוציאו הישראלים בסך הכל כ-467.5 מיליארד שקלים, מתוכם יותר ממחצית בקניות אונליין. לצורך השוואה, בשנה העברית לפניה הישראלים הוציאו 429.5 מיליארד שקלים, ולפני שנתיים כ-382 מיליארד שקל.
רשתות המזון היו ונותרו המרכיב העיקרי בהוצאות הישראלים בכרטיסי אשראי גם השנה. אם בשנת 2017 הוצאנו בסופר כ-44 מיליארד שקלים, הרי שבשנת 2023 ההוצאות כבר עלו לכמעט 59 מיליארד שקלים.
האם זה בגלל שהישראלים קונים יותר? לא בטוח בכלל. השנה התמודדנו עם שלל אירועים שגרמו להתייקרות המוצרים בסופר. החל מגל האינפלציה ששטף את העולם, עליית הריבית עולמית, ועליית מחירי החיטה – שזינקו בכ-40 אחוזים בתוך 12 חודשים, לאחר שקנדה, רוסיה וארה"ב התקשו בגידול יבולים. על כך נוספו שיבושים במשלוחים ובשרשרת האספקה העולמית בשל נגיף הקורונה. עוד תרמו לעלייה הניכרת: המחסור בכוח אדם, סגירת מפעלים, שינויי אקלים ומאבקים פוליטיים עולמיים.
אבל יש צרות שכל העולם מתמודד איתן, ויש צרות משלנו (ואף מילה על הרפורמה המשפטית): פיחות השקל מול הדולר והאירו כמובן שפגעה אנושות ביבוא, והמחירים ליבואנים שיתייקרו גולגלו ישירות אל הצרכן. בשנה האחרונה השקל נחלש ב־13.4 אחוזים. היחלשות השקל מובילה לכך שמחירים של מוצרים מיובאים עולים. תוסיפו לזה את העובדה שבישראל יש רגולציה המכבידה על יבוא מוצרים, ולעיתים נדרש לקבל אישורים ייחודיים וקפדניים שלא נדרש לקבל אותם במדינות אחרות, ותקבלו עליית מחירים משמעותית.
בנושא הזה, אי אפשר להתעלם מנתון נוסף: סעיף ההוצאות במסעדות ובמתחמי המזון המהיר. השנה הוצאנו כ- 31.3 מיליארד שקלים. יותר מאשר בשנה שעברה אז הוצאנו כ-27 מיליארד שקלים, אבל הרבה יותר משנות הקורונה: שנת 2021 הסתכמה עם 18.7 מיליארד שקלים בהוצאות המסעדות, ושנת 2020 עם 17.2 מיליארד שקלים.
כאן ניתן להסביר את העלייה בשני אספקטים עיקריים: יוקר המחיה היכה גם במסעדות שנאלצות להתמודד עם הוצאות יקרות יותר על חומרי הגלם, אבל גם על השכירות, החשמל, המים והארנונה שהן משלמות. האספקט השני הוא האספקט הפסיכולוגי. לאחר הקורונה אנשים עדיין מרגישים צורך לחיות את הרגע, להוציא ולהנות כמה שיותר עכשיו, מאשר לחסוך כסף למחר. ובכלל, למה לחסוך אם מאז שנת מאז 2011, שנת המחאה החברתית, עלו מחירי הדיור ב־90 אחוזים, בעוד השכר הממוצע במשק עלה רק ב־45 אחוזים? הרי הסיכוי לקנות דירה הופך קלוש מרגע לרגע, אז לפחות נאכל משהו מנחם.
הנקמה של הישראלים במלונות
תחום נוסף שבו ההוצאות ממשיכות לעלות בחדות הוא החופשות במלונות. למעט שנות הקורונה, השנה הגענו לנתון שיא של 9.5 מיליארד שקלים, לעומת 6.4 מיליארד טרום הקורונה. האם הישראלים פראיירים? להפתעתנו לא. לאורך השנים, המלונאים המקומיים ספגו ביקורת על תעריפי החדרים הגבוהים, ובמיוחד על כך שהם מעלים מחירים באופן דרסטי בתקופות החגים ובחודשי הקיץ — וגוזרים רווחים נאים. אבל נראה כי השנה החגיגה מתחילה להיעצר.
מדו"ח שפורסם בלמ"ס עולה כי ביולי 2016 שיעור התפוסה הממוצע הכלל־ארצי היה 62.4 אחוזים; ב-2017 הוא זינק ל-66.6 אחוזים; ב-2018 ל–68 אחוזים; וב-2019 ל-72 אחוזים. ביולי 2022, לאחר משבר הקורונה, הוא שב לרמה של 72 אחוזים — אך השנה נסוג חזרה ל-62.4 אחוזים.
כלומר, תפוסת החדרים הארצית ירדה ביולי בשיעור של 14 אחוזים לעומת החודש המקביל ב–2022 וב–2019. בהתאם, סך הלינות בכלל בתי המלון ביולי השנה ירד גם הוא: ב-11 אחוזים לעומת יולי 2022 וב-9 אחוזים לעומת יולי 2019.
גם באוגוסט מלונאים וסוכני נסיעות מדווחים כי החודש המלא בשנה לא ענה על הציפיות. ובעוד המלונאים מספרים על האטה, בענף הצימרים מדווחים על כמעט מוות קליני עם ירידות של יותר מ–50 אחוזים בממוצע בהזמנות לעומת התקופה המקבילה אשתקד, ואילו באוגוסט נרשמה ירידה של כ–40 אחוזים בממוצע. נראה כי גם בעלי הצימרים, שהפקיעו מחירים בתקופת הקורונה, נענשים על ידי הלקוחות.
אז איך מסבירים את עליית המחיר? שוב ביוקר המחיה שכולל עליית חומרי הגלם, חשמל, מים ארנונה וכמובן עובדים שקשה לגייס. תוסיפו לכך את הירידה במספר התיירים שמגיעים לישראל השנה, את הישראלים שמוציאים פחות בשל עליית הריביות – וגם מי שבכל זאת מזמין חופשה, מעדיף לעשות זאת בחו"ל- המלונות חייבים להתקיים כדי להמשיך לפעול ונאלצים לשמור על רמת מחירים גבוהה.
ואמרנו שהישראלים אוהבים חו"ל? הנה ההוכחה: טרום הקורונה הישראלים הוציאו על טיסות כ-1.5 מיליארד שקלים. ההוצאות כמובן צנחו בחדות בתקופת הקורונה והגיעו עד 621 מיליוני שקלים, אבל עלו שוב לאחר פתיחת השמיים לאותה רמה (1.6 מיליארד שקל עד אוגוסט 2022) והשנה אנחנו כבר עומדים על 2.46 מיליארד שקלים.
הממשלה מתקשה לוותר על אחד המיסים הכי מוצלחים שלה
בסעיף החשמל והאלקטרוניקה דווקא לא ראינו קפיצה משמעותית השנה (27.7 מיליארד לעומת 26.2 מיליארד בשנה שעברה), אבל הקפיצה הגדולה התרחשה בימי הקורונה. אם לקראת סוף שנת 2019, טרום קורונה, ההוצאות על מוצרי חשמל עמדו על כ-20 מיליארד שקלים, בקורונה הם עלו ל-22 מיליארד שקלים עד אוגוסט 2021, ומיד לאחריה שוב קפיצה ל-26 מיליארד שקלים עד אוגוסט 2021. הדבר נבע בעיקר מהתייקרות השבבים בעולם, ומהעובדה שחלק מהמפעלים התקשו לחזור לשגרה לאחר הקורונה. הרשתות העלו מחירים בחדות, והם נשארו איתנו גם בשנים לאחר מכן.
ואם כבר מדברים על חשמל, בעוד שהוצאות החשמל עלו בהדרגה יחסית, הדלק עלה באופן חריג. בשנתיים האחרונות הוא עומד על על 19 מיליארד שקלים, כשבשנות הקורונה עמדו ההוצאות בממוצע על 14.5 מיליארד שקלים. הסיבה היא כמובן המלחמה ברוסיה שגרמה לעליות מחירים, הפיחות בשקל, ומס הבלו שעולה איתם ומשרת את המדינה שצריכה למצוא תקציבים כדי להחזיק את הממשלה.
חוק איסור שימוש במזומן גרר עלייה בהוצאות כרטיסי האשראי
עוד שני סקטורים שהצריכה בהם עלתה הם התרופות והריהוט. למרות שבסקירה שעשינו בחודש אוגוסט שעבר ראינו שכביכול שהמחיר על תרופות ועזרים רפואיים דווקא ירדו, השנה הם עולים על רקע הזינוק ביורו ביוני האחרון פרסם שר הבריאות ארבל טיוטת צו לפיו תוקפא לחצי שנה העלאת מחירון תרופות המרשם ב-5 אחוזים, שצפויה להיכנס לתוקף ביולי, ולחול על כמחציתן. למרות זאת, המקור התקציבי למהלך טרם נמצא ומי שצפויים להיפגע הם קופות החולים והאזרחים.
עוד סקטור שחווה לכאורה צמיחה משמעותית הוא תחום הריהוט. למה רק לכאורה? כי רק באוגוסט שעבר נכנס סופית לתוקפו חוק צמצום השימוש במזומן, המגביל את יכולת הציבור להשתמש בכסף מזומן מעל תקרה מסוימת. מטרת החוק, שנחקק בשנת 2018, לשנות את הרגלי הצריכה של הציבור, ולעודד אותו לעבור לאמצעי תשלום דיגיטליים - במטרה שאלה יחליפו בעתיד כמעט לחלוטין את השימוש במזומנים.
הרקע לחקיקה היה המאבק הבינלאומי לצמצום ההון השחור. השימוש במזומן הוכר בארץ ובעולם בתור "הדלק" שמניע את הכלכלה השחורה ומקל על העלמות מס, כיוון שהוא אנונימי - ונוח להסתיר אותו מעיני הרשויות.
תחת ההגבלות החדשות, שהתחילו מאוגוסט 2022, הסכום המרבי שניתן לשלם במזומן בעסק יהיה 6,000 שקלים. ואכן אנחנו רואים עלייה בסכומים שהישראלים הוציאו בכרטיסי האשראי על ריהוט לאורך השנים. בשנת 2019 עמד על סכום על 7.8 מיליארד שקלים. בשנים 2020-2021 עמד סכום ההוצאות כבר על 9.1 ו- 9.4 מיליארד שקלים בהתאמה, והשנה, עקב כניסת החוק לתוקפו רישמית, השימוש בכרטיסי אשראי בסקטור הריהוט עלה ל- 11.1 מיליארד שקלים.
"אנחנו ממשיכים לראות גידול בהוצאות בכל הענפים, כאשר בכל ענפי המזון וענפי התיירות ראינו צמיחה גבוהה יותר מאשר בענפים אחרים", מסכמת סמנכ״לית שיווק ופיתוח עסקי של שב"א, טלי הולנברג. "הדבר קשור כמובן להשפעות של העלייה במחירי המוצרים ולעליות בשער של הדולר והאירו. במספר ענפים מצומצם כמו תחום המאפיות והמעדניות, ההלבשה והנעלה, והצעצועים והספרים ראינו ירידה מתונה בפעילות האונליין. אנחנו מייחסים את הדברים לכך שלאחר שנתיים של שינוי בהרגלי הצריכה של הציבור, כחלק מאפקט הקורונה, בהן חל זינוק בהוצאות באונליין, אז ראינו השנה ירידה קלה בענפים בהם עדיין ההוצאות בעסקאות הפיזיות בבתי העסק עצמם גבוהים יותר".
"לאורך השנה האחרונה ראינו שהצמיחה בהוצאות של הישראלים בכרטיסי אשראי המשיכה להיות חזקה יותר, בצורה ניכרת, לעומת הגידול הקטן שחל במשיכות המזומן מהכספומטים הבנקאיים", היא מוסיפה. ״באופן כללי, אנחנו רואים כי קיימת הסטה של הציבור משימוש במזומן להוצאות בכרטיסי אשראי באמצעות ארנקים דיגיטליים, שהפכו להיות תצורת התשלום הצומחת ביותר במשק".