המכנסיים של ירדן נגנבו מתא המדידה: "הבנתי שאני עומדת לחפש את הגנב בקניון בתחתונים"
כשירדן ליפשיץ יצאה למדוד בגדים בקניון, היא לא תיארה לעצמה שהמכנסיים שלה עלולים להיגנב מתאי המדידה – עם הטלפון ומפתחות הרכב שלה בתוכם. היא מצאה את עצמה עומדת בפני שתי אפשרויות בעייתיות באותה מידה: להישאר בתחתונים, או לגנוב את המכנסיים שמדדה בעצמה

ביום שישי האחרון נכנסה ירדן ליפשיץ (39), אשת מכירות ופיתוח עסקי בהייטק, לחנות American Eagle בקניון עזריאלי, אספה כמה זוגות מכנסיים ופנתה לתאי המדידה. אלא שבמקום השתרך תור ארוך, וליפשיץ החליטה לנצל פינה נסתרת בקצה המסדרון כדי למדוד את המכנסיים.
בעוד שהיא מודדת, ניגש אליה גבר משונה למראה. "הוא אמר לי – ככה את מודדת? גם אני יכול? איזה מגניבה, איך קוראים לך? הוא היה מוזנח, אולי אפילו הומלס, ואמר דברים מאוד מוזרים", היא משחזרת. ליפשיץ השתדלה להתחמק ממנו, והמשיכה למדוד. היא ניגשה להביט במראה בצדו השני של המסדרון והשאירה את חפציה בפינה, אך כשחזרה גילתה למרבה ההלם שהמכנסיים שלה נעלמו – ביחד עם הטלפון ומפתחות הרכב שלה, שהיו בתוכם.
"אמרתי לעצמי – מה הסיכוי שגנבו לי את המכנסיים. בטח אחת המוכרות לקחה אותם בטעות", מספרת ליפשיץ, אבל לאחר שביררה עם המוכרות וחיפשה בכל החנות, הבינה שהמכנסיים לא שם. אחד מהלקוחות שעמד בקופה הציע להתקשר לטלפון שלה. מישהו ענה לטלפון, אך לאחר מכן ניתק וכיבה אותו, וליפשיץ הבינה שהמכנסיים והחפצים שבתוכם אכן נגנבו.
המוכרות הצעירות בחנות לא ממש ידעו כיצד לסייע לה. לדבריה, רובן היו די אדישות למצב והתעכבו כשביקשה להזעיק את מאבטחי הקניון. אלא שאז התעורר בה חשד – היא הבינה פתאום שיכול מאוד להיות שהגנב הוא אותו הגבר שפנה אליה בתאי המדידה, אבל המוכרות אמרו שאין להן אפשרות לתת לה לצפות בצילומי המצלמות שבחנות, והסבירו לה שהאחריות לחפציה היא שלה.
ליפשיץ, שנותרה לבושה במכנסיים שמדדה, ביקשה לצאת לחפש את הגנב בתקווה שעוד לא הספיק לעזוב את הקניון, אבל המוכרות לא הסכימו שתעזוב את החנות מבלי לשלם על המכנסיים. אלא שליפשיץ לא רצתה לרכוש את המכנסיים, ובכל מקרה לא יכלה לשלם עליהם בלי הטלפון שנגנב. "כמה לקוחות שראו מה קרה הציעו לשלם עליהם, אבל לא הסכמתי בקטע עקרוני", היא אומרת, "זה לא נראה לי הגיוני שלא נתנו לי לצאת לרגע עם המכנסיים. אמרתי למוכרת שהיא לא משאירה לי ברירה אלא להוריד אותם ולהסתובב בקניון בתחתונים".
"עמדתי שם מול כל הלקוחות שעמדו בתור לקופה ורואים את הסיטואציה הזאת, וגלגלתי בראש את האפשרויות שעומדות מולי ואת ההשלכות שלהן – או שאני פשוט בורחת מהחנות או שאני מורידה את המכנסיים", משחזרת ליפשיץ, "דמיינתי את עצמי מסתובבת בתחתונים בקניון. ברגע אחד החלטתי שאני פשוט יוצאת משם עם המכנסיים".

המאבטח נחלץ לעזרה
להפתעתה, מנהלת החנות אמרה לה שאם תעזוב, היא תיאלץ לנקוט נגדה אמצעים, אבל ליפשיץ הנחושה לא עצרה. "הסתובבתי ויצאתי משם, והלכתי לחפש את הגנב. הרגשתי שזה מטופש, כי הקניון היה מפוצץ באנשים", היא מספרת, אבל אז ראתה פתאום את אחד ממאבטחי הקניון, ופנתה אליו בבקשה שיעזור לה. "לא רציתי להלחיץ אותו, אז אמרתי לו שלא קרה לי שום דבר בגוף ובנפש, אבל מיד עלו לי דמעות בעיניים. הרגשתי שסוף סוף יש פה מישהו שאני יכולה לבקש ממנו עזרה".
לאחר שליפשיץ הנסערת גוללה בפניו את הסיפור, המאבטח הרגיע אותה, קנה לה מים ודאג לה מיוזמתו לכרטיס חנייה פתוח עד שתוכל להזיז את רכבה. הוא הציע שיחזרו ביחד לחנות, ושם הסביר למנהלת את המצב החריג, וניסה לקבל מגורמים שונים אישור לצפות במצלמות החנות. במקביל, הוא מסר את התיאור של הגבר החשוד לכל אנשי הביטחון בקניון, וביקש מהם לסרוק את הקניון אחריו.
כשבעלה של ליפשיץ הצליח לראות באפליקציית Find my iPhone שהטלפון שלה נמצא בתנועה, המאבטח שכנע את מנהלת החנות לאפשר לליפשיץ להישאר עם המכנסיים, ויצא איתה לחפש את הגנב ברחבי הקניון. לאורך כל אותו זמן, היא מספרת, "סולומון המאבטח לא רק עזר לי באופן מעשי, אלא גם היה ממש אמפתי", היא מספרת, "הוא אמר לי – אני רק מדמיין מה עובר לך בראש עכשיו, סתם הלכת ופתאום כל הבלאגן הזה. בזכותו מהר מאוד נרגעתי מכל הבכי והסטרס, ומאותו רגע התמקדתי רק בכמה שהוא היה חמוד".
לצערה של ליפשיץ, הגנב לא אותר לבסוף. בעלה הגיע לקניון והביא לה מכנסיים חלופיים, המכנסיים שלקחה מהחנות חזרו אל המדף, וליפשיץ נפרדה מסולומון המאבטח: "הודיתי לו ואמרתי שאני ממש מעריכה את מה שהוא עשה בשבילי". בדיעבד, היא מדגישה אין לה כל טענה כלפי הרשת או המוכרות: "זה יכול היה לקרות גם בכל חנות אחרת. לא היו להן יכולת או כלים לעזור לי, זה היה מצב מתסכל".
ליפשיץ אמנם נותרה בלי החפצים שנגנבו, אבל עם תובנה חשובה: "מה שאני לוקחת מהסיפור הזה, זה את הבן אדם הטוב שהיה שם באמצע הדרך. צריך לשים זרקור על הטוב, לחפש את הרגעים הקטנים האלה, של משהו טוב שאפשר לעשות למען מישהו אחר, מבט עיניים, התעניינות בשלומו. מספיק שבן אדם אחד היה שם בשבילי, וזה שינה לחלוטין את כל הסיטואציה המבאסת הזאת. זאת תמצית הסיפור מבחינתי".