אחת העלויות הכבדות ביותר של משק הבית הוא סל המזון. כמה שננסה להצטמצם, לחסוך ולוותר על המאכלים האהובים עלינו עדיין נמצא עצמנו מבזבזים מאות שקלים מדי חודש, גם עבור מוצרי צריכה בסיסיים. מה אם נספר לכם שקיימת אפשרות למלא את המקרר בשפע של פירות, ירקות, לחמים ועוד, במחיר המופרך של אפס שקלים? כל שתצטרכו הוא לאסוף את המצרכים מפח הזבל הקרוב לביתכם. בקטנה.
פריגניזם (Freeganism) הוא אורח חיים המבוסס על איסוף ואכילת מזון שנזרק, כחלק מאידיאולוגיה אנטי צרכנית ומתוך המחשבה שאנחנו קונים הרבה יותר ממה שאנחנו צורכים. בפועל, הפריגניסטים הם "מצילי מזון", כפי שמכנים זאת, על ידי נבירה ואיסוף מצרכים ראויים למאכל רגע לפני שמושמדים, כשהבאסטות בשוק נסגרות, בפחי מסעדות, מאפיות ובכל בית עסק או מקום ממכר מזון. הפעולה מוכרת גם כ"צלילת פחים" (dumpster diving).
לא מדובר בקבצנים או בני מעמד נמוך, אלא אקטיביסטים שהחליטו להפוך את הטאבו לאקט אידיאולוגי שלא רוצים להתכחש למספרים הקשים: על פי דו”ח אובדן המזון הלאומי 2016 שנערך ע"י בנק המזון "לקט ישראל", 2.4 מיליון טון נזרק בכל שנה בישראל, מתוכו 1.2 מיליון טון מזון ראוי למאכל. קהילת הפריגניסטים בארץ גדלה בשנים האחרונות, וכיום כמעט בכל עיר גדולה אפשר למצוא קבוצה יזומה של מצילי מזון שמחכים יחדיו לרגע המדוייק הזה – דקה אחרי שבעל הבאסטה מסיים את יום העבודה, ושניה לפני שמגיעה משאית הזבל האימתנית לרמוס אוכל בר השגה.
נועה קוזק (27) הצטרפה לסיבוב "הצלת המזון" הראשון שלה לפני כשנתיים, כחלק מפרוייקט במסגרת לימודי צילום בויצ"ו חיפה. מאז היא חברה פעילה בקהילת הפריגניסטים ואף שותפה להקמת המיזם "רובין פוד" – המקיים אירועים הסובבים את נושא הצלת האוכל. "ראיינתי את שי רילוב, שכיום הוא אחד השותפים שלי במיזם, על הנושא של הצלת מזון כי זה מאד עניין אותי. ידעתי שעבודת שטח היא הדרך הטובה ביותר ללמוד, אז יצאתי איתם לאיסוף מזון בשוק תלפיות בחיפה. הגענו בסוף היום, הייתה שם המון סחורה מעולה. זה כמו שעון מתקתק, כל רגע איש הזבל מאיים לגרוף את כל הפירות והירקות. בהתחלה הסתכלתי ימינה ושמאלה בחשש, אבל שמתי לב שיש לא מעט אנשים כאלו שמצילים מזון. לא ידעתי אם לקחת בכלל, כי לא בטוח שאשתמש בזה, אבל אז הבנתי שאם אני לא אקח את זה, זה סתם יזרק לפח. אז לקחתי כמות סבירה והחלטתי שבמה שלא אשתמש אציע לאנשים אחרים לאסוף ממני. ומשם זה התגלגל. פתחתי קבוצות קבוצות פייסבוק בשם שיתוף אוכל, בחיפה בירושלים בתל אביב באר שבע. התחלתי לעודד אנשים להעביר עודפים של מזון שהם לא זקוקים לו.
קוזק מספרת שלקח לאנשים זמן להבין את העקרון שאוכל מוצל הוא לאו דווקא סוג ב', "זה היה אחד הקונספטים הגדולים ביותר שצריך לנפץ".
>> מה עושים עם כל הירקות האלה? ריטה גולדשטיין בישלה ארוחה מהזבל בשוק הכרמל
היא התחילה לחשוב מה הלאה. "יש שפע אדיר של אוכל שקיים שלא מגיע לשום פה אנושי. שי העלה את הרעיון של לערוך ארוחה המבוססת על האוכל שנציל, ומי שיבשל אותה יהיה קובי קרולה, שף של מסעדה בשכונה שלנו, שכונת הדר. ממש כמו באיזו תכנית אוכל, קובי קיבל את חומרי הגלם ומתוך זה בנה במהירות תפריט לארוחה שלמה. הארוחה הראשונה, אליה הוזמנו תושבי השכונה, הייתה הצלחה גדולה, בהמשך הגיעו לאירועים גם אנשים מחוץ לחיפה, וזה הפך לפסטיבל של ממש, עם שוק קח-תן, הרצאות והופעות. כל אחד משלם כמה שהוא יכול. עם הזמן הצטרפו לעשיה עוד ועוד מתנדבים שעזרו בהקמה ותפעול וגם בבישולים".
במסגרת מיזם "רובין פוד" המארגנים מעבירים הרצאות בנושא הצלת מזון וכן מפעילים קייטרינג לאירועים, "לא הספקנו לשווק את עצמנו, וכבר פונים אלינו אחרי ששומעים עלינו מפה לפייסבוק", צוחקת קוזק. "הדבר הבא הוא הקמת בית קפה חברתי המבוסס על מזון מוצל, וכמו באירועים – כל אחד ישלם כמה שיכול".
"הזבל בשבילי הוא התגלמות ההדחקה האנושית"
יהונתן יובל (26) מתל אביב שמע על פריגניזם עוד כשהיה ילד קטן. "שמעתי על אנשים שאוכלים רק מה שהם מוצאים מהפח ומהתיאור הזה לא ממש הצלחתי להבין במה מדובר, ובעיקר בסיבה שזה מתקשר לאקולוגיה וקיימות. בהמשך יצא לי להדריך בתנועת נוער, שכבר אינה קיימת היום לצערי, בשם 'המחנה האלטרנטיבי' במסגרתה הפגישו בני נוער עם מגוון נושאי שוליים כגון פמיניזם, אקטיביזם, טבעונות, פוליטיקה רדיקלית ואקולוגיה. בהמשך גרתי בקומונה קטנה בדרום העיר עם מספר מדריכות אחרות מהמחנה וחלק משמעותי מהאופן שבו קיימנו את עצמנו היה דרך הצלת מזון. זו הייתה הפגישה המעשית הראשונה שלי עם פריגניזם, והיא הייתה חורפית, גשומה, מלוכלכת, מבלבלת ומרגשת. הפגישה עם זבל תמיד מערערת.
"הזבל הוא בשבילי התגלמות ההדחקה האנושית, המקום בו נערם כל הכשל הסביבתי של המפעל האנושי ונדחף למקום שבו לא נוכל להסתכל עליו ולהרגיש רע. אני חושב שיש סיבה טובה שהרבה אנשים שנחשפים לאורך חיים פריגניסטי מדברים על החוויה במונחים של התעוררות. מהר מאוד התחלתי ללמוד את ההיקף הבלתי נתפש של התופעה, וגיליתי שמתי שאני רק רוצה, כמעט בכל מקום שבו אני נמצא, אני יכול למצוא אוכל טרי טעים ומזין. עם הזמן השתכללתי וגיליתי מקום שבו מאות קילוגרמים של מזון טרי נזרקים בכל יום; פירות, ירקות, תבשילים ומאפים, ולא צריך 'לצלול' לאף פח בשביל לקבל אותם. רק צריך להרים מהרצפה או לבקש יפה - שוק הכרמל, בעבורי, היה המקום שהפך את הפריגניזם מתחביב למשהו שיכול להפוך בקלות לאורח חיים".
אתה לא קונה אוכל בכלל?
"מבחינה מעשית, הייתי יכול די בקלות לקיים את עצמי לחלוטין ממזון מוצל. יש מספיק מזון וידע כדי שלא אצטרך להוציא שקל על אוכל. בעוד שזה דבר שמעניין אותי להתנסות בו, ואולי גם לתעד אותו כדי להגביר את המודעות, אני מרגיש שחשוב לי לשמור על מידה מסוימת של 'חוש הומור' לגבי כל דבר שאני עושה, ולהימנע מטוטאליות.
"אז פירות וירקות אני לא קונה, כי באמת שאין לי צורך - אני מקבל כל מה שאני צריך מהאיסופים השבועיים שלי בשוק. לחמים גם נדיר שאני קונה, כי אני מכיר מאפיות רבות שמחלקות לחמים נהדרים וטריים שנשארים להם בסוף היום, ככה שלקנות לחם ב 20-30 שקלים מרגיש לי ממש עוול. דברים שאני כן קונה הם לרוב דברים שיותר קשה למצוא בפחים כמו קטניות, אגוזים ומוצרים יבשים אחרים. אני קונה חלב אורז-שקדים וקפה, וכמובן טחינה - למרות שלאחרונה קיבלתי דלי 15 ליטר של טחינה בחינם לאחר שיצרתי קשר עם מספר חברות כדי לברר אם יש להן מוצרים פגומים או פגי-תוקף שהן מוכנות לתת במקום לזרוק".
יובל מסביר שהוא לא נגד צרכנות, אלא בעד צרכנות נבונה, מבוססת-קהילה וסביבתית. "אני גם קונה בגדים לעיתים, אם כי כמעט רק ביד שניה, והרבה מאוד גם מאירועי קח-תן שמתרחשים כמעט כל הזמן".
לפני למעלה משנה הקים יובל עם שני חברים את המיזם החברתי-אקולוגי "יש לנו אוכל". "החלטנו לארגן ארוחה ממזון מוצל על הגג בבניין. עבדנו קשה, אספנו אוכל רב והארוחה הייתה הצלחה גדולה. לאחר שתי ארוחות נוספות זה הרגיש שמדובר ביותר מארגון אירועים. כיום הפעילות מתרכזת בסיורי ליקוט שבועיים בשוק הכרמל, שבהם אנחנו מזמינים את הקהל הרחב להצטרף אלינו לליקוט משותף של מזון שהיה אמור להיזרק, הפגשת אנשים מכל הקשת הסוציו-אקונומית עם האפשרות לקחת את מה שיש מבלי להתבייש. יש לנו קבוצת פייסבוק גדולה ופעילה שבאמצעותה אנשים יוצאים יחד לאסוף מזון שיועד לזריקה, משתפים מזון אחד עם השני כשלמישהו יש עודף, יוצאים יחד לקטוף את המנגואים שאחרת ירקבו ומכינים יחד ארוחות קהילתיות. אנחנו רוצים שהמרחב העירוני ינרמל ויתרגל לתיעול מיטבי בהצלה, שימוש, שימור ושיתוף מזון".
"אנחנו רוצים לחלוק עם אנשים את העובדות המפתיעות ואת ההשקפה שלנו על חומרתה של תופעת בזבוז המזון בעולם היום ובפרט בישראל: מה מוביל להיקף המצב, למה ולמי בכלל זו בעיה - רמז: לכולנו, ומה האלטרנטיבות המקיימות שכדאי לחתור אליהם. כקבוצה, חשוב לנו לאתגר את התפיסה הרווחת לפיה בזבוז מזון היא בעיה שפוגעת באוכלוסיות מוחלשות בלבד, אלא בעיה חברתית-תרבותית רחבת היקף שחושפת מחדלים רבים - החל בענף החקלאי ושיטות ייצור המזון, היעדר חקיקה וגופים ממשלתיים שימנעו בזבוז באמצעות אכיפה ומיסוד, ובעיקר בתרבות הצריכה העירונית שלא מספקת מענה או דרישה להפחתת הבזבוז".
עם זאת, יובל ריאלי ומבין שאיסוף המזון לא יכול לבדו להציל את מצב הביש. "את הבעיה צריך לעקור מהשורש, עוד מאופן החקלאות ועד לחוקים, למצב העוני, צפיפות האוכלוסין ולסדר החברתי-כלכלי. אנחנו נוגעים בקצה הקרחון של התופעה – כי המזון שנזרק בשוק הוא כנראה 20% מהיקף הבזבוז, ואנחנו רק בעיר אחת. אנחנו מקווים להרחיב את הפעילות שלנו, להגיע לעוד אנשים, להפיק עוד קמפיינים ולשתף פעולה עם גופים נוספים כדי שנוכל להגדיל את המודעות וליצור תשתית שנוכל להעתיק בסופו של דבר גם למקומות נוספים בארץ".