מטרופית ועד MTV: המותגים שגידלו את ילדי שנות ה-80 וה-90

שנות ה-80 וה-90, קו הגבול שבין העידן האנלוגי לדיגיטלי, הביאו איתן מוצרים פשוטים ותכן טלוויזיוני שעיצבו את הדימוי העצמי והערכים של דור שלם. בניגוד להיום, כשקמפיינים מטורגטים היטב נבנים כדי למצוא את הקהל המדויק בפלטפורמה האהובה עליו, בשנים ההן המסר היה אחיד – בטלוויזיה, ברדיו ובקולנוע. פרסומות המוניות שדיברו למחנה המשותף הרחב ביותר.

אלה היו עשורים צבעוניים, צעקניים ונועזים עם צבעי ניאון, דוגמאות מודגשות ושילובי אלמנטים גרפיים ומפתיעים. שנים שבהן MTV הפך למעצב תרבות וקבע מי יהיו הכוכבים הגדולים, איזו מוזיקה תצליח ואיזה סגנון יתפוס. ובישראל? ההשפעה האמריקנית הייתה חזקה אבל אלו שנים בהן נוצרו גם קלאסיקות נוסטלגיות משלנו. הנה כמה מוצרים ופריטים מאותה תקופה שלא נשכח אף פעם.

מזון ומשקאות

זיפ – משקה שובב

קשה לחשוב על ילדות ישראלית בשנות ה-80 בלי האבקה הצבעונית שנמסה במים, ושימשה כפתרון זול ומהיר למיץ טעים. האבקה יוצרה מסוכר, חומרי טעם וריח וצבע מאכל ונארזה בקופסאות פח עם כפיות מדידה מפלסטיק ובשקיות אטומות לנשיאה למסיבות ימי הולדת, מפגשי חברים או סתם לפינוק ביתי. הצבע העז שהכתים את הלשון נשאר הרבה אחרי שהמיץ נגמר.

טרופית – תבדקו שיש לכם קשית

אם זיפ היה הפתרון הביתי, טרופית הייתה הפינוק האולטימטיבי לטיולים וקייטנות. מי שלא ניסה לנעוץ את הקשית שוב ושוב בחור המיועד וסיים נוטף מיץ ענבים עם שקית מפוצצת ביד, לא הכיר את החוויה. טרופית סימלה את הישראליות של ילדי בית הספר: בלי מיתוג מתוחכם, בלי עיצוב נוצץ ועם הרבה סוכר כדי להקל על החום הכבד של הקיץ.

שוקו בשקית – בוקר ישראלי בשנות ה-80

המצאה ישראלית אייקונית: לא בקבוק, לא קרטון - פשוט שקית ניילון שקופה ומלאה שוקו קר. כדי לשתות הייתם צריכים לנקב את הפינה עם מספריים (או פשוט עם השיניים) בזהירות, כך שתיווצר גישה נוחה אבל לא תמצאו את עצמכם טובעים בשוקו. השקיות מילאו את הצרכניות השכונתיות והפכו לחלק בלתי נפרד מההליכה אל בית הספר וממנו, או היציאה לבריכה בקיץ. כיום ניתן למצוא שוקו בשקיות מטעם כל המחלבות ובמגוון טעמים, אבל השקית המקורית הייתה של מחלבות קיבוץ יוטבתה. את הרעיון המציא טכנולוג שעובד ביוטבתה למעלה מ-40 שנה.

גזוז – שמעת את ה – פססססססס....?

לפני קולה ופפסי, גזוז היה המלך של השתייה קלה בישראל. בקבוק זכוכית עם סודה ממותקת בטעמי פטל או לימון. הצליל המפורסם של פתיחת הפקק המתכתי היה חלק מהחוויה לא פחות מהמשקה עצמו. זה היה הטעם של הקיץ הישראלי, של חגים ושל תחושה פשוטה ושכונתית.

עלמה מסטיק – ללעוס ואז לשחק בעטיפה

מסטיק זול שנמכר בחבילה עם דמות של אישה (עלמה) בצבע צהוב, ובתוכה חמישה דפי מסטיק מלבניים. במקור הוא יוצר על ידי מפעל "ליבר", שנרכש לאחר מכן על ידית עלית. עם עליית המודעות לבריאות בשנות ה-90, הופסק הייצור של עלמה וחזר רק לזמן מוגבל במהדורות מיוחדות. אלא שהמסטיק עצמו היה רק חלק מהחוויה. בהפסקות בבית הספר ובחצרות הבתים, התפתח המשחק שבו ילדים יושבים על הרצפה ומכים עליה עם כף היד, בניסיון להפוך את עטיפת המסטיק. מי שהצליח במשימה לקח את כל העטיפות, שכל אחת מהן כללה קומיקס קטן.

מעדן דני – פודינג ישראלי

אחד המותגים הוותיקים והאהובים בתחום המעדנים נקרא על שם בנו של מייסד דנונה, דניאל קראסו. דני הוא גביע פודינג קטן בטעם שוקולד או וניל, שהפך לקינוח או צ'ופר קבוע אחרי בית הספר או אפילו אחרי ארוחה טובה. דני סימל את המעבר מתרבות של הכנת פודינג ביתי למוצר מוכן. נכון לאותן שנים, הוא נחשב בריא יותר והמיתוג הצבעוני הפך אותו לסמל של פינוק ילדותי ומתוק.

פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ – הקלאסיקה של ימי ההולדת

מסיבות ימי ההולדת של פעם היו פשוטות וצנועות הרבה יותר. לא היו מפעילים או מנחים, והאטרקציות המרכזיות היו משחקים של חבילה עוברת או חידונים. המוקד הקולינרי היה מגש מלא בפיתות חתוכות לחצאים או רבעים, שמולאו בחמוס ומלפפון חמוץ. עבור רבים, עד עצם היום הזה, הטעם הזה הוא נוסטלגיה טהורה של ילדות מהנה, בלי פילטרים מיותרים או מיתוג נוצץ. אוכל פשוט וטעים שעושה את העבודה.

מותגים ובית

מקרר אמקור – הלב של המטבח הישראלי

הוא אמנם קיים גם היום בעיצוב עכשווי ומודרני, אבל במשך עשרות שנים מקרר אמקור היה הרבה יותר מעוד מוצר חשמלי. המקרר הלבן, הגדול והכבד עם ידית המתכת הנוקשה שצריך היה למשוך בחוזקה כדי לפתוח, היה סמל לישראליות אמינה. בלי עיצוב אלגנטי או מיתוג יוקרתי, אבל עם עמידות לעשרות שנים. מקרר אמקור הראשון נרכש על ידי דוד בן-גוריון בשנת 1959 והמפעל של החברה בעפולה אף ייצא את הידע שלו למפעל בטורקיה, בימים שבהם היחסים היו טובים יותר.

הקומקום החשמלי – לא לשרוק! זה מלחיץ

מופרך עד כמה שזה יישמע, הקומקום השורק נחשב עם הגעתו לשיא של חדשנות פורצת דרך. עד אז, הדרך היחידה להשיג מים חמים הייתה בבישול איטי ומסובך על הגז. המהפכה הייתה אדירה: כפתור אחד ותוך דקות ספורות יש מים רותחים לתה, קפה או מרק. סמל של חדשנות ומודרניות. לאורך השנים הפך הקומקום לחלק אינטגרלי מכל מטבח או משרד, עד שהופעת ברי המים המתקדמים כמעט והכחידה אותו מהנוף.

נקה שבע – ריח של נוסטלגיה

מותג הסבון הישראלי הוותיק הושק לראשונה ב-1952. זה היה סבון פשוט עם ריח עז ומובחן, בלי יוקרה אבל עם יעילות. הפרסומות הפכו אותו לאייקון גדול הרבה יותר ממוצר היגיינה רגיל. לראייה: הוא נמצא על המדפים עד היום. לאורך השנים התפתח המותג שכולל היום מגוון רחב של מוצרי רחצה, טיפוח ואף סדרה לתינוקות.

סינתבון – תרבות של שמירה ותיקון

סינטבון הוא סבון כביסה מוצק ורב שימושי ששימש לניקוי ידני יסודי. הוא מתאים להסרת כתמים קשים מכביסה צבעונית ולבנה. הקופסה האדומה עם הציור של החתול במגפיים סימלה עידן שבו בגדים לא נזרקו בקלות, אלא נוקו, תוקנו ונשמרו לדורות. סינטבון שרד עד ימינו, לצד חומרי כביסה חדשים שפרצו לשוק.

אופנה וסגנון

ראש אינדיאני – אופנה בטעם של חו"ל

בשנת 1973 הקימו המעצב דני מזרחי ואחיו את רשת האופנה "ראש אינדיאני". מזרחי עבד ברשת בתפקידים שונים: כגהצן, בתפירה ובמדידות. בשנת 1989 החל לעבוד כמתאם אופנה וגם עיצב את כל חלונות הראווה של הסניפים. המזרחים קראו לרשת על שם חבורה שהיו חברים בה בילדותם, החנות הראשונה נפתחה מול מגדל שלום ובשיאה היו לה 60 חנויות ומחזור של 40 מיליון שקל. ראש אינדיאני הייתה הרשת האופנה הגדולה והחזקה בארץ עד לקריסתה ביוני 2003, עם בגדים צבעוניים ששולבו ברצועות בד והדפסים אתניים שהפכו לסמל ישראלי.

טופר – "העולם שייך לצעירים"  

טופר הייתה חברת הלבשה לצעירים שפעלה בישראל בשנות ה-70 המאוחרות, והחזיקה בשיאה יותר מ-30 סניפים ברחבי הארץ. בהשוואה להיום, אפשר לומר שטופר עמדה על הגבול שבין פוקס לגאפ והתמחתה בחולצות טריקו, ג'ינסים וגוון פריטי יוניסקס, שיוצרו במפעל בחולון, ועוצבו על-ידי המעצב צביקה בר וצוותו. הפריט הכי מזוהה עם טופר היה הפוּטרים שלנו עם הלוגו הרקום הקטן של הקשת בענן. בזמן שמותגים מחו”ל התחילו לחדור לישראל, טופר הייתה תשובה מקומית שהצליחה לייצר תחושת שייכות וגאווה. הטרנינגים הצבעוניים, החולצות עם ההדפסים הפכו להכי טרנדיים בכל בית ספר.

אושן פסיפיק – עם הגלשן ביד

המותג OP – Ocean Pacific הגיע מסצנת הגלישה של קליפורניה והיווה את הבסיס לסצנה המקומית שהחלה להתגבש בישראל: חולצות עם הדפסי גלישה, מכנסי ים צבעוניים ו"לוק" שמזכיר שמש וגלים. כל אלה הפכו את המותג לסמל סטטוס בקרב צעירים. ללבוש OP אמר: אני לא סתם נער ישראלי, אני חלק מתרבות גלישה העולמית, חלק מהמערב.

אתא – לוק של אומה  

חולצות כחולות שהפכו לסמל של הקיבוצניק והחלוץ, מכנסי חאקי, או כובע טמבל הפכו את מפעל הבגדים של אתא (ראש תיבות: "אריגים תוצרת ארצנו"), לאחד מהידועים והבולטים בישראל. הפריטים של אתא הזכירו מדי צבא מקום המדינה. היא לא ייצגה סטייל נוצץ, אלא פשטות, עבודה קשה וישראליות שורשית. המותג ניסה אמנם לעשות קאמבק לא מוצלח בשנים האחרונות, אבל הוא בעיקר צרוב לנו בזיכרון כמפעל הטקסטיל מפעם, שהלביש את המדינה כולה. חולצות, מכנסיים, סרבלים, שיצרו מראה ציוני עובד שהושג בפריטים מבדים פשוטים, עמידים ובעיקר תוצרת כחול לבן.

בנטון – פרובוקטיביות משנה מציאות

מותג האופנה הבינלאומי מאיטליה עשה לעצמו שם בזכות קמפיינים פרסומיים פרובוקטיביים, שהגדילו את החשיפה הציבורית. בנטון נכנסה לישראל לראשונה בשנות ה-80 עם חנות בדיזינגוף סנטר והרבה צבע ופרובוקציה. החולצות הצבעוניות עם הלוגו הייחודי הדגישו את השוני בין האנשים, ודימויים נועזים כמו ילדים מרקעים שונים מתחבקים, עוררו דיונים ציבוריים ששינו מציאות. בנטון הפך לסמל של גלובליזציה ופתיחות, והצעירים בישראל אימצו אותו בהתלהבות.

שעון קסיו – האביזר הדיגיטלי הראשון

הרבה לפני השעונים החכמים, היה שעון אחד שנחשב לטכנולוגיה נחשקת. קסיו השיקה ב-1983 את ה-G-Shock, שעון יד דיגיטלי עם סטופר, תאורה ומחשבון קטן. בין אם הייתם תלמידי תיכון או טייסים, כולם רצו בשילוב המושלם בין פונקציונליות לאופנה. לאחרונה הדגם הקלאסי עשה קאמבק בעיצוב חדשני ועם פונקציות שתואמות את התקופה הנוכחית.

פנאי ומשחקים

בובות כרוב – תעודת לידה וחיתולים

בשנות ה־80 הופיעו בובות ה־Cabbage Patch Kids: בובות עשויות בדים עם פרצופים עגולים מפלסטיק, עיניים גדולות ושיער צמרי. כל בובה עוצבה כך שתיראה שונה וייחודית, בניגוד לסטנדרט המקובל עד אז של בובות זהות. הן נמכרו בתוך קופסת קרטון ענקית עם "תעודת לידה" רשמית, מה שגרם לילדים לראות בהן ממש חברות אישיות. במהלך השנים יצאו סרטים וספרים בדמותן ובנוסף, היו להן מוצרים נלווים כמו בגדים, אביזרים וחיתולים חד פעמיים. הלהיט של הבובות שטף את העולם וגם הגיע לישראל, והורים מצאו את עצמם עומדים בתורים כדי לקנות “בובת כרוב” לילדיהם.

קלפי חבורת הזבל – "דונה דונג"

באמצע שנות ה־80 הגיעו לישראל קלפי “חבורת הזבל” (Garbage Pail Kids), סדרת קלפים אמריקאית עם דמויות מצוירות מוקצנות, פרועות ולעיתים אפילו מגעילות בכוונה, שהיו פרודיה על בובות הכרוב הפופולריות באותה עת: ילדים עם מוגלה, בועות או תכונות מוגזמות. הם הפכו ללהיט ענק. איסוף, החלפה והשוואה של קלפים היו חלק מהתרבות. החבורה סימלה את המרדנות הילדותית, מעין תרבות שוליים שהפכה למיינסטרים. לקראת סוף שנות השמונים היקף המכירות של הקלפים בעיצוב המחודש דעך באופן משמעותי, ובעקבות כך לבסוף הוחלט להפסיק את המשך היצור של קלפי הסדרה.

אטארי – מהפכת הגיימינג הראשונה

לפני הפלייסטיישן והאקסבוקס הייתה אטארי: קונסולת משחקים גדולה עם גרפיקה פשוטה אך מהפכנית לזמנה. עבור דור שלם זו הייתה הפעם הראשונה שמשחקי מחשב נכנסו הביתה והיו למהפכה תרבותית של ממש. הלהיט היה קונסולת Atari 2600, שהכניסה את חוויית המשחק לסלון המשפחתי והפכה את משחקי הווידאו לתרבות המונית. מעבר לטכנולוגיה, אטארי תרמה לעיצוב חוקי ודפוסי משחק שהפכו לסטנדרט: משחקים מבוססי שלבים, תחרות על ניקוד גבוה ויכולת לשחק מול חברים.

Pac-Man – הכי צהוב מכולם

בשנות ה־80 נולדה אחת הדמויות המוכרות ביותר בהיסטוריה של משחקי הוידאו: פק־מן. הדמות הצהובה והעגולה שרצה במבוך ואכלה נקודות תוך כדי בריחה משדים ורוחות, הפכה לאייקון תרבותי בינלאומי. המפתח קיבל השראה מצורתה של פיצה, כשמשולש אחד חסר ממנה, וכך נוצרה צורת הדמות. פק-מן הוא משחק מבוכים, על השחקן לתמרן את הדמות הצהובה ולנווט אותה דרך מבוך, בעודה אוכלת גלולות ובונוסים, ומנסה להימלט מארבע רוחות משוטטות. כאשר פק-מן נתפס, השחקן מפסיד. המשחק, שזכה לפופולריות עצומה מאז ימיו הראשונים, נחשב בעיני רבים כאחת הקלאסיקות וכאייקון תרבותי של שנות השמונים, כשהפך לתופעה בלתי רגילה בתעשיית משחקי הווידאו.

חפצים ויומיום

טלפון חוגה – שרירים באצבעות

אחד המוצרים החשובים של העידן האנלוגי היה טלפון חוגה. בחלקו העליון של הטלפון הייתה חוגה עגולה עם 10 חורים, שמתחת לכל אחד מהם מספר מ-1 ועד 9 (כולל 0). כדי לבצע שיחת טלפון היה צריך להכניס את האצבע לחור של הספרה שרוצים לחייג, ולסובב את החוגה בכיוון השעון עד שהאצבע נעצרה במעצור המתכת, ואז לשחרר את החוגה עד לחזרתה למיקומה המקורי לפני שמתחילים את המספר הבא. ואם טעיתם? מנתקים ומתחילים מחדש. ברוב הבתים היה טלפון אחד כזה שמוקם במרכז הבית, מה שאומר ששיחות בפרטיות היו פחות הכיוון.

וידאו VHS – מהפכה של ממש

בשנות ה־80 יצר מכשיר הווידאו מהפכה אדירה: לראשונה לא היינו תלויים בלוח השידורים של הערוצים, ויכולנו להקליט תוכניות, לצפות בהן לפי בחירתנו ולהשכיר סרטים מווידאומטים וחנויות וידאו. התכנים הוקלטו על קלטות עם סרט מגנטיים בפורמט VHS של חברת סוני, שהפך לפופולרי מאוד. עם תחילת המאה ה-21, הצטמצם מאוד השימוש בווידאו עם המעבר לטכנולוגיות חלופיות, ובראשן ה-DVD.

דרייב־אין – קולנוע תחת כיפת השמים

אחד מסמלי התרבות של שנות ה־80 בישראל היה הדרייב־אין: מתחם קולנוע פתוח שבו אנשים צפו בסרטים מהאוטו הפרטי שלהם, עם פופקורן ביד ורדיו מכוון לערוץ השמע. זו הייתה חוויה ייחודית של תרבות בילוי. בישראל, הדרייב אין המפורסם ביותר היה בתל אביב, שפעל משנת 1973 ועד 2000. הוא היה ממוקם באזור שבין מרכז הירידים ללונה פארק, ורבים נהגו לצפות בסרטים שהוקרנו שם מתוך רכבם. כיום, הדרייב אין בתל אביב אינו פעיל, ובמקומו נבנה היכל קבוצת שלמה.

מחשב קומודור 64 – המחשב הביתי הראשון

מחשב Commodore 64, שהושק בשנת 1982, נחשב לאחד מהמחשבים הביתיים המשפיעים ביותר בהיסטוריה. הוא זכה לשמו בזכות זיכרון עם נפח שנחשב עצום לאותה תקופה, ושילב בין עוצמה טכנולוגית למחיר נגיש. השבב הגרפי והקולי החדשניים שלו אפשרו גרפיקה צבעונית ומוזיקה מתקדמת שלא נראו קודם במחשבים ביתיים, מה שהפך אותו לאהוב במיוחד בקרב ילדים, בני נוער וחובבי טכנולוגיה.

המחשב היה לא רק לכלי עבודה בסיסי, אלא גם לפלטפורמה אידיאלית למשחקים ולתכנות עצמי. יותר מ-17 מיליון יחידות של קומודור נמכרו בעולם, מה שהופך אותו לאחד המחשבים הנמכרים ביותר בהיסטוריה. ספריות עצומות של משחקים נבנו סביבו, והוא הפך לכלי תרבותי שחיבר בין תחביבים לטכנולוגיה מתקדמת.