היום אני אומרת לעצמי שאני ראויה. למה שאני אפחד להיות אמא?

בל אגם כבר הגשימה הרבה מהחלומות שלה. היא הפכה לאישה, אחר כך הפכה לאישה שמוכרת כמעט בכל בית, ובשנים האחרונות היא מהאומנים המבוקשים בישראל בתחום החינות ומסיבות הרווקות. עכשיו יש לה עוד חלום גדול, והיא לא מתכוונת לוותר עליו: היא רוצה להיות אמא. "הקפאתי את הזרע שלי לפני כמה שנים, אז עם הזרע שלי וביצית של אישה אפשר להביא ילד ביולוגי לעולם. לא ידעתי אם ולא ידעתי איך אהפוך להורה, אבל כשהבנתי שאני רוצה אז התחלתי לחשוב איך ומה האופציות שלי, ואז הגעתי למסקנה שאני יוצאת למסע להורות משותפת".

למה דווקא הורות משותפת עם אישה?
"תא משפחתי לא חייב להיות זוגיות וילדים, יש המון סוגי תאים משפחתיים, אבל אני רוצה ילדים ביולוגיים שהם שלנו. ושלא יישמע שאם הם לא ביולוגיים זה לא טוב, אבל זה מה שאני רוצה בסיפור שלי. ואני גם רוצה שלילד תהיה עוד אמא, מבחינת הקריירה שלי והמקום שבו אני נמצאת, שאני עובדת מהבוקר עד הערב. אני צריכה שותפות בדבר הזה. השלב הבא בתהליך יהיה להתחיל לפגוש אמהות פוטנציאליות. כשדיברתי על זה קיבלתי כמויות של הצעות, צילמתי מסכים ועשיתי לי אלבום עם אמהות פוטנציאליות".

בחודש שעבר הגיעה אגם לפתיחת שבוע האופנה עם בטן הריונית מדומה בעיצוב של אלון ליבנה. זה קרה ימים ספורים אחרי שהצהירה בפוסט כי החלום שלה הוא להפוך לאמא. "כשהעליתי את הפוסט התחילו התגובות של 'האנשים האלה מהקהילה לא צריכים להיות הורים', 'מסכן מי שיהיה הילד שלה', כאלה. מי קבע איזה הורה ילד צריך כדי להיות מאושר? החלטתי להציף את הנושא ועלה לי הרעיון של השטיח האדום, הרי בשבוע אופנה מותר לעשות הכל. ותשמעי, אני לא בן אדם חרדתי, אבל שעה לפני שהייתי אמורה לצאת חטפתי את אחד מהתקפי החרדה הקשים שהיו לי. אני מתחילה להזיע, הבטן עליי, אני מאופרת, אני לא מרגישה טוב. אמרתי לצוות שלי, 'אני לא מסוגלת, בואו נבטל הכל. עבדתי כל כך הרבה שנים על המעמד שלי, אנשים מכבדים אותי וזה יהרוס לי את הקריירה'. התקשרתי לפסיכולוגית שלי בוכה והיא הבהירה לי שאסור לי לוותר. היא אמרה לי שאני מרגישה ככה כי מפחיד אותי להאמין שמגיע לי להיות הורה. היא אמרה לי, 'את בשליחות, קומי ותעשי את המצווה שלך'. עשיתי נשימות, קמתי ויצאתי לשם".

וכשעלית על השטיח האדום?
"ברגע שעמדתי שם הבנתי שאני באה לעשות את התפקיד במאה אחוז. נכנסתי וכולם עצרו. אני לא חושבת שעברו עשר שניות וזה היה פוסט בכל מקום אפשרי במדינה. בכל הראיונות אמרתי, 'אם בערב הזה אני גורמת לאנשים במדינה לדבר סוף-סוף על הדבר הזה, עשיתי את השליחות שלי היום'. חצי שעה על השטיח והלכתי הביתה. הורדתי הכל, שטפתי פנים, שתיתי כוס יין אדום, הסתכלתי לקדוש ברוך הוא והבנתי שעשיתי את המוטל עליי. קיבלתי אחר כך המון הודעות מזוגות חד-מיניים, מאמהות יחידניות, אנשים שאמרו לי שנתתי להם אומץ. זה השיג גם את המטרה האישית שלי, שהיא להגיד לעצמי שאני ראויה. למה שאני אפחד להיות אמא?".

למה חשבת שאת לא ראויה?
"הפחד הוא להיות לא מספיק טובה לילדים שיהיו לי, לאכזב אותם. שהסיפור שלי לא יהיה משהו שיגרע מהם משהו. אבל היום אני יודעת שברגע שהדבר הזה יקרה, כל הפחדים ייעלמו ויהפכו לאהבה אחת גדולה".

אני צריכה ללמוד להיות בן אדם זוגי

אגם נמצאת בתקופה הכי עמוסה בחייה. היא עורכת מופעי חינה ומסיבות רווקות כמעט כל ערב, עושה שיתופי פעולה ברשתות החברתיות ומובילה קמפיינים – אחד מהם הוא למותג האיפור ניקס פרופשיונל מייק-אפ ("אני מתחברת למותג ולמה שהוא מביא איתו, כי עם ניקס כל אדם יכול לבחור להיות מה שבא לו, להיות בצבע שמתאים לו. המותג פונה לאנשים על כל הקשת המגדרית והחיבור הזה הוא בול בשבילי").

היא גם עובדת ככתבת שטח בתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" ולאחרונה מכרה סדרה ל-HOT. את הסדרה היא כותבת עם עומר טובי, עמרי לרון ואורי בייסברג, והיא גם תשחק בתפקיד הראשי. "זו קומדיה רומנטית מטורפת, הדמות הראשית היא טרנסג'נדרית. אנחנו בשנת 2026 תכף, בואו נחגוג את זה, בואו נביא דברים קצת יותר צבעוניים ומעניינים למסך. קוראים לי איב מלכה בסדרה, אישה טרנסג'נדרית בת 40 שיוצאת למסע חיפוש אהבה. זו לא סדרה על קורבנות, היא קלילה וכיפית, אבל בתוכה יש כמובן המון תהליכים של התמודדויות אמיתיות, גם מהחיים שלי".

קשה לך למצוא זוגיות?
"אני מביאה כמה תיקים. אני מביאה תיק של הסיפור האישי שלי, שהוא לא תמיד פשוט לכל אדם. מעבר לזה, אם לא הייתי מפורסמת היה לי הרבה יותר קל. יש מחיר לחשיפה. זה לא שזה לא הגיע אליי, המון פעמים יש הזדמנויות שמגיעות אליי, אבל אני בן אדם מאוד חזק ובשליטה כל הזמן. מאוד קשה לי שנכנסים לי לטריטוריה, אני צריכה ללמוד להיות בן אדם זוגי".

העניין המגדרי מעכב עבורך?
"יכול להיות שהוא גם פונקציה, אני פשוט פחות התייחסתי אליו. האמת שיש מישהו שנמצא בסביבתי כרגע, שהוא הכי מקסים בעולם. הכרנו בשכונה ואנחנו בקשר, יצא לנו לישון ביחד, הכרתי את החברים שלו, אבל אין טייטל זוגי. לאחרונה הוא שאל אותי למה אני מפחדת להתחייב, ואולי הוא צודק, אני לא שם במאה אחוז כי אני צריכה לעשות תיקון עם עצמי. הייתי בעבר במערכת יחסים של שלוש שנים של ביטול עצמי, אז זוגיות מזכירה לי עבודה מאומצת שאין לי כוח לעשות אותה היום".

הפחד ממחויבות מגיע כי הסתירו אותך פעם, התביישו בך?
"ברור. לא כל גבר יכול לצאת איתי ולהכיל אותי, הוא צריך להיות מאוד אמיץ, מאוד בטוח בעצמו ועם המון רצון וסקרנות. מצד שני, אני התחלתי את התהליך בגיל 16, ומה שהיה אז לעומת היום זה חיים אחרים. ברור שגברים העדיפו להכיר אותי בחדרי חדרים, אבל המצב שונה היום. להפך, הבחור שלידי היום רוצה לתת לי יד ושנצא לדרך, ואני זו שמתמהמהת. אין לי תשובה חד-משמעית להסביר לך למה".

זה לא חסר לך?
"אני חושבת שבאיזשהו שלב בחיים שלי, ככל שהקריירה שלי גדלה והתפתחה, הזנחתי את המקום של זוגיות ואהבה. התמלאתי מהקריירה. כנערה, אם מישהו היה אומר לי שאני אהפוך להיות האומן הכי מבוקש היום לחינות בישראל, לא הייתי מאמינה. איזו אישה טרנסג'נדרית יכולה להיות בישראל, המדינה הכי שמרנית, האומן הכי מבוקש? והקהל שלי הוא פריפריה, קהל מסורתי ודתי".

אז איך?
"אני חושבת שאלוהים עשה את זה. אני בן אדם מאוד מאמין. אני יודעת שיש לי קשר מאוד גדול עם הבריאה והקדוש ברוך הוא. ואלוהים שלח אותי לתוך המסע בגלגול הזה ובחיים האלה, לרפא אנשים דרך שמחה, לפתוח לבבות וליצור שינויים בטבע. אין היום כלה שלא רוצה שאני אבוא לחינה שלה, ואני חושבת שזו השליחות שלי".

אמרת שכילדה לא האמנת שתגיעי לאן שתגיעי בגלל שישראל מדינה שמרנית. את חושבת שזה השתנה?
"לפני שנה התראיינתי ואמרתי שישראל מדינה פתוחה ונאורה ולהיות אישה טרנסית בישראל זה דבר נפלא. אחר כך יצאו עליי בטוקבקים שהעזתי להגיד דבר כזה, כי נשים טרנסיות בקושי מתקבלות פה לעבודה, הן מודרות בחברה הישראלית, ואני באה ומספרת סיפור של תיקון אחד שרוב הבנות כמוני לא מרגישות אותו. אבל אני מדברת מהסיפור הפרטי שלי. איזה כיף שאם בזכות הסיפור שלי היום יושבת נערה טרנסית בבית שמפחדת מהעתיד לבוא עליה, רואה אותי בטלוויזיה ובאינסטגרם, רואה אותי מופיעה באירועי ענק ועושה את כל מה שאני עושה, וזה נתן לך 10% תקווה שהיא יכולה לקום ולעשות גם, אז זו השליחות שלי לקהילה. אני לא מרגישה שהיום אני צריכה לעמוד ולצעוק שזו מדינה שלא מספיק מקבלת. את העבודה שלי אני עושה ממקום שקט ופנימי, מעצם הנוכחות שלי".

אין יותר פרימיטיבי מאבא שלי, אבל הוא קיבל אותי

אגם נולדה בחולון לפני 42 שנה כניסים עג'מי. בילדותה התגרשו הוריה, היא ושני אחיה נשארו לגור עם אמה, והקשר עם אביה נותק. "20 שנה שהוא לא ראה אותי, נתק מוחלט, כאילו הוא לא קיים בעולם. הייתי ילדה, כעסתי על הפרידה, הרגשתי שהוא נטש אותי. אנשים חשבו המון פעמים שאני ואבא שלי לא היינו בקשר בגלל שאני טרנסית. זה לא נכון. לאבא שלי לא הייתה בכלל ההזדמנות והאופציה אם לקבל אותי או לא. אני עשיתי את התהליך כשאבא שלי כבר לא היה חלק מהחיים שלי. היום, אחרי 20 שנה, הוא החבר הכי טוב שלי. אני מבלה איתו ואני שרופה עליו. עשינו את זה מאפס למאה. דיברתי עם אחותי, היא חיברה בינינו ובום ערב ליל הסדר כולם ביחד יושבים סביב שולחן, וככה חזרנו לקשר. זה גם איחד את כל המשפחה. אין דבר כזה קידוש שלא כולנו ביחד מאז, חגים ביחד. אני גם מבינה עכשיו למי אני דומה, כי אמא שלי והאחים שלי מאוד מופנמים, ואבא שלי הוא קולני ואין לו רסן בלשון".

בשלב מסוים אבא שלך ואת דיברתם על השינוי שעברת?
"לא. ככה הוא קיבל אותי. אבא שלי הולך כל שישי לקבלת שבת יוונית עם 20 חברים שלו ולפעמים אני באה, הוא נעמד וצועק 'הנה הבת היפה שלי באה'. אין יותר פרימיטיבי מאבא שלי, והנה בלי לדבר על זה בכלל הוא קיבל את זה. מצאנו אחד את השנייה אחרי 20 שנה ומאז אנחנו לא נפרדים".

החיים מורכבים, ואיכשהו אצלך זה נראה כאילו אין מורכבות, כולל לנתק קשר עם אבא שלך ל-20 שנה ולחזור ברגע לחברות הכי טובה.
"זה נכון. ככה זה אצלי תמיד, יש בי משהו שלא מצליח לראות שחור. ברור שיש בחיים שלי המון מורכבויות וברור שלא נולדתי עם כפית זהב בפה, אבל אני בן אדם שכל הזמן בעבודה. אני הולכת לטיפולים מגיל מאוד צעיר, מדברת על הכאבים שלי ומתמודדת. אם לא הייתי עושה את זה, כנראה הייתי יושבת פה ומדברת איתך על כמה החיים מורכבים, אבל אני מטפלת במורכבויות. לא תמיד הייתי כמו שאני היום, הפכתי להיות כזאת. נכון, אלוהים עזר לי שתהיה לי אמא שתהיה שם בשבילי, אבל עדיין אני עשיתי עבודה. ואני חושבת שבן אדם שעושה עבודה, החיים הרבה יותר קלים לו".

מתי הבנת שאת רוצה להתחיל תהליך לשינוי מין?
"הייתי ילד מאוד עדין. לא הבנתי למה אני מרגישה בת ולא ידעתי לבטא את מה שאני חווה בגוף שלי, פחדתי לבטא את זה במילים, אז ביטאתי את זה בהפרעות אכילה. הגעתי ל-100 קילו. מגיל מאוד צעיר הרגשתי שאני מחוברת לצד הנשי שלי, אבל לא ידעתי שאפשר לעשות שינוי, אז זה נראה לי כמו לבקש לעוף. כשהבנתי, בגיל 16 בערך, הראשונה שסיפרתי לה היא אמא שלי. אני זוכרת שכשסיפרתי לה כבר באתי לבושה בבגדי נשים".

איך אמא שלך קיבלה את זה?
"בואי נדבר בכנות, עולמה קרס עליה. זה היה אחד הדברים הכי קשים שקרו לה בחיים. אנחנו מדברים פה על הרבה שנים אחורה, ואמא שלי היא אישה טריפוליטאית של פעם, זה לא שהיא הבינה איך להתנהל בדבר הזה, אבל היא פשוט הצליחה טבעי. ייאמר לזכותה שהיא לא הראתה לי את הקושי. אם היא הייתה נשברת ובוכה על מה יהיה איתי ועם העתיד שלי, כשהייתי מגיעה הביתה היא הייתה מנגבת את הדמעות, מלטפת אותי ואומרת לי שאני הכי יפה בעולם. אני לא ילדה שעזבה את הבית לתל אביב כדי להתחיל את תהליך השינוי, אני עשיתי את התהליך בתוך התא המשפחתי. גם האחים שלי קיבלו את זה מדהים".

איך הסביבה קיבלה את זה?
"אף פעם לא עניינו אותנו שכנים וסביבה, זה לא משהו שהשפיע עליי. אני אגיד משהו שהוא מסר להורים, 90% מאיך שהילדים שלכם יתנהלו בחיים שלהם, מאיך שהעתיד של הילדים שלכם ייראה, תלוי בקבלה שלכם. הרי יכולתי ללכת ברחוב בגיל 16 ושמישהו יעבור עם אוטו ויצעק לי, "מה זה, קוקסינל, אתה בן או בת?" ושזה ישפיע עליי, אבל אני באותו רגע עולה הביתה ואמא שלי אוהבת אותי כמו שאני. להיות הורה זה לא לבחור לילד שלך מה להיות, להיות הורה זה ללוות את הילד שלך בבחירות שלו".

זה לא סיפור שגרתי, מדהים שככה קיבלו את זה סביבך.
"נכון, ובגלל זה אני חיה כל יום בהודיה, בגלל זה אני עושה תפילות בוקר. אני יודעת שכל הדבר הזה הוא משהו הרבה יותר עמוק וגדול, ברור לי שאלוהים נתן לי יד. אני מרגישה שהוא שמר עליי כדי שאני אוכל להיות על המסך ולתת תקווה לאנשים שאין להם תקווה. מנהל היומן שלי זה אלוהים. הוא מחליט לאיזה אירועים אני אגיע, מה אני אעשה, מה אני לא אעשה, מה טוב לי, מה לא טוב לי".

את מדברת על התהליך שלך? על מה עשית, מה לא עשית?
"אני לא מכניסה אנשים למה יש לי בתחתונים, אני לא חושבת שזה צריך לעניין אותם, אבל אני כן מדברת עם כל בן אדם שצריך עזרה בדבר הזה. אני מרגישה שלמגדר כבר אין תפקיד אצלי. זה עשה את שלו, זה דובר וזהו".

לא שינית את הקול שלך בתהליך למרות שזו אופציה.
"אין לי את הקול הכי נשי במדינה, ופעם הייתי משנה את הקול כשהייתי מדברת עם אנשים לקול נשי יותר, אבל הרגשתי סתומה. זה הקול שלי, אין לי אישיו עם זה, זה לא משפיע עליי בשום צורה. להפך, אני עושה מזה צחוק. בגדול, אני עושה קריירה מלצחוק על עצמי והכל סבבה".

זה מגיע לי

אומנם היום היא שחקנית ופרפורמרית, אבל את דרכה התחילה אגם בריאליטי "פרויקט Y" לפני 23 שנה, ומאז השתתפה גם ב"גולסטאריות", והיא לא מכחישה שהמטרה הייתה קודם כל להיות מוכרת. "הלכתי לריאליטי בגיל 19 כי רציתי להתפרסם, לא חשבתי אז אם אני מוכשרת או לא מוכשרת. יש היום המון מפורסמים, גם כוכבים מאוד גדולים, שאומרים, 'לא מעניין אותי להיות מפורסם, מעניין אותי להיות שחקן, להיות זמר'. מה זה הבלוף הזה? נשמה, אתה רצית גם להיות מפורסם, כי אם רצית להיות זמר, אז רצית להיות זמר מפורסם, לא רצית להיות זמר אנונימי. אז אני לא אבוא ואספר לך עכשיו שלא רציתי להיות מפורסמת, כי רציתי. וזה בסדר לרצות את זה, ויש לי ערך מוסף. הלכתי ל'פרויקט Y' שנה אחרי שהתחלתי את התהליך, עוד לא היה לי חזה, הייתי עם חזייה מרופדת ושתלים חיצוניים מסיליקון. בדרך לאודישן במונית המצאתי לעצמי את השם בל אגם. בל על שם בל מ'היפה והחיה' וגם כי הפירוש של זה בצרפתית זה יפה, ואם את הופכת את האותיות את מקבלת לב, ואגם כי לא יכולתי לבוא עם השם עג'מי, יחשבו שאני גובה בשוק האפור. זו הייתה בשבילי כרית לתהליך שלי, כי כשיצאתי משם החוצה, כשאני עוד בתחילת השינוי שלי, החוויה החברתית שלי ברחוב הייתה נוחה יותר. אף אחד לא קילל אותי או זרק לי הערות, זיהו אותי מהתוכנית, ותשומת הלב הזו גוננה עליי. אם זה לא היה, כנראה שההתמודדות החברתית שלי הייתה הרבה יותר קשוחה".

אחרי הפרויקט עשית הפסקה של שנים.
"בהפסקה הזו עברתי את ההתפתחות האישית שלי כבן אדם, בניתי את עצמי ואת הנפש שלי. בשלב מסוים גם פניתי ליורם לוינשטיין והפכתי לתלמידה מן המניין בבית הספר שלו. שם הבנתי שאני חייבת קהל, מעבר לטלוויזיה, ואז התחלתי לעשות מסיבות רווקות וחינות. היום יש לי צוות איפור-שיער, צוות סושיאל ופמליה שלמה מאחוריי, אבל כשהתחלתי הייתי רק אני עם בידורית קטנה של 300 שקל, תיק גב ובגדי רקדנית בטן מהשוק, נוסעת באוטובוס לכל מקום, מופיעה במסיבת רווקות וחוזרת הביתה באוטובוס. לפעמים הייתי יושבת בתחנה המרכזית ובוכה, גם כי לא הייתי מרוויחה מזה כלום וגם כי כל כך רציתי שיכירו אותי".

ומתי הרגשת שזה קורה?
"זה התחיל להתפוצץ דרך הרשתות החברתיות. הראשונה שלקחה אותי, כשעוד לא היינו חברות, הייתה אגם רודברג. הופעתי בחינה שלה וזו הייתה מקפצה ענקית. משם זה המשיך לעדן בן זקן ולאילנית לוי, זה הכניס אותי למיינסטרים, התחילו להכיר אותי, ופתאום 'גולסטאריות'. משם הקריירה שלי רק בעלייה כל הזמן".

אז מזאת שגבתה כמה מאות שקלים למסיבת רווקות, היום אפשר להגיד שאת מרוויחה הרבה כסף?
"אני לא בן אדם שמשוויץ בהכנסות שלו. אנחנו חיים במדינה שרוב האנשים בה מתפרנסים בקושי רב, ואני לעולם לא אתרברב בכסף. אני עובדת יום-יום וקשה קשה בשביל הכסף שלי. אני שמחה שאני לא מרגישה חוסר כלכלי ואיזה כיף לדעת שהילדה הזאת, שנסעה באוטובוס כדי לשמח, היא מעצמה היום. זה מגיע לי".

צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: ראובן כהן | איפור: אליאב ממן | שיער: אדיר אמרגי | ע. סטייליג: ניב אהרוני | הפקה: טל פוליטי | לוקיישן: Soho House Tel Aviv