אחרי חודשיים וחצי במילואים התחיל שחף רז לקבל רמזים מהסביבה הקרובה שאולי הגיע הזמן לחזור הביתה. "הם ראו אצלי ירידה אנרגטית חדה מאוד", הוא מספר. "כשהייתי מגיע הביתה הייתי קצר יותר, ואני לא אוהב להגיד דיכאון, אבל תכלס, הייתי בדיכאון. לא הייתי במצבי קיצון, הייתי באנרגיות נמוכות למשך תקופה. הייתי קם בבוקר ואומר, 'למה אני מרגיש רע?'. הבנתי שאנשים חשים הרבה צער ואובדן שלאו דווקא קשורים לטרגדיה המטורפת, לחטופים ולטבח. אנשים איבדו גם דברים מאוד פשוטים, שעל פניו, במצב רגיל, היה לגיטימי להתבאס עליהם. בתוך הדבר המטורף הזה שעברנו, לא נתתי לעצמי מקום להרגיש עצב על הדברים הקטנים. הייתי צריך לעבור דרך כדי לתת לזה מקום ולהבין שזה בסדר, שעצב לא מבטל עצב".
מה הרגשת שאיבדת?
"יש פרויקט סטארט-אפ שאני עובד עליו שנעצר בגלל המלחמה. הייתי בתהליך של קבלה עצמית שלי כפרסונה מוכרת שהרגשתי שאני מתקדם בו, היו ארגונים לחתונה, התפתחות פיזית. עברתי פציעת סקי מאוד קשה ובדיוק הייתי בשוונג של אימונים וחזרה לכושר, דברים שעשו לי טוב מאוד, והכל נעצר. בהתחלה בכלל לא חשבתי, הייתי כולי בשליחות, רציתי להיות חלק, לתרום ולעזור. היה משהו גדול יותר ממני. אבל תחושת השליחות קצת דעכה, נכנסנו לשגרת מלחמה, ופתאום הדברים הקטנים התחילו לבעבע".
ביקשת להשתחרר?
"זה לא היה בדיוק ככה. הייתה פקודת רידוד גדודית, שאלו אותי ואני פשוט הסכמתי".
בתוך כמה זמן הרגשת שאתה חוזר לעצמך?
"שבועיים. ממש שמתי לב. אני חושב שלאנשים שחוו דיכאון קיצוני יותר או למשך זמן ארוך יותר תהיה גם תקופת הסתגלות ארוכה יותר".
יכולתי לעשות יותר
רז (35) הוא חובש קרבי במילואים, וב-7 באוקטובר מיהר להתייצב בבסיס שלו בצפון הארץ. "טליה ואני התעוררנו בשבת בבוקר מהטלפון של ההורים שלה, שהתקשרו איזה 4-5 פעמים. הדלקנו טלוויזיה ופשוט איבדנו את זה. לא יכולתי לשבת, עמדתי והסתכלתי על הטלוויזיה, עשר דקות, עשרים דקות, הכל נראה כמו סרט מתח נוראי. ואז אמרתי, 'אני לא יכול לשבת, אני הולך לתרום דם'. זמן קצר אחר כך קיבלתי טלפון מהחוג"ד שלי שאמר, 'אני עולה לרמה, אני מחפש מי שיגיע איתי'. אמרתי, 'אני מכין תיק'".
בעצם התנדבת.
"ידענו שנגויס, פשוט לא חיכיתי שהבירוקרטיה תעבוד ושיקראו לי למחרת. וזה בדיוק מה שקרה".
מה טליה אמרה?
"טליה הייתה, כמובן, בהיסטריה. היא לא רצתה שאני אלך, אבל בסוף היא הבינה. היא ידעה ואני ידעתי שאני חייב לעשות משהו. רק רציתי לעלות על מדים, מעולם לא הרגשתי ככה קודם. כשעליתי על מדים הרגשתי נחת, אני לא יודע להסביר".
ובכל זאת, תנסה.
"זה טיפה בעולמות השליחות. כשהכנתי את התיק למילואים הבנתי שברגע זה יש במדינה עשרות אלפים שמרגישים בדיוק אותו הדבר. זו הייתה ממש קריאה להגנת המולדת. כשאתה בתוך עשייה זה משפיע ומוריד את הפוסט טראומה באופן משמעותי. דחפתי לזה מאוד גם את טליה. ביומיים–שלושה הראשונים היא הייתה אבודה. אמרתי לה, 'את חייבת לעשות משהו, לא משנה מה, לכי תעזרי ותעשי', והיא אמרה לי, 'תשלח לי רשימה של מה שאתם צריכים'. עם הכוח של המדיה שלה היא גייסה עשרות אלפי שקלים שסיפקו הרבה ציוד לגדוד שלי ולעוד שלושה גדודים באזור. העשייה הזאת החייתה אותה".
אתה כמעט ולא היית נוכח ברשתות החברתיות בתקופה הזו.
"כמעט ולא. תקופת המילואים שלי הייתה מאוד שקטה. העליתי פוסט מחזק פה ושם ומדי פעם ניסיתי להתעורר אז העליתי סטורי, אבל זה היה כלום ושום דבר. יש אנשים שידעו להשתמש בפלטפורמה שלהם כדי להעביר מסרים ולעשות הסברה, אבל אותי זה שיתק".
היית במילואים, עשית את הדבר האמיתי.
"אני לא יודע מה זה הדבר האמיתי, להתגייס היה מבחינתי ברור מאליו. הייתה לי ביקורת עצמית כי יכולתי לעשות הרבה יותר ברמת ההסברה. יש לי את כל הכלים, יש לי אנגלית טובה, אני יודע לכתוב כי הייתי מנהל קריאייטיב, אני יודע להעביר רעיון, אני מכיר את הסכסוך מעולה כי אני חוקר את זה, אני מכיר את ההיסטוריה היהודית, אני מכיר את הנרטיב הפלסטיני".
אז למה לא עשית הסברה?
"לא היו לי אנרגיות לזה, או שהרגשתי שזה קטן, מה אני כבר יכול להגיד? ידעתי שאני פוגע בעצמי במובן כלשהו. חלק מההכנסה שלי מגיעה מהמדיה, והמדיה שלי הייתה שקטה. פגעתי בעצמי בסופו של דבר יותר ממה שהמציאות כבר כפתה עליי".
לא מבין איך אני מייצר עניין
מאז השתתף בעונה הרביעית של "האח הגדול" לפני שנה וחצי, רז עשה שינוי גדול בחייו. בריאליטי הגיע למקום השלישי וזכה גם בזוגיות עם מנצחת העונה, טליה עובדיה (30), שלה גם התארס; הוא עזב את עבודתו בעשור האחרון כפרסומאי ונכנס כשותף בסטארט-אפ חדש. "זה סטארט-אפ שנותן פתרון טכנולוגי שהמטרה שלו היא לעודד תרומות לעמותות וארגונים", הוא מסביר. לאחרונה השתתפו רז ועובדיה בתוכנית אוטו אוכל VIP (רשת 13), ובנוסף נבחר להוביל את קמפיין קולקציית הגברים של רשת בגדי הספורט Panta Rei.
כיום אתה מתפרנס משיתופי פעולה באינסטגרם?
"כן. זה מאתגר וזה לא הון, אבל אני לא יכול להתלונן. אני ממש בסדר עם לא לעשות כסף שנה, שנתיים, שלוש. אני אמצא עוד דרכים לעשות כסף. עבדתי מאוד קשה על הרצאה משלי, והספקתי לעשות רק אחת לפני 7 באוקטובר".
אתה נשמע כמו אדם מאוד יסודי.
"מאז ומתמיד הייתה לי ביקורת עצמית גבוהה, וזה בעוכריי. גם בעולם הרשתות החברתיות שאני חי בו עכשיו וגם ב'האח הגדול' לא הבנתי איך אני מייצר עניין. כי טלוויזיה טובה זה צעקות, צבעוניות ודעות מאוד קיצוניות. אני מאוד-מאוד עצור".
אתה עצור כי אתה נזהר? כי אתה חושב "מה יגידו"?
"גם, אבל אני בעיקר חושב שאני לא מעניין מספיק. אני עכשיו מנסה לשחרר את זה. אני מקבל תגובות חיוביות, לוקח אותן כמחמאה ומתקדם, אבל אני לא מסתובב בגאווה על כמה שאני טוב, מוכשר, מפורסם ואהוב. אני נותן לעצמי קרדיט, אבל אני מקורקע. יש בזה דיסוננס, כי מצד אחד זה חמוד מאוד, חושבים, 'איזה צנוע הוא, לא תופס תחת'. אבל בפועל זה גם עוצר אותי הרבה פעמים".
מהן השאיפות שלך?
"להיות אבא ובעל משפחה, כי בעצמי גדלתי בחסך של דמות אב שמגונן ומכלכל. להורים שלי היו גירושים מאוד קשים כשהייתי בן 17. לפני שהם התגרשו היה עשור של ריבים בבית, וזה היה יותר גרוע מהגירושים. היו לנו בעיות כלכליות מפה ועד הודעה חדשה. לא הרגשתי שאנחנו חיים בעוני, אבל בפועל היינו מאוד קרובים לקו העוני. כשהייתי בצבא אמא שלי קיבלה חבילות עזרה מהצבא, ואפילו אז לא נפל לי האסימון. אני רוצה להיות אבא ובן זוג טוב, אני רוצה שתהיה לי משפחה מלוכדת ומאושרת, וזה מניע אותי למנף את עצמי כלכלית ורגשית. משם מגיע כל הרצון שלי להתפתח כבן אדם".
התקשרתי להורים שלה וביקשתי מהם עצה
העתיד הזה שרז מייחל אליו נמצא ממש מעבר לפינה. באפריל יצעד עם עובדיה לחופה מול כ-800 בני משפחה וחברים. "הפתעתי אותה ברומא, הגעתי לשם ישר מפסטיבל רוק בבלגיה. חייתי באוהל, דשא, בוץ, וכל הזמן הסתובבתי עם טבעת יקרה בפחד אלוהים", הוא מספר על הצעת הנישואים. "הגעתי לרומא, תכננתי לנו ערב מיוחד, אבל הכל הלך קיבינימט. היו לנו מקומות שמורים לאחת מהמסעדות הכי רומנטיות בעיר, אבל היה איזה קרייסיס עסקי של טליה ובקושי יצאנו מהמלון. שיניתי פאזה, הייתה לנו מרפסת יפה שצופה על רומא, היה ערב נקי, כוכבים, הייתה אווירה טבעית ופשוט אמרתי לה, 'בואי למרפסת'. היא הייתה בפיג'מה ושם במרפסת כרעתי ברך".
השנה שלפני כן, הוא מתאר, הייתה שנה זוגית לא פשוטה. "אני נפצעתי, סבתא שלי נפטרה, טליה הוציאה קולקציה, היינו בפער גדול מאוד ובמקום מאתגר מאוד בזוגיות. הייתה לנו תקופה גועשת של ריבים ולחצים".
עבר לך בראש שאולי לא תשרדו את זה?
"עבר, כן. אני חושב שכל זוג חווה את זה. לשנינו הייתה את המחשבה הזאת ויכול להיות שאפילו יותר מפעם אחת, אבל כשהמחשבה הזו מגיעה אני מבטל אותה מהר מאוד. בסופו של דבר קיבלתי החלטה, טליה היא הבחירה, עכשיו איך עושים שזה יעבוד. היום אנשים נפרדים יותר מדי בקלות, כל אחד רוצה את ההתפתחות האישית שלו וקשה ליצור זוגיות. אז כן, אנחנו עוברים אתגרים, אבל בסופו של דבר אם אתה נשאר עם הבחירה שלך, אתה יכול לגרום לזה לעבוד".
אז התגברתם על המשבר.
"התגברנו, יהיו עוד ואנחנו נתגבר גם עליהם".
אתם מסתדרים אחד עם המשפחות של השנייה?
"טליה מאוד אוהבת את המשפחה שלי ואני מאוד אוהב את המשפחה שלה. בתוך אחד הריבים הקשים שלנו התקשרתי להורים שלה וביקשתי מהם עצה, כי הם מדגימים זוגיות מאושרת בת 30 שנה".
הכנסת את המשפחה שלה לתוך ריב שלכם?
"המטרה הייתה לקרב ולפתור. התקשרתי אליהם מתוך דאגה, 'רבנו, אני יודע שהיא במצב לא טוב, תבדקו מה קורה איתה כי אני לא יכול כרגע להיות זה שעוזר לה', ומתוך זה התפתחה שיחה יותר מייעצת".
הקליפות שלנו שונות, הגרעין זהה
רז ועובדיה מודים שניהם שאם היו נפגשים מחוץ לריאליטי – כנראה שלא היה מתפתח ביניהם קשר רומנטי. "היה גלגול עיניים, ובזה זה היה נגמר", מבהיר רז. "לא תיארתי לעצמי שאני אמצא אהבה בתוכנית, אבל זה היופי באהבה, אתה לא יודע מאיפה היא תבוא. טליה ואני בחיים לא היינו מגיעים לרמה כזו של היכרות במקום אחר. הקליפות שלנו מאוד שונות, אבל הגרעין זהה. בתוך בית האח, בתקופת זמן ממושכת ובפתיחות רגשית כל כך עמוקה, הקליפות האלה ירדו וזה אפשר לגרעינים להתחבר".
הגרעינים התחברו, והשוני הגדול הביא לשלם שגדול מסך חלקיו. "טליה מאוד 'אני רוצה הכל ועכשיו', ואני 'רגע, בואו נחשוב על זה ונעשה את זה נכון'. גם בבית היא הנקייה ואני המסודר. אני הרבה יותר מתוכנן, היא רואה את זה בתור אנאליות או מרובעות. היינו בקונקשן ואיחרנו לטיסה כי היא רצתה לקנות משהו. אני תמיד אגיע לפני, היא תמיד מאחרת. זה משגע, אני משתגע".
טליה שומרת שבת ואתה לא. איך אתם מסתדרים עם השוני הזה?
"הפערים כמעט ולא מורגשים, אני יחסית נוח וזורם. באתי מבית מסורתי-דתי, אין אצלנו ארוחת שישי בלי דברי תורה, אני מכיר טוב את הדת. אני פשוט עושה הפרדה בין מסורת לאמונה ולדת. אני מבין מאוד את הערך הקהילתי, האנושי והאינדיבידואלי של יום מנוחה, של שנייה לקדש את הבורא, את החיים, את היקום. אבל בין זה לבין לא לנסוע בשבת? זה כבר משהו שבן אדם באיזשהו שלב החליט להוסיף כפרשנות. אני מקדש את השבת כמו שאני מבין, אני בוחר לעשות את זה בדרך שלי. במובן הזה אני חושב שאני מאוד יהודי. היהדות מבחינתי היא מתכון לחיים בריאים, מאושרים, קהילתיים".
אבל איך זה עובד בפועל?
"המון שבתות אנחנו אצל ההורים של טליה בראשון לציון, זה המקום הנוח שלה. שומרים שם שבת אבל שומרים לייט, אם תדליקי את האור אף אחד לא יעיר לך. בבית שלי לא מדליקים טלוויזיה בכלל, וגם עם זה חייתי. אני מוצא את היופי בזה. להתרחק ממסכים, לדבר עם אנשים פתאום".
אבל אם אתה רוצה ללכת לקפה עם חברים בשבת, אתה תלך?
"כן. הרבה פעמים אני עושה אצל ההורים של טליה ארוחת שישי, ישן שם, בשבת בצהריים נוסע לאשדוד לארוחת צהריים עם המשפחה שלי, וחוזר. הכל טוב".
אתם כבר חושבים על העתיד במובן הזה?
"אני לא יודע. יכול להיות שיהיו קשיים. אני כן יודע שיש לנו בסיס מספיק בריא, מכיל ומבין כדי להתמודד עם הקשיים האלה".
אתם מדברים על זה?
"אני לא מרגיש שצריך כרגע. יכול להיות שיהיו שינויים מהצד שלי. טליה הייתה מאוד רוצה שאני אתקרב לדת, ולי היה יותר נוח אם היא הייתה יותר גמישה בעולמות האלה. אנחנו לא יודעים לאן זה יתפתח".
זה לא משהו שמטריד אותך?
"מטריד – לא, אני כן חושב על זה. למשל, חשבתי כמה אמא שלי תראה את הנכדים שלה, כי אנחנו לרוב בשבתות אצל ההורים של טליה. צריך למצוא לזה פתרונות. אני אמצא, זה בסדר".
מה תאחל לכם?
"אני מאחל לטליה ולי שנמשיך להיות כמו שאנחנו, ואפילו יותר טובים. אבל אנחנו היום במדינה בסיטואציה שכאילו, מי ומה אני? הכל מקבל קנה מידה אחר לגמרי. יש לנו חטופים, וכל חיוך מהול בעצב גדול. הם עדיין שם והחיילים שלנו עדיין שם, מסכנים את החיים שלהם. באותה הנשימה אני מאחל לעצמי התפתחות אישית, ושהחטופים יחזרו. זה הדיסוננס הישראלי, אבל אני מאמין שזו התחלה של משהו יותר טוב".
צילום: מאיר כהן | סטיילינג: מזל חסון | איפור ושיער: אלכס סיבקוב | הפקה: טל פוליטי