יום ההולדת של ניקול ראידמן יחול בדיוק בעוד יומיים. מדי שנה היא חוגגת במסיבה שלקרוא לה מושקעת זה אנדרסטייטמנט; לאור העובדה שהאירוע מתקיים במהלך חודש הגאווה, ובשל החיבור של ראידמן עם הקהילה ("כל החברים שלי הם גייז"), "מוגזמת" יהיה תיאור מדויק של החגיגה.
בשני ימי ההולדת האחרונים שלה, מאז פרוץ מגפת הקורונה, נאלצה ראידמן להימנע מלהרים לעצמה מסיבה. "היו שנתיים קשות, לא רק בגלל יום ההולדת, אבל אני חושבת שהקורונה הייתה גם הזדמנות לעשות ריסטארט, וזה עשה טוב. פתאום גילינו מחדש את הבית, פתאום זמן איכות עם הילדים".
טוב, כי לא שלחת אותם לבית הספר.
"כן, כי הייתי בחרדות. כולם הסתובבו פה בבית כמו עב"מים, כל העובדים שלי בחליפות קורונה, עם מסכות פלסטיק, כפפות. ובסוף נדבקתי בקורונה כשהייתי בצרפת".
ואיך קיבלת את זה?
"עם בלון חמצן".
לא נכון! כי את היסטרית?
"לא, לא, לא. רצו לאשפז אותי, לא יכולתי לנשום. אבל הייתי עם שני הילדים (מישל, 12; וריצ'י, 7 – יה"א) בפריז, וגם הם נדבקו, אז הייתי צריכה לתפקד. הסתובבתי בבית עם בלון חמצן כזה חמוד וצינורות באף. ככה עשרה ימים".
היו לך תופעות לוואי?
"כן, עד היום אני לא מרגישה חלק מהטעמים, וגם איבדתי את יכולת השינה. לא משנה כמה אני עייפה, אני פשוט לא מצליחה להירדם. אז יש תופעות לוואי, שאף אחד לא יגיד לך שאין. אבל ברוך השם, אני כמו חתול רחוב, תשע נשמות".
את מאמינה באלוהים?
"אני בן אדם מאוד מאמין. מדליקה נרות שבת, עושה קידוש, מכינה חלות ביום שישי".
את מכינה או העוזרת שלך?
"לפעמים אנשים רואים בסטורי כמויות מסחריות של אוכל ולא מאמינים שאני זאת שמבשלת. את הניקיונות ואת המדיחים, שמונה במספר, עושה הצוות. כשאני מבשלת אני יכולה להכין ארוחה גם ל-70–80 איש, הכל בהגזמה".
מי אוכל את כל זה?
"הקמתי סטארט-אפ שנקרא 'פרנד דליוורי'. לקחתי נהג, הוצאתי לו אישור קורונה, הלבשתי אותו בחליפת אב"כ עם הלוגו שלי, והוא היה מסתובב ומחלק. מאמי, בסגרים, כשלא היו משלוחים – כל תל אביב אכלה את האוכל שלי".
והכל בעצמך?
"לבד, לבד, לבד. יש סרטונים ב... יאחתי, את לא עוקבת אחריי באינסטגרם?".
בטח שאני עוקבת.
"אז אני מכינה הכל, ובכמויות. העמדתי סירים של צבא ובישלתי גפילטע פיש, רגל קרושה, בורשט, קרפלך. את יודעת מה זה לשבת ולגלגל ביד 3,000 קרפלך? זה ריפוי בעיסוק. במקום ללכת לפסיכיאטר ולהפוך אותו לפסיכופת בעצמו, החלטתי שעדיף להוציא את האנרגיות האלה במטבח. אגב, שקלתי לפתוח מסעדה, אבל אני צריכה שותף שף. אז ישבתי עם מושיק רוט, שהוא נשמה. בואי נגיד ככה, יכול להיות שמשהו יקרה בקרוב".
את שרה, את מבשלת, את בטלוויזיה. לאיזו תעשייה את משתייכת בעצם?
"לתעשיית העסקים. החיים שלי זה לא אינסטגרם ולא אירועי השקה, אני לא הולכת לאירועים כאלה של מינגלינג תמורת שום סכום שבעולם. אני לא פליטת ריאליטי, זה שעשיתי ריאליטי מטופש לפני עשור – אני מאוד מתחרטת על זה. נדבק לי הנובוריש, אבל לאט-לאט זה עובר. די, זה פאסה".
למה עשית את זה?
"היה לי חשוב בתור אישה, עולה חדשה מרוסיה שהגיעה לאן שהגיעה בזכות עצמה, להראות ששום דבר לא עומד בפניי. נורא רציתי להעביר את האג'נדה הזאת, והם עשו מזה קרקס בעריכה".
אבל את בעצמך קצת עושה קרקס.
"ברור. עכשיו אני מדברת איתך ויודעת שזה מייצר לך כותרות. אין מה לעשות, או שאתה פרווה ואתה לא קיים, או שאתה אומר את מה שיש לך להגיד. אז אני מנצלת את הבמה".
שקר וכזב, לא יצאתי עם טריליונים
ראידמן, אוטוטו בת 36, פרצה לחיינו ב-2011 כשהשתתפה בדוקו-ריאליטי "מעושרות". התוכנית עקבה אחר חייהן של נשים אמידות, וראידמן, שהייתה אז בזוגיות עם איל ההון מיכאל צ'רנוי, נעשתה מוכרת כ"אשתו של". היום היא מבקשת להציג את עצמה מחדש. "הרבה שנים כל מה שעניין את התקשורת זה כסף, ראוותנות, מותגים, שואו-אוף", היא מסבירה. "התעסקתם בטפל ולא בעיקר".
אז בואי תתארי לי בעצמך מה עומד מאחורי האימפריה הזאת שנקראת ניקול ראידמן.
"נתחיל מההתחלה – אני באתי ממשפחה יהודית אוקראינית מסורתית מאוד, מבוססת. את יודעת מי הגיע מאודסה? ביאליק, טשרניחובסקי, ז'בוטינסקי וניקול ראידמן. אז יש לי, איך אומרים, שורשים טובים".
מתי עלית לארץ?
"בגיל 10, ומיד התחלתי לעבוד בשביל לפרנס את המשפחה. שם היו לי שישה נהגים, כאן גרתי בדירה שכורה ברמת גן שהגג שלה טפטף בחורף. אבל היינו מאוד ציונים, ואמא שלי כבר לא יכלה לשאת את האנטישמיות שהייתה שם. כשהייתי בת 18 פתחתי משרד פרסום, הוא היה לא פחות קוטור ממה שאת רואה כאן (הריאיון מתקיים במשרדיה המפוארים של ראידמן – יה"א). עבדתי עם לקוחות ישראלים ובין-לאומיים. לאט-לאט התגלגלתי לעולם האוליגרכים, כי הייתי מפיקה להם אירועים ופרויקטים, ומשם לעולם היהלומים, ולנדל"ן. ככה עשיתי את הכסף הגדול שלי".
לפני שהכרת את צ'רנוי?
"כשהכרתי את צ'רנוי, בגיל 21, כבר היה לי חשבון בנק לתפארת מדינת ישראל. נחשבתי לבחורה הצעירה הכי עשירה במדינה, ישבתי על מיליוני דולרים".
היית מוכרת כבר אז כאשת עסקים?
"כן. היה לי מוניטין שקצת נהרס, אבל מה לעשות, אלו נזקי הזוגיות".
נהרס – למה?
"כי הייתי צריכה לוותר על כל מפעל החיים הזה. אם לא הייתי נכנסת לאותה זוגיות – אגב, אני לא מצטערת, יש לי ממנה שני ילדים מקסימים – אני חושבת שהיום כבר הייתי ברשימת המיליארדרים".
אבל למה בעצם זה לא קידם אותך?
"כי במקום להיות ניקול ראידמן, אשת עסקים עצמאית, הפכתי לאשתו של צ'רנוי".
והפסקת לעבוד?
"לא הפסקתי, אבל הורדתי פרופיל".
ומה עם החנות בכיכר המדינה?
"זו הייתה פשרה בינינו. ניהלתי אותה עשר שנים והיא הייתה מאוד מצליחה, אבל סגרתי כי מיציתי. ברגע שהחלטתי לעשות קאט לזוגיות, עשיתי קאט לכל החיים הפייק האלה. די, עשיתי הכל: שבוע אופנה, תצוגות. קרל לגרפלד זיכרונו לברכה, ז'אן-פול גוטייה, עבדתי עם כולם. כמה עוד אני יכולה להתעסק בזה?".
למה את מתכוונת כשאת קוראת לזה "פייק"?
"לא יצרתי כלום, כמו זומבי. עוד בגד, עוד שמאטעס, עוד עונה, עוד קולקציה, עוד טרנד – לא הפעלתי את המוח שלי. חוץ מזה, לפני עשר שנים נראיתי כמו סבתא של עצמי. הייתי בחורה בת 24 שיוצאת עם גבר שמבוגר ממנה ב-33 שנה, וכל פעם היו אומרים לי: 'מי זה, סבא שלך?', אז רציתי לטשטש את ההבדל בנראות החיצונית. הייתי מתלבשת כמו זקיינה עם חליפות כבדות, עם 15 טון מייקאפ, שפכטל על הפנים, 10 טון ריסים. ועשיתי את זה מאהבה".
איך הכרת אותו?
"עבדתי עם חבר טוב שלו שהכיר בינינו. חצי שנה היינו כמו חברות ששותות קפה, לא 'יצאנו'. ואז היה יום שהייתי נורא חולה, והוא, חמוד, בא עם תרופות. פתאום הרגשתי שמישהו דואג לי. אני בת יחידה, ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 10, לא היה לי אבא בחיים ותמיד חלמתי על משפחה גדולה. רציתי בית".
אבל היית נורא צעירה. לא רצית לצאת, ליהנות מהחיים?
"אני לא בן אדם של לצאת, להשתרלל. אני יכולה לספור לך על כף היד שלי את מספר הגברים שהייתי איתם".
למה זה נגמר ביניכם?
"חוסר התאמה. והיו עוד גורמים, כמו הילדים שלו. לא משנה כמה ניסיתי ונתתי את הנשמה, היה להם קשה לקבל אותי ואת זה שאני עובדת, שהם חיים על חשבון אבא ואני חיה על חשבוני".
את לא חיית על חשבונו?
"תראי, זאת זוגיות. אבל הוא לא מימן לי את החיים. הוא הכיר אותי במצב סוציו-אקונומי הרבה יותר טוב מאשר כשסיימתי איתו".
וואלה.
"את יודעת, לפעמים בא לי להתפוצץ. קל לאנשים להגיד שניקול ראידמן היא בזכות צ'רנוי, אבל ההפך הוא הנכון, כי אני בניתי לו תדמית של גבר נורמטיבי, של אבא. ובסוף אומרים עליי 'בטח הייתה איתו בגלל כסף, יצאה מהזוגיות הזאת עם טריליונים'. שקר וכזב, לא יצאתי עם טריליונים".
אבל מזונות?
"אנחנו בבית משפט שלוש שנים, ויותר מזה אני לא יכולה לפרט. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד הוא שהיום אני אחראית לפרנסתי ולפרנסת הילדים שלי".
מעבר לכסף, איך הוא כאבא למישל וריצ'י?
"יש להם אבא חי, בריא ושלם, שאני מאמינה שהוא אוהב אותם. אבל אבא בתפקוד מלא הוא לא".
היום, כשאת אחרי הזוגיות הזאת, את מאושרת?
"אני הרבה יותר מאושרת, כי אני אדם חופשי, בוס לעצמי. לפעמים שואלים אותי למה נעלמתי מהרדאר, וזה כי אני כל כך מפוקסת בלייצר את העתיד שלי. וכן, אני רצה למיליארד. אני מקווה מאוד בעזרת השם שבשנה הבאה אני אהיה שם".
למה לדעתך עדיין מותחים ביקורת על רמת החיים שלך?
"כי במדינת ישראל לא מסוגלים לפרגן. הרבה יותר קל לאנשים לתפוס אותך כרוסייה מטומטמת שפתחה רגליים לאוליגרך. יותר קשה להגיד לעצמך 'לא היו לי ביצים, כריזמה או כישרון להיות במקום שבו היא נמצאת היום'".
חסמתי את בנט באינסטוש
תחת מטריית העסקים ראידמן מוצאת אין-ספור דרכים להתקדם אל המיליארד. "יש לי המון פרויקטים. בסייבר, בנדל"ן, בחקלאות", היא מספרת. "בשנה האחרונה נפתחה הזדמנות בדובאי".
מה את עושה שם?
"אני הולכת להביא לשם טכנולוגיות חקלאות ישראליות. באחת הפגישות הבאתי להם מהארץ תותים בטעם ענבים, והם אוכלים את זה וחושבים 'זה תות? זה ענבים? מה זה?'. זו גאווה ישראלית!".
איך זה לעבוד איתם?
"זה קטע, כולם שם גברים דתיים, ואני בחורה רווקה שמנהלת איתם שיח עסקי. זה לא משהו מקובל. מתישהו קניתי חיג'אב, ומאז יש לי אותו תמיד באוטו, שיהיה לי לפגישות. לא משנה שאני יהודייה ושזו לא הדת שלי, אני לובשת את זה כדי לכבד אותם, והם מכבדים אותי חזרה. הם עושים איתי קידוש, מביאים חלות מבית חב"ד. תליתי לשותף שלי מזוזה בבית. תשמעי, זה לא נתפס".
על ההסכם בין ישראל לאמירויות, שנתן לראידמן הזדמנות לעשות עסקים בדובאי, חתום יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו. ראידמן ידועה כמכרה קרובה של הזוג נתניהו, והיא ידועה גם כמי שלא חוסכת מהציבור את דעותיה הפוליטיות.
זה גובה ממך מחיר?
"איזה מחיר? שיבוא איזה שמאלני ויגיד לי 'ביביסטית מסריחה'? אז שיגיד".
זה קורה?
"בטח. אגב, הרבה מאוד סלבס חושבים כמוני ומפחדים להגיד. למה אתם בארון? ממה אתם מתחבאים? אנחנו במדינה דמוקרטית. לי אין שום פחד, אני ימנית גאה".
איך הקשר עם משפחת נתניהו?
"אנחנו חברים קרובים מאוד. ביבי ושרה היו הראשונים שידעו שאני מתגרשת, הם באו אליי הביתה ב-3 בלילה וישבו איתי עד הבוקר".
למה את חושבת שיש כזאת ביקורת עליהם?
"קשה לישראלים לעכל שיש למישהו כוח גדול בידיים, ואז יצר הנקמנות נכנס לפעולה. ככה הפילו ראש ממשלה שנתן מהחיים שלו 12 שנה למדינה".
מה את חושבת על ההתבטאויות של הבן יאיר בטוויטר?
"אני מסכימה עם 99% ממה שהוא אומר. זו אמת כואבת, אבל הוא אומר אותה. לפעמים הוא קצת מגזים בניסוחים, ואז אני גם אומרת לו 'חיימי, אפשר לדבר אחרת'. אבל אני גם מבינה מאיפה זה מגיע, כמה אפשר לספוג רוע?".
ביבי ירוץ בבחירות הקרובות?
"כן. הוא ירוץ והוא ייקח אותן. לצערי זאת תהיה הקדנציה האחרונה שלו, אבל לארבע השנים הקרובות אני רגועה. מה יקרה הלאה? זו הטרגדיה. אין יורש ראוי".
בני גנץ?
"בני מותק, אבל לא מעבר".
יאיר לפיד?
"די נו, בחיאת. הוא היה אחלה מנחה חדשות. הוא צריך לחזור לשם".
ומה דעתך על בנט, על כל השאר?
"בנט מכר את נשמתו לשטן. ואיילת שקד, שאני מכבדת אותה, יושבת עם חברי ממשלה שיוצאים נגד המדינה? אני הייתי קמה והולכת. וואלה, עידית סילמן יצאה מלכה. וניצן הורוביץ, אני שמחה שהוא עושה הרבה למען הקהילה, אבל להגיד שלצאת למצעד הדגלים עם דגלי ישראל זו פרובוקציה? נשבעת לך, הייתי שוללת לו את האזרחות. ותמר זנדברג, שאני חושבת שהיא בחורה חכמה – הדברים שיוצאים לה מהפה, למה שהמיסים שלי ישלמו לה משכורת? נשמה, את לא מרגישה פה בנוח? אין בעיה, את לא חייבת לגור פה".
בנט דיבר איתך אי-פעם?
"לא. אני חסמתי אותו באינסטוש, איך הוא ידבר איתי?".
הוא יודע שאת חסמת אותו?
כן, ראיתי שהוא ראה כמה פעמים את הסטוריז שלי. מה שכן, הם העלו לו קצת עוקבים, אז הוא צריך להגיד לי תודה".
אני גאה בכל קמט וקמט
לראידמן יש מיליון עוקבים באינסטגרם, ולפי מה שהיא מדווחת, מספר הצפיות לסטורי יכול להגיע ל-300 אלף ("אפילו יותר בימים שאני עושה בלאגן"). אפשר בקלות להגדיר אותה כמובילת דעת קהל, והיא מביאה את זה בחשבון. "יש לי אחריות על התכנים שאני מעלה", היא אומרת, "אבל אני לא מנצלת את הפלטפורמה כמו רוב הסלבריטאים, שבשביל 100 אלף שקל מעלים סטורי של 'חמודות, אתן חייבות את המשחה הזאת נגד טחורים'".
את לא עושה שת"פים?
"לא, רק משמשת שגרירה לחברות בין-לאומיות שאני עובדת איתן, כמו שאנל או הרמס. אבל לדחוף לעוקבים שלי מוצר חסר תועלת? לא יקרה תמורת שום סכום. אני חושבת שהמסחור של הרשתות החברתיות הוא לא הוגן, זה ניצול של אנשים שסומכים עלייך ומעריצים אותך".
יש אנשים בתחום שזו הפרנסה העיקרית שלהם.
"מה המקצוע שלהם?".
זה המקצוע שלהם, הם כוכבי רשת.
"סלב שיש לה עשרות אלפי עוקבים שחושבים שהיא באמת שמה איזה קרם ולכן העור שלה נראה זוהר, ובסופו של דבר היא עם פילטר, מרוטשת, וגם הזריקה חומצה היאלורונית – נו, אז את יודעת. אגב, בואי, let’s open it, אני בת 36 ולא עשיתי שום בוטוקס. אני מפחדת להיראות בסוף כמו פמלה אנדרסון".
ולא תעשי בחיים?
"לא, אני גאה בכל קמט וקמט שיש לי. בגיל 60 אני אעשה פייס ליפט, אבל בוטוקס והזרקות – לא. הדבר הפייק היחיד שיש לי בגוף זה ריסים וציפורניים. אבל הציפורניים זה ג'ל, זה לא פלסטיק. זהו, כל השאר 100% שלי".
שת"פים באינסטגרם ובוטוקס הם לא הדברים היחידים שראידמן מתנערת מהם. "אני לא אמא נורמטיבית מהרצליה פיתוח, 'עקרות בית נואשות'", היא אומרת בהתייחס לחברותיה לשכונה. "אין לי זמן לזה".
אז איזו מין אמא את?
"לא כזאת שפותחת את הבוקר בפילאטיס ואז נפגשת בבית קפה עם החברות ופותחת על כל השכנות, מי התגרשה ומי עשתה מה עם הגנן, ואחרי זה הולכת הביתה, אומרת לפיליפינית שתכין צהריים, אוספת את הילדים עם המרצדס, מראה את הלוק החדש מהפילאטיס של הבוקר לכל האמהות וחוזרת הביתה לשנ"צ. לא קשורה לזה, כפרה. אני קמה בחמש בבוקר, עוברת על מיילים עם הלפטופ במיטה, ואז הילדים יוצאים לבית הספר ואני יוצאת למשרד".
מי אוסף אותם מבית הספר? מי עוזר בשיעורי הבית? את?
"לא, דימה. יש צוות. ולילדים יש גם חוגים: שחמט, תופים, פסנתר, טניס, עברית, אנגלית, סינית, קרב מגע".
מה אתם עושים ביחד כמשפחה?
"דבר אחד שאני לא מוותרת עליו זה חו"ל. יתהפך העולם, אני נוסעת איתם. הילדים שלי היו בכל מוזיאון, ריצ'י יודע אם הזיזו בלובר בתצוגה המצרית את הספינקס מימין לשמאל".
את הולכת לאסיפות הורים? או שדימה הולך?
"לא, זה לא דימה. זו נירית או עינב. אגב, אמהות אוהבות לצלם אותי באסיפת ההורים ואחרי זה לשלוח בקבוצות של חברות. עכשיו, כמה שניות עוברות עד שזה מגיע לנייד שלי מקבוצה אחרת? 10. ואז אני מסתובבת ואומרת: 'היי מאמי, צילמת נהדר. אבל למה מהזווית הזאת?'".
הפרסום, מתברר, גובה מחיר מראידמן גם כשמדובר במציאת זוגיות חדשה. "גם אם אני כבר אמצא מישהו עם פוטנציאל, אני לא אצא איתו לדייט", היא אומרת. "אני עוד לא מכירה את הבן אדם, אבל ברגע שאני אצא איתו את כבר תפרסמי תמונה שלנו ותכתבי 'בן הזוג החדש'".
תתחתני שוב?
"בוודאי. אבל אני אולי לא ארצה ילדים".
למה לא?
"אני רוצה בן זוג עם ילדים, וכמה שיותר. שזה יהיה פרק ב', ג' או ד' שלו, לא אכפת לי. העיקר שתהיה לי משפחה גדולה, שיהיה לי קידוש, שאני אוכל לארח. לצאת עם רווק בן 30 בלי ילדים – לא בא בחשבון".
יש מישהו כזה על הפרק?
"וואי, יש הרבה הזיות על הפרק. הרבה מאוד מחזרים, אני לא אשקר לך, גם בארץ וגם בחו"ל. ומחזרים מאוד יפה".
מה זה "מחזרים יפה" בסטנדרטים שלך?
"אני אתן לך דוגמה. מישהו מאוד מקסים רצה לצאת איתי, אז הוא שלח מטוס פרטי מלא פרחים לישראל. אבל משרד החקלאות לא מאפשר הכנסה של פרחים לארץ, אז כמו שהוא נחת ככה הוא גם המריא בחזרה עם הפרחים".
הלם.
"תראי, בעבר אמרתי שאני אצא גם עם מישהו שנוסע ביונדאי או שאני אצא עם אינסטלטור, והיום אני מבינה שזה לא ילך. כי גבר שאני אצטרך לשלם עליו במסעדה לא ירגיש בנוח, הוא ירגיש מסורס, ואני לא באה לסרס אף אחד. אני מחפשת בן אדם שיגיד, 'יאללה, בואי לארוחת ערב בפריז'".
איך את מכירה היום גברים?
"פעם פחדו להתחיל איתי, היום דווקא מעיזים, אבל עד שאני לא ארגיש פרפרים בבטן, אני לא אכנס לשם. אני רוצה אהבה, אני רוצה תשוקה, אני גם לא בן אדם של סטוצים".
שומרת על עצמך.
"אני בן אדם שמכבד את עצמו, יש לי עקרונות של לפני 40 שנה. אנשים היום מתייחסים לסקס כמו לצרכים: יש לי פיפי, אני הולך לשירותים. בא לי סקס, אני נכנס לאפליקציה. סליחה, אבל זה מכאני לי. סקס זה רגש, ואם אין רגש, איך אפשר ליהנות מזה? אני אולי נשמעת כמו רבנית מבני ברק, אבל זה לא מהמקום הזה. הנפש שלי היא עקב אכילס שלי. אנשים רואים את התדמית של הריץ' ביץ', הם לא מבינים איך אני מבפנים. ואני לא אתן למישהו להיכנס לחיים שלי עד שאני לא ארגיש במאה אחוז שזה זה".
מירה מהבנק יודעת הכל
הרווקות, הקורונה, סגירת החנות – ראידמן עשתה ריסטארט וגילתה כל מיני דברים, בין היתר תחביב חדש-ישן. "תמיד ידעתי לירות, אבל לא ידעתי שיש לי יכולות מקצועיות", היא מספרת. "אני רוצה להגיד לך שזה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי בשנים האחרונות".
אז את פשוט הולכת למטווח?
"כן. כשאני במוד של סטרס או של עצבים אני הולכת למטווח ויורה, מוציאה את האגרסיות".
חשבת פעם להוציא אותן בפוליטיקה?
"זה יקרה, אבל בעוד כמה שנים, כשהילדים יגדלו. אני לא רוצה שהם יחיו את הטירוף הזה".
אז קודם המיליארד.
"כן, כי אז יהיה לי ביטחון כלכלי".
מיליונים זה לא ביטחון כלכלי?
"עם ההוצאות שלי? חיים שלי, כשאומרים לי 'את נראית מיליון דולר' זה כאילו אמרו לי שאני נראית זוועה".
כמה עולה להיות ניקול ראידמן בחודש?
"מאיפה אני יודעת? המון. תתקשרי למירה מהבנק, תשאלי אותה. מירה מהבנק יודעת הכל".
אבל עזבי את הביטחון הכלכלי. להיות ראשת ממשלה – זה משהו אפשרי מבחינתך?
"רק כשיהיה לי מספיק, לילדים, לנכדים, לנינים. אני רוצה לקבל משכורת של שקל, שאף אחד לא יוכל לבוא אליי בטענות. ואז אני יכולה נטו לעבוד, לבנות צוות, להקים מפלגה משלי. אבל יש עוד זמן".
מה עוד לא הספקת לעשות?
"לא עשיתי השנה קיסריה".
שזה ברשימות שלך?
"ברשימות. אבל קודם המיליארד, אינשאללה בקרוב".
צילום: אלמוג גבאי | סטיילינג: נדב אליהו | צולם במשרדים של Nicol Raidman Holdings LTD