תיקים ונעליים בשווי עשרות אלפי שקלים מונחים על המדפים הבוהקים של החנות. אלו אמנם ימי מלחמה, אבל ענקית מותגי היוקרה פקטורי 54 ממשיכה לפעול כמעט כרגיל - והלקוחות ממשיכים להגיע. סולם גבוה מונח במרכז החנות היקרה, ועליו עומד עובד נחוש עם מבט מבוהל בעיניים. הוא עולה על הסולם בחשש, מבקש שלא יצלמו אותו, ותולש מקיר החנות את תמונתה הענקית של בלה חדיד - הפרזנטורית של מייקל קורס - שהתנוססה בגאווה בכניסה לחנות. "And she's off", צעקה הצלמת הנרגשת. העובד המהוסס ירד מהגובה עם הפוסטר של בלה מעוך בידו, וכך הסתיימו עשרת הימים הראשונים של הגרסה האינסטגרמית של מבצע "שומר החומות". הסרטון הופץ ברשתות והרגיש כמו סוד רותח שחולקים מנצחים, פקטורי 54 סרבו להגיב לתיעוד הנפיץ, ותחושה של הצלחה חלחלה ללב הישראלי שלנו, שהיה צמא לניצחון קטן מול המפלצת הדו ראשית והיפהפייה שנקראת בלה וג'יג'י חדיד. 1:1, לפחות בינתיים.
"משהו השתנה" הייתה אמירה רווחת במיוחד בשבוע החולף. הלחימה האחרונה המשמעותית של מדינת ישראל ברצועת עזה הייתה במבצע "צוק איתן", לפני קרוב לשבע שנים. בימים הראשונים של המבצע הנוכחי שוגרה לישראל אותה כמות רקטות ששוגרה ב"צוק איתן" כולו. הקורבנות בגוף ובנפש, העצימות של המתקפות והאש בערים המעורבות הכניסו את ישראל למצב לחימה שלא הרגשנו זמן רב. לצד כל זה, הפעם כוחן של הרשתות החברתיות, שהלך והתעצם בשנים האחרונות, די התנפץ לנו בפרצוף: סרטונים מסיתים הופצו בטיקטוק, תמונות מאזעקות מילאו את הפייסבוק ופוסטי הסברה שטפו את האינסטגרם. בזמן שבצד הישראלי כוכבות כמו נטלי דדון ודנית גרינברג החליטו להפוך לסיירת ההסברה הישראלית, הן פתחו את הלחימה קצת מאוחר מדי מול סיירת אחרת - מנוסה, מתורגלת ובפרופיל גבוה הרבה יותר: משפחת חדיד.
"השבוע בלה יצאה בכאפייה וצעקה סיסמאות בעד שחרור פלסטין ברחובות ניו יורק. אחרי ההפגנה היא בכתה בסטורי והשיגה 900 אלף עוקבים חדשים"
הם יפים, הם צעירים והם לא מפחדים. הם הולכים עם כאפיות ברחוב, יוצאים על ישראל ומחזקים את הפלסטינים. הם משתפים סרטונים גרפיים מעזה, מסבירים למיליוני העוקבים שלהם מי הצד שלא בסדר ומייצרים למדינת ישראל בעיה לא קטנה. כשמגיבים ישראלים כתבו לג'יג'י, אחותה הגדולה של בלה, שהיא אנטישמית - היא השיבה ברהיטות, פרסמה את התגובות, וגרפה מיליוני לייקים וקולות תומכים נוספים. כשבלה הרגישה שהיא צריכה לעשות יותר היא עלתה על כאפייה וצעקה סיסמאות בעד שחרור פלסטין ברחובות ניו יורק. אחיהן הצעיר, אנואר, נחקר במשך ארבע שעות כשניסה לטוס לארץ, ואביהן, שנולד בנצרת בשנת 1948, מפזר מסרים של שלום ואהבה, אבל ממש לא מפחד להגיד את דעתו האמיתית והחריפה על הסכסוך, ובלי ספק גידל את ילדיו לאורה.
מצייצים על ישראל מאחוזה באל איי
ילדי משפחת חדיד גדלו באחוזות ענק בבוורלי הילס שרואים רק בסרטים: עשרות חדרים מפוארים, מטבח ענק, חצר רחבת ידיים עם בריכת שחייה מפנקת, יצירות אמנות יקרות על הקירות ושורת מכוניות יוקרה בחנייה הפרטית. ג'יג'י (26), בלה (24) ואנואר (21) אפילו כיכבו בילדותם, על לא עוול בכפם, בתוכנית הריאליטי "עקרות בית אמיתיות: בוורלי הילס" שבה השתתפה אמם, הדוגמנית ההולנדית יולנדה פוסטר. מקור העושר: אב המשפחה, מוחמד, שאמנם התגרש מאם ילדיו בשנת 2000 אבל נשאר חלק מחייהם, ואפילו קפץ להופעת אורח בתוכנית הריאליטי בתור "הגרוש". אבל המרחק היחסי מאביהם רק קירב את שלושת הילדים היפים לשורשים הפלסטיניים החזקים שלו, שעליהם הוא ימהר לספר גם אם לא תשאלו.
מוחמד חדיד נולד בשנת 1948 למשפחה מוסלמית בנצרת, שהייתה אז עיר מעורבת ובה יהודים, נוצרים ומוסלמים. הוא צאצאו של דאהר אל-עומר, שליט הגליל תחת המשטר העות'מאני במאה ה-18, שעסק בבנייה מסיבית בחיפה, בעכו ובנצרת, ועודד את היהודים לחזור לטבריה ולחדש את הישוב היהודי. ואולי זה בדיוק מקור הכאב: מוחמד, כמו סבא רבא-רבא שלו, משתדל לספר בפוסטים ובראיונות על השושלת המפוארת של משפחתו, שאותה הוא מוסיף לקיים בבנייה במזרח התיכון ובשכונות הכי יוקרתיות בהוליווד, ובניסיון, לפחות למראית עין, להנחיל שלום ואהבה במזרח התיכון. "פלסטינים הם כמו יהודים", הוא אמר בעבר. "הכל נלקח מהם אז הם ניסו להיות אנשי עסקים טובים יותר. הם ניסו לנתק את עצמם מהסטריאוטיפ ולבנות חיים חדשים".
החיים החדשים של מוחמד התחילו בעקירה טראומטית מביתו שבארץ; בשנת 1946 משפחת אביו של מוחמד אירח בביתם משפחה יהודית שהגיעה ארצה מפולין, ולפי סיפוריו - עד מהרה הוא ומשפחתו הפכו לפליטים. "אירחנו בביתנו בצפת משפחה יהודית עד שהם בעטו אותנו החוצה והפכו אותנו לפליטים", הוא כתב באחד הפוסטים שלו. "שנים אחר כך שאלתי את אבא שלי למה הוא לקח משפחה יהודית מספינה מלאת פליטים בחיפה לבית שלנו בצפת, פלסטין, ואני בחיים לא אשכח את התשובה שלו: היה לו אכפת מגורלם של היהודים. לו ולשאר החברים הפלסטינים שלו שהכניסו הביתה משפחות יהודיות באותה שנה. זה אולי ישמע מוזר, אבל אני והמשפחה שלי היינו עושים את זה שוב".
"אירחנו בביתנו בצפת משפחה יהודית. הם בעטו אותנו והפכו אותנו לפליטים", מוחמד כתב בעבר. "אולי זה ישמע מוזר, אבל היינו עושים את זה שוב"
מלחמת העצמאות (או אסון 48׳, תלוי את מי שואלים) הפכה את מוחמד התינוק ואת בני משפחתו לפליטים לראשונה בחייהם: הם היגרו לסוריה כי חששו לחיות בארץ תחת שלטון צבאי, ומשם עברו ללבנון, לתוניסיה, ליוון, ולבסוף לארצות הברית. "באותה שנה שלחו את אבי באוטובוס למצרים, ואותי, את אמי ואת אחיותיי העלו על משאית למחנה פליטים בסוריה, שם פגשנו את אבי רק אחרי שנה", סיפר בראיון ל"כלכליסט". אחרי שעברו ללוס אנג'לס מוחמד התברג בעולמות הנדל"ן הנוצצים של אמריקה, צבר הון מסחרר, התחתן והתגרש מדוגמניות יפהפיות והביא לעולם חמישה ילדים: מריאל (40) ואלנה (35) מנישואיו למרי באלטר, וג'יג'י, בלה ואנואר מנישואיו ליולנדה.
ביקור זריז בחשבון האינסטגרם של מוחמד הוא חד משמעי הרבה פחות מכעיס מביקורים בחשבונות של בלה או ג'יג'י. יש שם 1.3 מיליון עוקבים, תמונות היסטוריות בשחור לבן, גילויי גאווה בילדים היפים והמפורסמים ותמונות רבות של עצמו. הוא חתום על הקמת רשת מלונות ריץ-קרלטון בוושינגטון, ניו יורק ואריזונה, הוא בנה את בריכת האינסוף הגדולה בעולם, וגם מכר יותר מפעם אחת את הבית הכי יקר בארצות הברית בעשרות מיליוני דולרים. בעמוד האינסטגרם שלו הוא כותב הרבה על פלסטין, ובעיקר על השאיפה הדי-מובנת-מאליה לחיים של שלום. "אני לא מאמין שצריך לחסל את ההתנחלויות", הוא סיפר ל"כלכליסט" לפני כעשור. "במקום לעקור את המתנחלים מאדמתם ומבתיהם וליצור עוד שנאה, תבנו לידם עוד 7,000 בתים ותנו אותם לפלסטינים. כל מה שהצעירים מחפשים הוא מקום מבטחים, עבודה, בתי ספר לילדים, חופש, וזהו". מאז ועד היום לא הרבה השתנה מצידו (חוץ מכמה פוסטים שנמחקו והובהרו עם התנצלות, ובעוד כמה האשמות באנטישמיות שנדחו בטענה הצודקת: "גם אני שמי"). מה הוביל את שלושת ילדיו הצעירים להגיד את כל מה שהוא לא מעז להגיד, ולהפוך לפנים של המאבק הפלסטיני?
הזוגיות הנפיצה, הפרידה המתוקשרת
הסיפור של ילדי משפחת חדיד עם מדינת ישראל נראה מבטיח בהתחלה: בשנת 2014, בשיאו של מבצע "צוק איתן", ג'יג'י חדיד בת ה-19 הצטלמה להשקת האתר החדש של מגזין "ווג". בלי "ג'יג'י" ובלי "חדיד", ההבטחה הגדולה של עולם הדוגמנות הסתפקה בדיווחים בארץ בתואר "הדוגמנית האמריקנית-פלסטינית", שעשתה מחווה לשער הראשון של עורכת המגזין, אנה וינטור, בכיכובה של לא אחרת מאשר הדוגמנית הישראלית מיכאלה ברקו. הדמיון בין השתיים מהפנט עד היום, ותמונתה המחויכת של ג'יג'י הפלסטינית לצד תמונתה המחויכת של מיכאלה הישראלית הצליחה לחרפן את האינטרנט.
חודש לפני תמונות השחזור, אותה דוגמנית צעירה ואלמונית צייצה לראשונה בחייה "FreeGaza" - ציוץ שהוסר דקות לאחר מכן. ב"הארץ" תהו אם הליהוק של וינטור הוא לא ניסיון פשוט וקל לייצר אש, ב"אל ערביה" הכתירו את הצעד כ"דרך של מעצב לבטא את עצמו", וג'יג'י, שהיום מתהדרת בגאווה במוסלמיות ובפלסטיניות שלה, נשאלה בעיקר על שגרת האכילה שלה. פאסט פורוורד לשנת 2015: ג'יג'י מדברת לראשונה על שם המשפחה שלה בתמונה שהיא מעלה לאינסטגרם עם קעקוע חינה, אבל ה"התעוררות" המשמעותית שלה ושל אחותה התחילה רק בשנת 2017. בחודש אפריל באותה שנה בלה יצאה לראשונה במסר חד משמעי, ועשתה כותרות בכל העולם כשהצהירה: "אני מוסלמית גאה". בלה, אז רק בת 21, יצאה לראשונה עם אחותה להפגנה פוליטית מתוקשרת במיוחד סביב מדיניות איסור הכניסה למוסלמים שהנשיא דאז, דונלד טראמפ, ניסה להנהיג, וסיפרה על הצד שלה באירועים. "אבא שלי היה פליט כשהוא הגיע לאמריקה וזה נושא מאוד קרוב אליי ולאחים שלי", היא אמרה למגזין פורטר. "הוא היה דתי ומאז ומתמיד אני והאחים שלי התפללנו איתו".
"בצוק איתן ג'יג'י כיכבה במחווה של מגזין "ווג" לדוגמנית הישראלית מיכאלה ברקו. בשנת 2018 היא כבר כינתה את פעולות צה"ל בעזה 'טבח'"
בלה וג'יג'י סיימו לפחד והתחילו לצבור תאוצה ברשתות. בלה כתבה פוסטים ארוכים על החלטתו של טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל ("יום עצוב מאוד. הכאב של העם הפלסטיני גורם לי לבכות"), ג'יג'י יצאה נגד האירועים האלימים ברצועה ביום האדמה של שנת 2018 ("הטבח הקשה ביותר מאז המלחמה ב-2004") וההאשטאג #FreePalestine החליק לעמודי האינסטגרם של השתיים בכל הזדמנות שעלתה. אבל ממש כמו הדואליות בה מתאפיין של אביהן של בלה וג'יג'י, כך גם גדלו ילדיו: בזמן שבלה וג'יג'י יצאו נגד ישראל, אחיהן, אנואר, תחזק מערכת יחסים יציבה ופוטוגנית עם השחקנית היהודייה ניקולה פלץ, בתו של המיליארדר היהודי נלסון פלץ. נלסון נחשב לאחד מאנשי המפתח בקהילה היהודית בניו יורק וידוע כתורם קבוע לעמותות ומוסדות יהודיים. רבים כססו ציפורניים למראה הזוגיות הנפיצה שלהם, שהחזיקה עד שנת 2017. בסופה, אגב, אנואר התחיל לצאת עם הזמרת הבריטית שידועה בחוסר חיבתה לישראל, דואה ליפה. אנואר ביקר בבית לחם וברמאללה מספר פעמים בחייו, ובביקור האחרון שלו בסוף שנת 2019 הוא נעצר על ידי צוות האבטחה של אל-על, ונחקר במשך שעות ארוכות בשדה התעופה.
גם לבתו מנישואיו הראשונים, אלנה, לקח זמן להסתנכרן עם הקו הפרו-פלסטיני שהונהג בבית משפחת חדיד. היא ניהלה זוגיות פוטוגנית ומתוקשרת במשך כשנה וחצי עם אלעד עידן - מעצב שיער ישראלי למהדרין. השניים בילו בכל רחבי העולם, יצאו למסיבות והעבירו שבועות ארוכים בארץ הקודש עד שנפרדו במפתיע (או שלא) בסוף 2019 - יומיים בלבד אחרי תקרית החקירה של האח הצעיר, אנואר.
המחאה משתלמת?
אז מה בעצם קרה השבוע? בלה וג'יג'י העלו הילוך ברשתות מאז המהומות בשייח ג'ראח. אליהן הצטרף גם האח, אנואר, ובת זוגו, דואה ליפה. יחד יש לחבורה לא פחות מ-179 מיליון עוקבים שנחשפו לתוכן שלהם מידי יום וינקו את סיפור המשפחה הפלסטינית הפליטה ישירות לווריד. הקמפיין ברשתות השתלם לשתיים, ועל פי אתר trackalytics בעשרת הימים הראשונים של ההתחממות בארץ נוספו לבלה חדיד כ-900 אלף עוקבים - פי ארבע מהממוצע שלה בימים רגילים. גם ג'יג'י נהנתה מתמורות הפעילות ברשתות, ובין ה-13 באפריל ל-18 במאי הגדילה את מספר העוקבים שלה בכ-1.3 מיליון משתמשים - רובם כנראה תומכים נלהבים של הפעילות ההסברתית האינטנסיבית של בנות משפחת חדיד.
"ההזדהות עם עזה ועם אזרחיה נכנסת ללופ של דיסאינפורמציה כשהיא מגיעה להוליווד. תמיכה באנשים ובעם הפלסטיני? בהחלט. תמיכה בעקיפין בארגון הטרור חמאס? גם, למה לא"
בטוויטר פירגנו לדוגמניות על פועלן בזירה ההוליוודית, שלא נוטה להביע עמדה פוליטית, בטח שלא כשיש איסלאם בתמונה. בפייסבוק שאבו השראה ובאינסטגרם נוצר להן קהל מעריצים לא קטן שעוקבים יום יום אחרי כל דבר שהן מעלות. אבל מה שקרה השבוע מציג תופעה הרבה יותר גדולה מבלה וג'יג'י חדיד. ב-25 במאי 2020 הופץ ברשתות הסרטון המזעזע שהצית את מחאות Black Lives Matter בארצות הברית ובכל רחבי העולם. דרק שובין, שוטר לבן, לחץ עם ברכו על צווארו של ג'ורג' פלויד, גבר אפרו אמריקאי, והביא למותו. מחאת ה-BLM הייתה אחת המחאות הראשונות שהוציאו לרחובות את כוכבי הוליווד, שעד אז העדיפו שלא ללכלך את הידיים בהפגנות. הם פרסמו פוסטים על שוויון, דיברו על פערים חברתיים, ובעיקר כאבו את הגזענות ואת האלימות של כוחות הביטחון במדינה. גם תרבות הביטול (cancellation) שהתפוצצה ברשתות בשנת 2020, לוקחת חלק משמעותי בביקורת שמופנית כלפי ישראל מצד כוכבי הוליווד בימים האחרונים; יש דעות נכונות, יש דעות שגויות, והעלאת שאלה שרומזת על השתייכות לצד הטועה עלולה להביא ל"ביטול" - שבעולם הרשתות החברתיות מקביל לחוסר קיום מוחלט.
הרשימה הבלתי נגמרת של הסלבס הצעירים שהתבטאו נגד ישראל בימים האחרונים היא, בין היתר ובלי ספק, תוצר של המוסריות הטרנדית ששטפה את אמריקה: הכוכבים ירדו אל העם ובחרו בדעה המוסרית במחאות השחורים בארצות הברית. הם אימצו את שיטת התיעוד, ראו את התמורה של הפוסטים ברשתות והיו בצד הצודק, בעיניהם, של תרבות הביטול. כשהם רואים את הסיטואציה המורכבת בארץ וניזונים מסיפור הגירוש מהבית של משפחת חדיד - הם חייבים לבחור בדעה "הנכונה" ולהזדהות עם כאבם של הפלסטינים, כהשלכה רופפת, פשטנית מדי, למה שראו במחאות השחורים במדינתם. התיעוד שמפורסם ברשתות מעזה או מישראל לא זהה לתיעוד האלימות המשטרתית בארצות הברית משם שהוא תמיד יהיה חד צדדי. המצב הביטחוני ארוך השנים ברצועה הוא מצב פוליטי-צבאי, וההזדהות המוחלטת עם עזה ועם אזרחיה נכנסת ללופ של דיסאינפורמציה כשהיא מגיעה להוליווד. תמיכה באזרחים, באנשים ובעם הפלסטיני? בהחלט. תמיכה בעקיפין בארגון הטרור חמאס? גם, למה לא.
המציאות עוברת השטחה אגרסיבית ככל שמי שמבקר אותה מתרחק ממקום האירוע, התמונות והסרטונים ברשתות מעצבים תמונה חד צדדית, ובלה וג'יג'י חדיד ממשיכות "רק" לספר את הסיפור המשפחתי, שהפך בקליק אחד להיות הסיפור של העם הפלסטיני כולו, של המוסלמים בעולם כולו. הסיפור של משפחת חדיד כואב וקשה לקריאה. גם מעבר לסיפור האישי של המשפחה, הגירוש של המשפחות הערביות שחיו בארץ כואב לרבים מהישראלים. אבל כניסתן האגרסיבית של האיט-גירלז לאקלים הפוליטי-מדיני העדין במדינת ישראל, במקרה הזה בלי שכף רגלן דרכה פה מעולם, מייצרת תמונה חלקית מאוד. אם גל גדות לא תעלה לסיבוב הסברה נגדי, ה-2:1 מחכה ממש מעבר לפינה.