מגש של סושי עם המון ביצי דגים, שתי כוסות יין רוזה יוקרתי ובקבוק מים בטמפרטורת החדר. זו ההזמנה של אור דניאל מהמלצר שמשרת אותנו בפגישתנו במסעדה בהרצליה פיתוח. המסעדה נמצאת כמה רחובות מהווילה שבה היא שוהה כשהיא באה לבקר בישראל, מאז שהעבירה את מרכז חיה לצ'לסי, לונדון. דניאל מגיעה מלווה במאבטח האישי שלה, שהוא גם נהג פרטי. פה ושם היא זורקת לעברו חיוכים ומרגיעה אותו שהיא לא נמצאת בסכנה, וכשאני מציעה לה שיצטרף אלינו לשולחן היא אומרת "הוא בטח אכל עכשיו צהריים פה במסעדה. הוא יודע שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה".

סליחה, אבל אני לא ממש מבינה למה את צריכה מאבטח.
"האמת היא שגם אני לא".

אז? זו בקשה של ארנו, בן זוגך?
"ברור. ארנו מאוד שומר עלי, העולם כל כך מטורף. בלונדון יש הרבה מאוד גניבות, דקירות, פיגועים. הוא רוצה לוודא שהכל בסדר".

נו, וקרה משהו מאז השמירה הצמודה?
"לפני כמה חודשים הבן שלי היה בשיעור פרטי, חיכיתי לו בספרייה וראיתי שם איש מבוגר ומוזר עם מעיל גדול שמתוכו הוא הוציא ממתקים והציע אותם לילדים שלמדו באזור. באותו רגע פרצתי לשיעור של הבן שלי והוצאתי אותו מהספרייה כאילו שהוא קים קרדשיאן, עם שומר צמוד ומעיל על הפרצוף".

ומה לגבי הטיולים מסביב לעולם? גם אליהם הוא מתלווה?
"בארצות שצריך אותו כן. אבל נגיד לאיים המלדיביים הוא לא יטוס איתנו בחיים, שם לא קורה שום דבר".

אם הייתי יכולה לשים על הבן שלי איתוראן

הפנים של אור דניאל (31) הפכו למוכרות כשהשתתפה בעונה החמישית של "האח הגדול". אחרי שיצאה מהבית ההוא היא המשיכה לעבוד כדוגמנית, הצטלמה למגזיני אופנה ובהמשך הכירה את איש העסקים היהודי-צרפתי ארנו טורה. טורה עסק בעבר בנדל"ן, ומעבר לכך דניאל אינה מעוניינת לפרט אודות עסקיו. השניים עברו לגור ביחד בלונדון והביאו לעולם שני ילדים מתוקים, ובשנים האחרונות דניאל מעדכנת מדי יום חצי מיליון עוקבים באינסטגרם בחיים המאושרים והפוטוגניים שלה. רק בשנה האחרונה, בילתה המשפחה עשרות פעמים ביעדים הנחשקים בעולם, ולא היה קל למצוא זמן לראיון בין טיול בטן-גב באיביזה לחופשת סקי בשוויץ. "אני טסה כמה פעמים בחודש", היא אומרת. "כמעט תמיד בהרכב משפחתי מלא, זו פרוצדורה אמיתית".

זה באמת נשמע מורכב.
"כשהיינו זוג צעיר בלי ילדים זה היה כזה 'מאמי, יש לך כרטיסים למחר', והיינו עולים עם טיסה יום למחרת. עם ילדים זה אחרת. עם ילדים צריך לטוס במחלקה מסוימת שמתאימה לכולם, צריך לחשב את שעות הטיסה, ההמראה והנחיתה, צריך להכין אאוטפיטים למקרי פיפי-קקי במטוס. בקיצור, ילדים זה שיט שואו".

אז לא הכל מדהים כמו שזה נראה באינסטוש?
"נו באמת, האינסטגרם לא באמת משקף את החיים. בלי עין הרע הילדים שלי באמת מושלמים, אבל בואי, כשהילד שלך צורח או שאת רבה עם בעלך את לא עוצרת הכל, אומרת 'חכו', מפעילה את המצלמה ומפרסמת. כשהם עושים משהו חמוד אז יש לי את הזמן ואת הנחת להוציא את האייפון ולצלם. אגב, לרוב אני מעלה הרבה סטוריז ברצף. זה קורה כשאני יושבת בשירותים ומשעמם לי. את בטח מבינה אותי".

רגע רגע, את רוצה להגיד לי שגם הילדים שלך עושים סצנות בסופר?
"ברור, זה פשוט החלק שלא מצולם. הכל קורה כמו אצל כולם".

אור דניאל
גולף: זארה, מעיל: Joseph לפקטורי 54, מכנסיים: ברברי לבוטיק אמור כיכר המדינה, תכשיטים: Orrana | צילום: דניאל אלסטר

דניאל הכירה את טורה כשהייתה בת 25, בנסיעת עבודה ללונדון. "התחברתי שם לבחורה לסבית מדהימה והיא גרמה לי לחשוב שאולי גם אני לסבית", היא מספרת לי בהתלהבות, "היה ממש כיף איתה, היינו יוצאות לדרינקים ואני חשבתי שאנחנו בדייט. אחרי איזה שלושה 'דייטים' היא הפילה את הפצצה ואמרה שהיא רוצה להכיר לי מישהו".

אאוץ'.
"לא הבנתי מה נסגר איתה. התעצבנתי, אני זוכרת שהתקשרתי לחברה מהארץ שהכירה את הסיפור ואמרתי לה שזה כבר לא יקרה בינינו. לקח לי זמן לעכל את זה, אבל היא זו שהכירה לי את ארנו. פגשתי אותו במסיבה של חברים, בהתחלה עשיתי לו סרטים אבל הוא לא ויתר. מאז אנחנו ביחד".

ומה לגבי חתונה?
"אנחנו מאורסים וזה מספיק לבינתיים. תשמעי, לפני כמה שנים התכוונו להתחתן, שלחנו כבר הזמנות לכולם אבל אז נכנסתי להריון. בפעם השנייה שהתחלנו לתכנן את החתונה, שוב נכנסתי להריון. עכשיו כשאנחנו מדברים על חתונה, רק מהמחשבה של להטיס את כל המשפחה והחברים למקום אחד אני רוצה לוותר".

למה לא חתונה ישראלית?
"כי אז החברים האיראנים של ארנו לא יוכלו להגיע, ולמקומות אחרים בעולם החברים הישראלים לא יכולים להיכנס. כרגע נוח לנו ככה, שנינו הולכים עם טבעות נישואים והכל טוב".

ב-2015 הם התארסו, שנה לאחר מכן נולד בנם הבכור אדריאן ושלוש שנים אחר כך נולדה הבת, אנאבלה. ברגע שאני מתחילה לדבר על הילדים היא מיד מראה לי תמונות שלהם ומסכמת ב"צ'וצ'ו חיים של אמא, אמא מאוהבת". טוב, אני מודה, הם באמת נראים מתוקים.

אני חייבת לשאול אם יש סיפור מאחורי השמות.
"אדריאן זה האל של הים, ואנאבלה זה... עזבי".

נו, עכשיו את חייבת!
"בואי נגיד שלפני שהכרתי את בעלי הוא לא היה בתול. כשהתחלנו לחפש שם לאנאבלה עלו לי המון רעיונות, המון. וכל שם שהצעתי הוא לא הסכים כי זה הזכיר לו מישהי שהוא היה איתה פעם. לי היה חלום לקרוא לבת שלי אנאבל, והוא לא היה מוכן בגלל איזו אנאבל אחת, אבל אנאבלה הוא הסכים. את מבינה, עם אישה בשם אנאבלה הוא לא היה. בחיי, אני כל הזמן שואלת את עצמי איך בן אדם יכול להיות כזה חכם וכזה טיפש ביחד".

איזו אמא את?
"אובר מעורבת. בכל מסגרת שהילדים שלי נמצאים בה אני ההורה המארגן, אני זו שפותחת קבוצת ווטסאפ, מארגנת אירועים ומפגשים חברתיים גם להורים וגם לילדים. אני אחראית על כל הפעילויות של הגן. זה תופס לי את כל הזמן".

אה נו, זה לא התפקיד הזה שכל ההורים בורחים ממנו?
"הם בורחים ואז לילדים שלהם משעמם והם יוצאים סתומים. סתם, אני צוחקת, אבל בינינו - אני לא עושה את זה בשביל הילדים האחרים. תביני, כשאני זו שדואגת לכל הילדים אז יש לי סוג של שליטה עליהם ועל ההורים שלהם. ככה אני בטוחה שלילדים שלי הכי טוב".

ואת חרדתית?
"אם הייתי יכולה לשים על הבן שלי איתוראן הייתי עושה את זה, אבל לצערי זה בלתי אפשרי עדיין. אני אמא פסיכופתית, עושה דברים שהם לא ממש שפויים. אם תצפי בסרטים מהמצלמות בחדרי השינה של הילדים את תחשבי שאני משוגעת".

סקרנת.
"קראתי מחקר שאומר שחצי שעה אחרי שהילדים נרדמים המוח שלהם קולט הרבה יותר טוב. אז כל לילה אני מזדחלת למיטות של הילדים שלי ולוחשת להם דברים חדשים באוזן. זה עובד".

הילדים מדברים עברית?
"קצת. הבן שלי מתפלל בכל בוקר ובכל ערב. הוא מברך, 'מודה אני' בבוקר ו'שמע ישראל' בערב. הוא עושה את זה מגיל שנתיים, הוא לומד יהדות בחוג פעם בשבוע".

ומה לגבי ארנו?
"העברית שלו לא משהו. הוא יודע להגיד את כל מה שהוא לא אמור לדעת. 'בבקשה', 'תודה', 'כסף', 'אני רעב', 'אני חרמן'. ו'סחלה'. הוא כל היום אומר 'סחלה'".

באיזו שפה אתם מדברים בבית?
"אנגלית, עברית, צרפתית ורוסית".

רוסית?
"כן, רוב העובדים שלנו רוסים".

וואלה, כמה עובדים כבר יש לכם?
"נקסט".

אור דניאל
סריג ומעיל: אמריקן וינטג', תחתונים: ג׳ק קובה, תכשיטים: H.Stern | צילום: דניאל אלסטר

ברוכים הבאים לעיר הכי גזענית בעולם

אל חיי העושר והפאר דניאל נחשפה רק בעשור השלישי לחייה. היא נולדה באוקראינה ובגיל 6 עלתה עם משפחתה לישראל. הם התמקמו בבת ים ובהמשך עברו לירושלים. "אני מעדיפה לא לזכור את התקופה הזו", היא מספרת תוך כדי שטועמת מביצי הדגים שעל השולחן. "כל המעבר לישראל היה מבחינתי זוועת עולם. שואה שנייה רק ביותר עדין", היא מסכמת.

מה קרה?
"בואי, הגעתי מאוקראינה לבת ים, העיר הכי גזענית בעולם. ילדים הם עם אכזר בלי מוסר או רגשות אשם ואני הייתי ילדה חריגה. כילדה אישרו לי לקנות רק דבר אחד כל פעם. וכילד זה מחרפן כי בא לך הכל ומלא. כשלא נותנים לך לקנות חבילת דובונים זה מעליב נורא. אם את לא מקבלת דובונים את חוזרת הביתה בלי הפאקינג דובונים. לילדים שלי זה בטח לא יקרה".

אז מה כן קורה?
"היום אני מפרקת את הבית שלי בקטע ביזארי לחלוטין. את יכולה לפתוח את הארון שלי ולמצוא עשר יחידות מכל מוצר, לא משנה אם זה חלב, סוכר, קרם פנים או חטיף. לכל מוצר בארון שלי יש שורה שלמה, ואם אני רואה שנשארו רק שתי יחידות ממוצר מסוים אני חייבת לקנות עוד כדי להשלים את השורה. במצב מלחמה אני יודעת שאני יכולה לא לצאת מהבית שנה ויהיה לי הכל ובשפע. גם הבגדים של הילדים – זה הכל חסכים שיש לי מהילדות. אצלי בארון היו בגדי יד שנייה. אמא שלי עבדה בניקיון והייתה מקבלת בגדים בשבילנו מהאישה שהיא הייתה מנקה לה את הבית. הארון של הילדים שלי הוא מטורף. מלא מותגים, הכל מסודר, תלוי, מעילים לפי צבעים, מהכי בהיר עד הכי כהה".

אין לך איזה חשש שאת מפנקת אותם יותר מדי?
"ברור שכן. אבל מבחינתי יש הבדל גדול. אם הילד שלי יכול לאכול לבד ואני מאכילה אותו - זה פינוק. דברים כאלה אני לא עושה. אבל כן, הפחד הכי גדול שלי הוא שעוד 12 שנה הבן שלי יבקש ציון גבוה במבחן, את זה אי אפשר לקבל סתם ככה".

אור דניאל
מעיל: זארה, מטפחת: ג'ק קובה, תכשיטים: H.Stern | צילום: דניאל אלסטר

אבל לפני שכל פרט בחיים של דניאל נראה כאילו טופל בפוטושופ, בימים שבין שקית הדובונים שלא הייתה לארון המלא במותגים, היה גם את שלב קריירת הדוגמנות שלא הצליחה לנסוק. "היום אפשר לדגמן בלי לצאת מהבית, פעם זו אשכרה הייתה עבודה מאוד קשה", היא מסבירה. ואז היא נכנסה ל"האח הגדול", התאהבה, התאכזבה, והודחה רגע לפני הגמר. "היום גם אם יכוונו לי אקדח לרקה לא הייתי נכנסת. אז הייתי ילדה ורציתי פרסום וחוויה. גם זה היה כדי לענות על חסך כלשהו שהיה לי".

איזה חסך?
"אהבה, אני חושבת. אהבו אותי אבל לא היה לזה סוף, תמיד רציתי עוד. כלום לא הספיק לי".

את מתחרטת על התקופה הזו?
"מה פתאום. אני מאמינה שהכל קורה לטובה, תביני, החיים הם כמו דומינו, אם את מוציאה קובייה אחת הכל משתנה".

כל האמהות באינסטגרם נראות שמחות, זה מתסכל

דרך מסך האינסטוש, המבטא הבריטי, השיער הגולש והחליפה המוקפדת שהיא לובשת כשהיא יושבת מולי, קל לתאר את דניאל במילה אחת – קלאסית. הכל מסודר, מדויק, ללא רבב. "בלונדון הכל הכי אלגנטי, אני צריכה להיות שם מאוד מתונה ומנומסת, אבל הרבה פעמים זה יותר מדי בשבילי, אני פסיכית, אני אוהבת לעשות שטויות של ישראלים. חברים שלי קוראים לי 'אור בלאגן'".

במבט ראשון (או עשירי) על דניאל קשה מאוד לראות את הבלאגן הפסיכי שהיא מדברת עליו - אבל כשיושבים מולה בארבע עיניים כבר אי אפשר שלא לראות אותו. בלא מעט רגעים במהלך הפגישה שלנו, האישה המטופחת שישבה מולי נראתה פתאום יותר כמו טינאייג'רית שבאמת רק רוצה לעשות בלאגן, מחפשת מבוגר אחראי שירגיע את הרוחות.

ואז, אני מודה, הגיע רגע שלא ציפיתי לו. דניאל עוצרת לרגע את הראיון. נראה שהיא חושבת על משהו. היא נכנסת למצלמות האבטחה של הבית ומציגה לי במסך הטלפון את חדרי הילדים, דרך חדר השינה, החצר ועד למטבח. ושם, הפתעה, בסמוך לשולחן האוכל העמוס יושב בן אדם. "תראי", היא מצביעה, "זה סוני, ההנדי-מן שלי. רוצה לעשות משהו?" היא שואלת אותי. "יאללה", אני משיבה בחשש קל.

בשלב הזה דניאל מצמידה את הפלאפון לפיה וזועקת "סוונננניייייי" בקול רם ומאיים. "I am the God". העובד האומלל לא מבין מאיפה הגיע האלוהים המדבר, ואם לשפוט לפי המצלמות הוא כמעט ונחנק מהביס שבדיוק לקח מהסנדוויץ'. "!I'm going to kill you", היא ממשיכה. סוני מבוהל, קופא, שואל את החלל הריק מאיפה הקול מגיע. בשלב הזה אני מתערבת ומבקשת ממנה להתרכז. "אני אוהבת להפחיד אנשים כל הזמן. מפתיע אותי שהוא לא הבין שזו אני כי אני מפחידה אותו מלא. האמת שלצערי היום אף אחד כבר לא מתייחס להפחדות שלי כי כולם כבר רגילים, זה מבאס".

אור דניאל
בגד ים: USA Marie Fernandez לפקטורי 54, מעיל ונעליים: עמנואל | צילום: דניאל אלסטר

לפני קרוב ל-4 שנים ילדה דניאל את אדריאן, ויחד איתו נולד גם מאבק לא קל. "כשהוא נולד מצאתי את עצמי לבד עם ילד, בלי משפחה ובלי חברות אמיתיות. במשך כמה שבועות לא יצאתי מהבית. נראיתי כמו פרה, הגוף שלי נזל. זה שבר אותי".

תסבירי.
"הרגשתי שאני דפוקה. ריקנות כזו, כאילו שהכל חשוך. בתקופה הזו היה מלא בכי, הייתי שבורה. הנקתי אז גם לא יכולתי לשתות יין כדי להירגע. את פתאום לא שייכת לעצמך בכלל. חודש לא דיברתי עם אנשים, לא הייתי מסוגלת לתקשר עם אף אחד. ארנו הפך להיות האויב מספר אחת שלי".

סוג של דיכאון.
"מי שאומרת לך שאין לה דיכאון אחרי לידה היא חברה חרא שרוצה שתקנאי בה".

איך הרגשת בתקופה הזו?
"בעיקר אשמה", היא חושבת ועוצרת לרגע. זו הפעם הראשונה מתחילת הראיון שנראה שהיא שוקלת את מה שיש לה להגיד. "את מסתכלת על הילד שלך ומרגישה אשמה, כאילו שיש מעלייך ענן שחור של אשמה שאומר שאת לא האמא השמחה שרצית להיות. והדבר הכי מתסכל זה לראות את כל האמהות האלה באינסטגרם. כולן נראות שמחות ומאושרות וזה מתסכל".

אבל באינסטגרם שלך גם את נראית אמא כזאת.
"אני לא העליתי תמונות מהדיכאון שלי כי הייתי בהלם. בכלל לא הייתי במצב לפרסם משהו אז".

איך התמודדת עם הדיכאון?
"זה עבר לאט לאט. עם הזמן הכל חזר אלי, נזכרתי שארנו גבר סקסי ומהמם עם הידיים השריריות האלה והגומות שלו. אמאל'ה. את מבינה? זה חוזר".

אור דניאל
טוטאל לוק: דיזל, תכשיטים: Orrana | צילום: דניאל אלסטר

תגידי, בבית, כמה הידיים של ארנו באמת עוזרות?
"רק פעם אחת נתתי לארנו להחליף לאדריאן חיתול. אני לא אשכח את זה, הייתי עם אדריאן ופתאום כל הקקי שלו השפריץ לכל כיוון, על כל הבית. מאז הבנתי את הקונספט של ארנו מחליף והחלטתי לוותר עליו".

סדר היום של דניאל יחסית קבוע. היא קמה כל בוקר לפני הזריחה, לא מוותרת על שיעור פילאטיס. לוקחת את אדריאן לבית ספר ולחוגים אחר הצהריים "בזמן שההורים של הילדים האחרים מסתובבים אני לא זזה מהדלת של החוג". בסוף היום היא מרדימה אותם ומכריעה בין כוס יין עם חברות לערב רומנטי עם ארנו.

אפשר לשאול ממה את מתפרנסת היום?
"אני אמא במשרה כמעט מלאה מבחירה. הילדים שלי בגיל שאני חושבת שאם אישה יכולה להרשות לעצמה מבחינה כלכלית לא לעבוד כדי להיות עם הילדים, שתעשה את זה. תראי, יש לי את כל האמצעים לדאוג להם על ידי מטפלות אבל אני לא רוצה. בגלל מה שאני עברתי בילדות שלי אני מבינה כמה צריך לגדול צמוד לאמא".

ומה לגבי עבודה? זה לא חסר לך?
"אל תראי אותי ככה. אני עובדת על כמה פרויקטים. אני עובדת על שתי חנויות אינטרנטיות. אחת של רהיטים מעץ שאני מעצבת ומייצרת בשם TODA HOME, והשנייה של תכשיטי פנינים ויהלומים בעיצובי, Pearl D’Or. מעבר לזה אני כותבת ספר בישול שעוסק במתכונים ומשפטים מהקבלה ומשיטת ימימה לחיזוק הביטחון. לצד ספר הבישול אני מוציאה תוכנית בישול בערוץ יוטיוב חדש שם אני מארחת שפים מהארץ ומעולם. בלי קשר אני משקיעה באתר מתנות". באתר המתנות GiftVault, אגב, תוכלו למצוא בין היתר רמקול אדיר מימדים בצורת בולדוג (המחיר הנקוב באתר הוא 48,000 ליש"ט), ערכת שש בש מרופדת בעור תנין (18,000 ליש"ט) ונדנדת עץ בצורת זברה לילדים (2,800 ליש"ט).

ומה עם דוגמנות?
"זה כבר לא המקום שלי. אני עדיין מקבלת הצעות עבודה בדוגמנות אבל זה לא מעניין אותי כבר. אם אני אצטלם למשהו זה יהיה משהו שנוגע בי וקשור אלי. משהו של בישול או של הורים וילדים. זה המקום שאני נמצאת בו היום".

אור דניאל
גולף: זארה, מעיל: Joseph לפקטורי 54, תכשיטים: Orrana | צילום: דניאל אלסטר

יהודים, אף אחד לא שונא אתכם

חשבון האינסטגרם של דניאל מפוצץ בתגובות. מאות על כל תמונה. רוב התגובות מגיעות בתצורת "הלוואי שהייתי את" או "את מושלמת", אבל יש גם סוג אחר של תגובות בסגנון "מסכנה, מה היא עשתה לפנים שלה". 

עד כמה התגובות האלה מפריעות לך?
"זה תלוי ביום. אם אני מסתכלת במראה ומרגישה שהלחיים שלי נפוחות, ברור שיעצבנו אותי תגובות בסגנון 'רואים שהזרקת בלחיים'. כשאני מרגישה לא טוב עם עצמי התגובות האלה באות ברע".

אוקיי, והזרקת?
"איזה הזרקתי? הלחיים שלי זה הדבר שאני הכי מתבאסת עליו. אלו הגנים הנפוחים של אבא שלי. אני כל היום בוכה על זה ועוד אנשים חושבים שאני מזריקה משהו. את קולטת?"

אבל תסכימי איתי שפעם נראית אחרת.
"עברו עשר שנים מאז שדגמנתי בארץ. ברור שהשתניתי. אני לא הולכת ונהיית צעירה יותר או יפה יותר. אגב, בגיל 20 הייתי מטחנה של סיגריות, ג'אנק פוד, אלכוהול וחוסר שינה. התבגרתי. התחלתי לשמור על העור שלי ועל הבריאות שלי. לא נגעתי בסיגריה כבר שש שנים".

אז אין הזרקות?
"הזרקות זה של פעם. היום יש טיפול ערפד. זה הדבר היחיד שאני עושה לפנים שלי. זה טיפול רשע. אין נורא כמוהו. יש לזה ריח של עוף שרוף וזה כואב ברמות. בטיפול עושים חתכים בעור, ואחרי שיורד דם העור נסגר ומתחדש. אני עושה את זה שלוש פעמים בשנה כבר כמה שנים. אני חולקת את זה איתך כדי שתעשי את זה גם. זה מדהים".

אז אשכרה הכל טבעי?
"הכל עניין של תאורה. אני יודעת להצטלם מעולה".

אור דניאל
"בבית יש לי עשר יחידות מכל מוצר, לא משנה אם זה חלב, סוכר, קרם פנים או חטיף. זה הכל חסכים מהילדות" | צילום: דניאל אלסטר

כאחת שמסתובבת המון בעולם, כמה את מתגאה בישראליות שלך?
"לכל מקום שאני הולכת אני מספרת שאני מישראל. את יודעת, הרבה יהודים חושבים שכל העולם אנטישמי ושונא אותם. ואני אומרת - פה בארץ אנשים שונאים אחד את השני הרבה יותר מאיך ששונאים אותנו בעולם. יש לי כל כך הרבה חברים מאיראן, ממרוקו ומדובאי. ונחשי מה? אם הם צריכים לבחור את הצד של ישראל או פלסטין הם יבחרו את הצד של ישראל. הם עושים איתנו קידוש וארוחות שישי בעוד שבארץ אומרים שכולם 'שונאים אותנו', זה מחרפן. אף אחד לא שונא אתכם".

כשאת מסתכלת אחורה, מה ההבדל בין אור הצעירה לאור שאני רואה מולי עכשיו?
"180 מעלות. היום אני יכולה להגיד לך שאני בול האמא שהייתי מאחלת לעצמי פעם".

אגב אמא, מה עם עוד איזה בייבי?
"אני רוצה מלא ילדים, נגיד שמונה, אבל תמיד כשאני מדברת על זה עם ארנו אנחנו שואלים את עצמנו מה נעשה עם הרכב. כי ברכב לא יהיה מקום לכולם".

תגידי, כשהיית ילדה, חלמת להיות אור דניאל?
"אני חושבת שכן. אני צריכה עוד קצת להגשים את עצמי ולעבוד כדי להיות מה שחלמתי עליו, אבל בגדול כן. זה מה שרציתי להיות".

צילום: דניאל אלסטר | סטיילינג: נדב אליהו | איפור: אורטל אלימלך | שיער: זיו אמסלם | ע' סטיילינג: סבינה יבריאנץ