לפני כחודשיים הוזמנה הודא נקש לדגמן בתצוגה של "משכית" בפסטיבל ישראלי שהתקיים בלונדון. החשש מפיגוע בעיר הבירה הבריטית הטריד אותה וגרם לה לבקש מהמארגנים אבטחה. "שקשקתי מפחד כשנסעתי ברכבת התחתית כי יש מלא טרור", היא מספרת. "החלטתי לבקש שיצמידו לי מאבטח רק כדי להיות רגועה. המארגנים של הפסטיבל, ישראלים, הסתכלו עליי במבט שאומר 'את ערבייה, את לא אמורה להיות בצד של מי שעושה את הפיגועים?' זה ממש הכעיס אותי".

עגמת הנפש האמיתית תפסה אותה בטיסה בחזרה לישראל. "תיחקרו אותי באל על כאילו אני מחבלת. שאלו אותי אם יש לי קרובי משפחה בירושלים. מה זו השאלה הזו? למה, למתחקרת אין קרובים שם? אחר כך שאלו אותי כמה שנים אני מדגמנת ואמרו לי להראות להם את הבוק שלי כדי להוכחה. כל הגישה המגעילה הזו גרמה לי להרגיש שלחזור לישראל זה לא לחזור לבית שלי. למה הייתי צריכה לחזור ככה לארוס שלי? מה הוא אשם ולמה הוא צריך לקבל אותי כשאני מזועזעת ובמצב רוח ברצפה? בכיתי חמש שעות. זה מרתיח".

הודא- לידים
צילום: הילה שייר

שבועיים אחר כך נקש בת ה-28, לנצח הודא היפה והמתלהטת מהישרדות, התחתנה עם רועי מולה בן ה-37. הם נפגשו על סט צילומי התוכנית בהנדורס ב-2015. מולה שימש כסאונדמן של ההפקה והמבטים בין השניים הוחלפו ממש בהתחלה, אבל רק אחרי שחזרו לארץ התחיל הרומן באמת. הוא הציע לה חברות בפייסבוק, היא הסכימה, ולפני חודשיים טסו לקפריסין לעשות את זה רשמי.

הידיעה על החתונה גרמה לחובבי הרכילות לעבוד שעות נוספות. התגובות כללו, בין השאר, גינויי התבוללות ו"ברכות" לילדים שיהיו לשניים. את נקש זה לא ממש מעניין. "אני חולה על התחת שלו. המשפחות שלנו מסתדרות נהדר. היו לי בני זוג יהודים בעבר, אבל אף פעם לא הגעתי איתם למערכת זוגית כל כך רצינית. נראה לי שהסיבה היא החינוך שבני הזוג הקודמים קיבלו בבית, לא להתחתן עם גויה. זה היה בפרצוף שלי כל הזמן. היו אומרים לי, 'את מהממת, אני חולה עלייך ואני מפחד להתאהב בך, אני לא רוצה להסתבך כי את לא יהודייה'".

זה מפריע לך שהלאום הוא תמיד אישיו?
"כן, זה מעצבן. לא אכפת לי לדבר על זה ושכל הטוקבקיסטים יגידו לי ללכת לעזה. נתחיל מזה שבעלי ישראלי וגם אני, לשנינו יש תעודת זהות כחולה. חוץ מזה הוא גם ערבי, הוא חצי עיראקי וחצי מרוקאי. זה מוצא ערבי. זה שהלאום הוא יהודי לא עושה אתכם ליותר טובים. להגיד 'ערבי' במדינה הזו זה כדי להעליב ולזלזל. זו דפקה של אנשים, אבל זו עובדה שאתם ערבים גם. הדת שונה, אבל יש פה מלא ערבים-יהודים".

הודא- לידים
צילום: הילה שייר

הישראלים לא מבינים נכון את ההגדרות, היא אומרת. "שואלים אותי מה זה המבטא הזה, וכשאני עונה שאני ערבייה שואלים איזה סוג, נוצרייה או מוסלמית? כשאני עונה שנוצרייה, אומרים לי שזה לא באמת ערבי. מבחינת ישראלים ערבים זה רק מוסלמים. אז בואו נעבוד על ההגדרות מחדש ונלמד אותן לעומק. הגזענות היא בכל מקום במדינה, כלפי כולם: רוסים, אתיופים, מזרחים ואשכנזים. לא רק הערבים מקבלים את האש".

יצא לך להיתקל בגילויי שנאה?
"יש במדינה תפיסה והגדרה של איזה לוק צריך להיות לערבים. לא מאמינים לי כשאני מספרת שאני ערבייה, ערבי זה מכוער, זה לא לבן כמוני. זה ככה גם בתל אביב, כשאני הולכת לקניות עם אחותי שואלים אותנו הרבה פעמים באיזו שפה אנחנו מדברות. כשאנחנו עונות שזו ערבית, אומרים לנו שאין מצב. אנשים, בחייאת, צאו מהסרט".

זה יותר פשוט להיות מהמגזר כשאת נורא יפה.
"אולי המראה שלי עובד לטובתי ורוב הזמן לא מתנהגים אליי כמו לערבים לאחרים. אין לי מה להגיד לאנשים שמשנים את דעתם על אנשים אחרים בגלל איך שהם נראים, יפים או לא, נראים ערבים או לא. אני מרחמת עליהם. ומצד שני, אני נתקלת גם בהמון תגובות אחרות, של אהבה. אנשים שמזהים אותי מהישרדות וכבר יודעים שאני ערבייה מפרגנים, מבקשים להצטלם ושאצלם סרטונים לבר מצווה וימי הולדת. זה נהדר".

הודא- לידים
צילום: הילה שייר

את הילדים שלכם, כשיהיו, תגדלו בארץ או בחו"ל?
"אני חושבת על זה לא פעם. הנטייה שלי היא לחפש מקום יותר בטוח. זה אפילו לא קשור ללאום ולעניין הגזענות, התנאים שיש פה לא אידיאליים לגידול ילדים. אני לא יודעת מה המדינה שכן אידיאלי לגדל בה ילדים כי כל החרא צף עכשיו, בכל העולם יש פיגועים".

את הילדים שלה היא רוצה לגדל על שתי הדתות. "יהיו להם את כל החגים. אצלנו לא רבים אצל מי נהיה בחג, אלא חוגגים את שניהם. אבל הכי חשוב שהם יגדלו להיות בני אדם, זה לפני כל דבר אחר. אין אצלנו גזענות ואין אצלנו פוליטיקה. חשוב שהם יידעו טוב מה הם שווים כי במקרה והם כן יגדלו בארץ אני רוצה שהם לא ייעלבו אם יגידו להם שאמא שלהם ערבייה".

מה חשבת על הסיפור של מתמודד הישרדות ובת זוגו, אמיר פחר ואופל ענבר שנפרדו, ומאז חזרו, בגלל שאבא שלה סירב שהיא תצא עם מוסלמי?

"במקום אמיר הייתי מעדיפה לוותר מראש. לא רוצה להיות בשום מקום שאני לא מרגישה שבן הזוג שלי נמצא בו במאה אחוז בעצמו. כשאני חושבת על ההורים של אופל אני אומרת, אולי תחשבו קצת על הבת שלכם? היא מספיק גדולה לקבל החלטות גדולות בעצמה. תחשבו על טובתה, יש לה נפש ואישיות משלה. עובדה, היא חזרה אליו. לא יודעת מה היחסים שלה עם אבא שלה עכשיו, אבל עובדה שהיא עשתה בסוף מה שטוב לה. שחררו מהדת. מוסלמים, נוצרים, יהודים - ההגדרות האלה הן מה שעושה את הבעיות. אני אדם מאמין שנושא תפילה בוקר וערב, אבל לא חושבת שלאלוהים יש בעיה עם אהבה למישהו אחר. למה להסית כדי לשמור על הדת שלך?".

הודא- לידים
צילום: הילה שייר

הרבה בלגן היה השבוע סביב קמפיין שלטי החוצות בערבית לעונה השנייה של "פאודה". תושבים יהודים בקריית גת ובנשר נלחצו ודרשו להסיר אותם.
"התגובה שלי למי שנבהלו מהשלטים היא פשוט לצחוק. מרוב שאנשים חרדים מכל מה שקשור לשפה או ווטאבר, הפעם אני חייבת להגיד שהם נסחפו. תפעילו את ההיגיון אולי? אז זה באמת הצחיק אותי, אבל לא הפתיע אותי שאנשים פחדו מזה. זה 'מפתיע' אותי בדיוק כמו ש'הופתעתי' מתגובות הנאצה שקיבלתי בשל היותי מתמודדת ערבייה בתכנית ריאליטי".

על הטרדות מיניות: "זה לא משנה מאיזה מגזר אתה בא, מאשימים את האישה"

נקש נולדה בחיפה לאמא מורה למדעים ואבא אדריכל המתמחה בשימור ערים, הבכורה מבין שלושה ילדים. על העורף יש לה קעקוע בצורת צלב, שבאופן מפתיע או שלא - תלוי את מי שואלים - מורכב ממספר פסוקים מספר תהילים. "הפתעה. גם נוצרים מתפללים מספר תהילים", היא אומרת, "בקו האופקי כתוב 'ה' רועי לא אחסר' ובקו האנכי כתוב 'לא אירא רע כי אתה עמדי'. אני מאוד מחוברת למזמור הזה, בכל פעם שנשאתי את התפילה הזו קרה משהו מדהים אז החלטתי לשאת אותה בכל בוקר. את הקעקוע עשיתי שבועיים לפני שטסתי להישרדות. אני לוקחת את התפילה לכל מקום שאני נמצאת בו, וכשהבנתי שאני לא יכולה לקחת אותה איתי להנדורס לצילומי התכנית החלטתי שאני מקעקעת שני משפטים מתוכה על הגב העליון".

גדלת בבית דתי?
"הבית שלי לא שמרני ולא דתי, אבל מאמין. חוגגים אצלנו את החגים של הנוצרים והולכים לכנסייה", היא מתארת. "חינכו אותי בבית להיות עצמאית ולא להיות תלויה באף אחד. כשגבר בדייט היה משלם על המשקה שלי, הייתי נעלבת".

הודא- לידים
צילום: הילה שייר

יכולה לדעתך להיות מהפכת Metoo# גם במגזר הערבי?
"לא יודעת. אני לא חושבת שזה משנה מאיזה מגזר אתה בא, יש נטייה להאשים את האישה. למה באת לבושה חשוף, למה את מתלבשת סקסי, כאלה. זה שאנחנו מתלבשות ככה, זה לא בשביל שתגעו בנו. כל הכבוד למי שאזרה אומץ והעידה על אונס. אני עברתי הטרדה מינית, עשיתי ביני לבין עצמי טיפול והתגברתי על זה".

היא מתארת את ההטרדה שעברה כקלה יחסית לעומת סיפורים אחרים, ובכל זאת מעדיפה שלא להרחיב. "אני מוכנה להגיד שזה היה לפני חמש שנים במסגרת העבודה, ושהוא היה ידיד שלי. כשזה קרה הצלחתי לא לקפוא, קמתי והלכתי. אני לא באה לעשות שרירים על אלה שקפאו, כי לכל אחת יש אופי אחר וכל אחת מגיבה אחרת".

ראית אותו מאז?
"ראיתי אותו מאז והתעלמתי. אבל אם אראה אותו שוב, אחזיר לו, כדי שהוא ירגיש את אותו דבר".

הודא- לידים
צילום: הילה שייר

בשנים האחרונות היא עוברת התקפי חרדה שמערערים אותה מאוד. היא מודעת היטב לסיבת התפרצותם: מצבו הרפואי של אחיה הקטן, נאזי בן ה-16, שסובל ממחלה אוטואימונית. בשנתיים האחרונות הוא מרותק למיטה, סיעודי לחלוטין._OBJ

מה עובר לך בראש בזמן התקף?
"אני עוברת סבל שאי אפשר לתאר. אני יודעת שזה התקף, אבל זה כל כך גדול וחזק ואני מרגישה שמשהו הכי נורא הולך לקרות, שאח שלי הולך למות, מחשבות נוראיות. לפני שנה היה ההתקף האחרון שלי. חזרנו מההורים של בעלי ופתאום התחלתי לראות הכל שחור. התחלתי להשתולל. בכיתי עד שש בבוקר, שיגעתי את בעלי. אמרתי לו שאני לא רוצה שמשהו יקרה לו או למישהו שאני אוהבת. את מרגישה כמו חולת נפש כשזה קורה".

היא צוחקת כשהיא מספרת שבהונדורס, בזמן צילומי הישרדות, לא היו לה התקפים בכלל. "דווקא שם הצלחתי לשחרר ולהיות פול פאוור במה שקורה מסביבי, או שבגלל המצב שהגוף היה בו הוא לא הרשה לעצמו להתעסק ב'שטויות'. הוא היה צריך לשרוד חודש וחצי בתת תנאים".

חשבת לקחת כדורים?
"לא, אני נגד להכניס חומרים לגוף שלי. כן הלכתי לטיפול פסיכולוגי".

הסוד העיקרי שלי זה גנטיקה, אבל צריך לשמור על הגוף

חוץ מלדגמן היא גם משחקת; לפני שנה למדה משחק מול מצלמה בקורס של ניב רז ואולי שטרנברג, ובקרוב (עדיין אין תאריך) תעלה לשידור סדרה בהשתתפותה על בני נוער בסיכון שיצר חיים בוזגלו. במקביל, החליטה בזמן האחרון להפוך לכוהנת בריאות וספורט ובחודש הבא תעלה לחשבון האינסטגרם שלה סרטונים עם תרגילי כושר ומתכונים. "בשמונה השנים האחרונות פונים אליי מלא אנשים ושואלים אותי מה אני אוכלת ואיך אני מתאמנת, אז החלטתי לחשוף כמה סודות. אומנם הסוד העיקרי שלי זה גנטיקה, אבל צריך לשמור על הגוף חוץ מזה. הסרטונים שלי יתעסקו כל פעם באזורים ספציפיים בגוף: לעצב רגליים, בטן, טוסיק, ידיים גב. אני אתן תרגילים של חצי שעה גג כל פעם"._OBJ

יהיו נשים שיגידו שאת לא מבינה את האישיוז שלהן עם הגוף.
"נשים צריכות לקבל את הגוף שלהן באהבה ולא לרדת על עצמן בשום פנים ואופן. מאכזב אותי לדעת שיש נשים ששואפות להגיע למודלים לא ריאליים. כל תעשיית היופי מוכרת נשים רזות ויפות ופוטושופ ואיפור. הנה, יש לי עכשיו חצ'קון על המצח, וואחד פנס. יכולתי לבוא עם שפכטל על הפנים ולהסתיר את הכל כדי למכור לך איזו שלמות, אבל אני לא כזאת, אני פחות בקטע של להתאפר בשביל להעלות תמונה מושלמת לאינסטגרם. אני לא חושבת שצריך למכור שלמות וחיים יפים, אלא לחשוב גם על העוקבים - זה מה שאתם מוכרים להם? שקר? אין לאף אחד חיים מושלמים בכל העולם הזה".

אבל בצילומים לכתבה, לצורך העניין, את כן תשימי שכפטל.
"כן, כי זה דרוש. אבל אם ירצו לעשות צילומים של הדוגמניות שחושפות איך הן נראות בתקופה הורמונלית או כשהן בזמן מחזור, אני אשתתף. זה טבעי ואף אחד לא מושלם. זה תהליך של קבלה עצמית. אני בעד לחשוף שעוברים תקופה קשה וסובלים מדי פעם".

מצד שני, היא אומרת, תעשיית היופי עומדת בפני שינוי משמעותי בהקשר הזה. "היום זה כבר לא משנה שאני גבוהה ושיש לי היקפים שתמיד דגלו בהם לדוגמנות, כי האינסטגרם בא ושינה את כל החוקים. היום מסתכלים על כמה עוקבים יש לכל אחת, וזה מה שעובד. לי אין הרבה עוקבים באינסטגרם, ואני יכולה להעיד שהעבודה שלי נפגעת מזה".

אז איך זה מסתדר עם הסרטונים של הכושר?
"אני מכורה לקטע של הספורט ואוהבת את זה, אבל זה לא קל לי להעלות דברים לאינסטגרם כי אני אדם שאוהב את הפרטיות שלו. הסטורי שלי פעיל כל כמה ימים או שבועות, אני לא מאלה שמצלמות כל הזמן. אני יודעת מה המחיר של הפרסום ואני לא זורמת עם זה עד הסוף".

צילום: הילה שייר | סטיילינג: חיה וידר | איפור: קרן שחם | שיער: אור אוחנה | בגדים:חולצת גולף שקופה: עדיקה  חזיה שחורה: ברשקה, תחתונים: פטיט פואה, שמלת שכבות שחורה: ינקי גוליאן לשנקר, תכשיטים: c'clair jewelry, מעיל בייקר כחול: דיזל, מכנסיים ויניל: h&m, עגיל טיפות כסוף: סטרדיווריוס, חולצה א סימטרית: Sharon Valerie Moshi, מגפי ברך סגולות: ALDO, טבעות: the duchess , חצאית עור: Toppatsu, שמלת שכבות שחורה: ינקי גוליאן  לשנקר, חולצה: H&M , צאוורון פרווה: ZARA, חגורה שחורה: מאיה נגרי, כובע: ברשקה.