אני לא רוצה להיות בצל של אף אחד יותר

ליהיא פרויד הופיעה על הבמות הכי גדולות בישראל לצד נועה קירל, עומר אדם, אייל גולן וכוכבים אחרים, אבל דווקא היא הצליחה לבלוט מבין עשרות הרקדנים. תרמו לכך גם מערכות היחסים המתוקשרות שהיא ניהלה בשנים האחרונות, עם השחקן עומר חזן (שלוש וחצי שנים) או עם דור רפאלי (שנה וחצי). אבל דווקא כשהחיים האישיים שלה תפסו כותרות, היא בחרה להתרחק מהרעש, להתמקד בעצמה ולבנות דרך עצמאית.

"ברגע שהשם שלך עולה לכותרות אז יותר מכירים אותך, לא צריך להתכחש לזה, אבל אי אפשר לקחת קרדיט על מה שנתתי בעבודה שלי. מקצועית, רק אני יכולתי לדחוף את עצמי", היא אומרת. "חובת ההוכחה הייתה עליי. בסופו של דבר אני עולה על הבמה, וההישגים שלי הם בזכות עצמי".

מערכות יחסים מתוקשרות זה משהו שיכול למנף קריירה. לא חשבת להשתמש בזה?
"לא חיפשתי פרסום דרך מישהו אחר כי הבנתי שאני אף פעם לא ארגיש סיפוק אמיתי ככה. רק ברגע שהייתי רווקה הרגשתי בשלה מספיק והחלטתי לדחוף את עצמי. האנרגיה הנכונה הגיעה והשם שלי עלה בזכות הריקוד, ואיזה כיף שזה קרה ככה. שנים הציעו לי הצעות שיכולתי כביכול לרכוב עליהן ובחרתי שלא, והנה, זה השתלם לי".

איך יצא שכל מערכות היחסים שלך היו עם גברים מפורסמים?
"את עומר הכרתי בפסטיגל, זו הייתה ההפקה ראשונה שלי, נוצר בינינו חיבור ונהיינו זוג. את דור הכרתי דרך בר, היא הייתה בחזרות הגנרליות למופע של נועה קירל וחיברה בינינו. אני חושבת שגם איפשהו בראש תמיד חשבתי שרק בן זוג מהתעשייה יוכל להבין את העבודה שלי, ככה שזה קרה באופן מאוד טבעי. עם השנים התברר לי שזה לא נכון, כי כל אחד יכול להעריך את העבודה ולהכיל אותה אם הוא האדם הנכון".

כמה קשה לנהל מערכת יחסים מתוקשרת?
"עולם הפרסום הוא לא קל ואני חושבת שכל מי שחי אותו מתמודד עם המון עליות וירידות. לאנשים יש כל הזמן מה להגיד, אבל לומדים להתמודד עם זה. התבגרתי והבנתי שעכשיו זה הזמן שלי להיות בפרונט. אני לא רוצה להיות בצל של אף אחד יותר".

גם במערכות היחסים שלך הרגשת בצל?
"אני חושבת שהיה קל לאחרים להגיד שאני חברה-של, רקדנית-של, אבל אני לא הרגשתי ככה. תמיד הרגשתי שאני יודעת מי אני ומה אני שווה וזה אף פעם לא הוריד אותי למטה. הייתי מאוד גאה בזוגיות שלי, בחרתי להיות עם הבן אדם שהייתי איתו, בין אם הוא מפורסם או לא. זה שאלה החיים שלו, זה בסדר גמור".

איך בני הזוג שלך הגיבו לריקוד, שכרוך לא פעם בסקסיות ובהפיכה לדמות שנתפסת כמינית?
"ברגע שלבן אדם יש ביטחון עצמי הוא ידע לפרגן לבת הזוג שלו, אם אין לו הוא יקנא ושניהם ידעו לפרגן לי. אני עולה לבמה כדמות, ואם אני עושה תנועות שהן יותר מיניות או פרובוקטיביות, זה חלק מהדבר ואני מרגישה עם זה בנוח. דאטס איט, זה נכון לי".

הלכתי עם הלב שלי

פרויד (25) נולדה בראשון לציון לאמא מורה ואבא עובד בחברת חשמל. לעולם הריקוד, כך היא מספרת, היא נכנסה מגיל צעיר מאוד. "אמא שלי ישר קלטה שיש לי אנרגיה שדורשת במה ורשמה אותי לחוג ריקוד בגיל 3. לקראת כיתה ד' משכו אותי לקבוצה של הבוגרים כי ראו שיש לי פוטנציאל, ומשם מהר מאוד זה התגלגל למסלול תחרותי בארץ ובעולם. שילבתי את זה עם בית הספר כי להורים שלי היה מאוד חשוב הציונים והפכתי להיות ילדה פרפקציוניסטית וביקורתית כלפי עצמה. פיתחתי משמעת עצמית שמלווה אותי עד היום ועוזרת לי עם כל דבר שאני נתקלת בו במהלך החיים".

איך הצלחת גם וגם?
"כל יום קמתי לבית ספר, למדתי, חזרתי הביתה, עשיתי שיעורים, למדתי למבחנים ואחר הצהריים הלכתי לחזרות עד 11 בלילה. ככה במשך המון שנים".

נהנית מזה?
"כן, אבל היה לי קשה. בתור ילדה זה היה להכיל המון, אבל איכשהו הצלחתי לשלב הכל. ההורים שלי תמיד חינכו אותי לזה שאתה תצליח גם וגם אם תבחר במה שאתה רוצה ואם זה מספיק חשוב לך. הצלחתי להוציא משניהם את המקסימום, שמתי את הריקוד ואת הלימודים בפרונט וכל השאר היה פחות חשוב".

בגיל 18 עמדה פרויד בצומת דרכים ונאלצה לבחור אם לוותר על הקריירה המקצועית ולהתגייס לתפקיד אינטנסיבי בצה"ל, או להמשיך בעולם הריקוד. "הרבה פורשים בשלב הזה כי לא רואים עתיד וקריירה. עשיתי המון מיונים לצבא והייתי אמורה להיות בתפקיד מסווג ב-8200, אבל במקביל קיבלתי הצעה שלא יכולתי לסרב לה, להשתתף בפסטיגל ואז באירוויזיון שהיה פה בארץ. הייתי צריכה לבחור בין משהו שיכול לסדר אותי להמשך החיים או בריקוד, שלא בדיוק מבטיח לי בסיס או יציבות. בסוף בחרתי בריקוד כי הלכתי עם הלב שלי".

ההורים שלך היו בעד?
"בהתחלה הם קצת היססו, אבל כשהם ראו לאורך הזמן כמה שאני עובדת קשה ונותנת מעצמי שעות על גבי שעות בחזרות ובהופעות, הם תמכו והיו גאים בי".

מה עשית בסוף בצבא?
"הייתי מאבחנת מדעי ההתנהגות, הייתי יוצאת כל יום הביתה וככה הצלחתי לרקוד אחר הצהריים. הייתי עושה כל מה שצריך בבוקר ואז הולכת לחזרות. אם המפקדת שלי הייתה צריכה עוד משהו, הייתי נוסעת בחזרה לבסיס. זה מזל גדול ולא מובן מאליו שזה הסתדר ככה".

הדלת להפקות הגדולות נפתחה לה על ידי מור חממי, הכוריאוגרפית הצמודה של נועה קירל ובת זוגו של כוכב "הישרדות", רון אלוף. "מור ראתה סרטונים שלי והציעה לי את העבודה הראשונה שלי בפסטיגל, ופתאום הבנתי שאני מתפרנסת מהריקוד. זה היה רגע לפני הגיוס, וזה מה שהוביל אותי לקבל את ההחלטה לבחור בעולם הזה בסוף".

מה הייתה ההופעה הגדולה הראשונה שלך?
"עדן חסון בהיכל מנורה. משם זה התגלגל, והיום אני יכולה להגיד שברוך השם עשיתי את כל ההופעות עם כל האומנים, אני חושבת שהייתי על כל במה אפשרית. הופעתי עם נועה קירל, עומר אדם, אושר כהן, אנה זק, נסרין קדרי, אייל גולן, עדן בן זקן, כולם".

לא ידעתי מי אני בלי הריקוד

קשה להסביר איך נוצר ההייפ דווקא סביב פרויד, אבל זה קרה. היא הצליחה לבלוט בהופעות ומצאה את עצמה בלב טרנד טיקטוק שהפך לוויראלי, לא לגמרי ביוזמתה. "אני חושבת שדי זימנתי את זה", היא מנסה להסביר את ההצלחה, "אמרתי לעצמי, את עובדת כבר שמונה שנים בתעשייה, תתחילי להרים לעצמך. פתאום התחלתי להרגיש שהקהל שם עליי את הספוט, שזה משהו שלא קורה בדרך כלל לרקדנים, במיוחד כשהם לצד אומן ענק. גם הכוריאוגרפים נתנו לי הזדמנויות להיות לבד על הבמה ולעשות סולואים. אחרי שהופעתי אצל אושר כהן עם השיר 'תרקדי' לבד על הבמה, הקהל ראה אותי ופתאום נהיה טרנד להעלות אותי בטיקטוק כשאני עצמי בכלל לא הייתי בטיקטוק. אנשים היו שולחים לי והייתי בהלם. בעקבות זה גם בתעשייה התחילו לשים עליי זרקור והתחלתי לקבל הצעות לקמפיינים. הכל התחיל עם הטרנד הזה".

זה לא יצר קנאה סביבך?
"אני מאמינה שכל אחד בתוך תוכו יודע מה הוא שווה. תמיד יהיו אנשים שיפרגנו יותר ופחות וזה בסדר. אני בשלה, וגם אם יגידו עליי דברים לא טובים, אני יודעת מי אני. אני יכולה להיות בחדר חזרות ולהכיר את המלבישים נניח וזה יכול אולי להתפרש כאילו נותנים לי עדיפות מבין כל הרקדנים, אבל זה ממש לא נכון. כולנו עובדים אותו הדבר, כולם נותנים בראש ועובדים קשה בחזרות, אין הבדל בינינו".

לפעמים את מקבלת יחס מועדף?
"בעולם הריקוד אף אחד לא מקבל יחס מועדף, כי לא מעריכים את העולם הזה מספיק. רקדנים נתפסים כצל או תפאורה של מישהו. אנחנו עובדים קשה, אנחנו מגיעים ראשונים והולכים אחרונים וזה מורגש הרבה פעמים שאין מספיק הערכה כלפינו, גם לא כלכלית".

יש התמודדויות מאחורי הקלעים עם אמירות לא במקום? הטרדות מיניות?
"מאחורי הקלעים דווקא לא, מנסים לשמור על הכבוד שלנו ושנרגיש בנוח. אני חושבת שגם היום המודעות מאוד גבוהה ואין דבר כזה לזרוק הערות כאלה ואחרות שיכולות להוריד, במיוחד במסגרת של הפקה, שעובדים יחד. האמירות האלה יכולות להגיע דווקא מהקהל, אנחנו לבושות הרבה פעמים חשוף ויכולים להסתכל עלייך באופן שהוא קצת יותר זול. אני אישית בסדר עם לעלות ככה כל עוד נוח לי, וגם אם אני שומעת הערות, אני לא מתייחסת".

כמה יש לך סיי במה את לובשת?
"חד משמעית יש לי. כל אחד צריך להרגיש נוח כשהוא רוקד על הבמה, אי אפשר להכריח אף אחד ללבוש משהו שהוא לא רוצה, אבל כן צריך להבין שכשאת עולה על הבמה, את נדרשת לרקוד הרבה פעמים גם בצורה שהיא מינית ולפעמים צריך ללבוש דברים שהם יותר חשופים. זה בסדר למי שזה נכון לה".

כמה זה קשה פיזית לרקוד ימים שלמים?
"זה אינטנסיבי מאוד. כשגרתי אצל ההורים הם לא היו רואים אותי כל השבוע, היינו נפגשים רק בשישי בערב".

איך את שומרת על הגוף שלך בשגרה האינטנסיבית הזאת?
"זה משהו שלמדתי עם השנים. לפני שנתיים בערך, כשהופעתי כל יום, הייתה חזרה גנרלית להופעה של נסרין ונפלתי מהבמה לאיזה פיר, נפצעתי בחזה וברגל. נסעתי לבית החולים, עברתי שם בדיקות וגילו שקרעתי רצועה ברגל. היו לי כאבים בחזה ובמשך חודשיים היה לי קשה לנשום, זו הייתה פציעה רצינית שגרמה לי לשבת בבית וזה היה משבר גדול, כי לא ידעתי מי אני בכלל בלי הריקוד. זו הייתה אחת התקופות הנפשיות הקשות והמלמדות שהיו לי, הבנתי שאני חייבת לחשוב על משהו שהוא מעבר לריקוד. הייתי חסרת מנוחה, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הרגשתי שהעולם סוגר עליי, שאין לי איך להביע את עצמי. החלטתי לשבת ולכתוב במה אני טובה חוץ מריקוד והבנתי שגם משחק ואופנה מעניינים אותי. מאז אני הולכת לאודישנים והיום אני עובדת עם חברה טובה שלי, גם היא רקדנית, על מותג משלנו שנוציא בשנה הקרובה".

יש לך פחד להיפצע שוב?
"כן, הרבה פעמים אני אומרת לעצמי שזה מוקדם לי מדי לסיים את הקריירה, אז אני חייבת לשמור על עצמי. בהופעה האחרונה של נועה בירקון היו לי כאבים נוראיים ברגל, הקרע ברצועה ממש השפיע עליי והייתי צריכה לצאת באמצע החזרה כי לא הייתי מסוגלת יותר. בגלל שמכירים אותי אז סמכו עליי ונתנו לי לצאת, עשיתי פיזיותרפיה וזה היה הדבר הנכון לעשות כי בסוף הצלחתי להגיע להופעה ולתת 100% מעצמי. אני מאוד קשובה לגוף שלי ואני מוקפת באנשים שמעריכים אותי ומאפשרים לי את זה".

את חושבת קדימה, כי כמו בספורט, קריירת ריקוד ממוצעת מסתיימת בגיל מוקדם יחסית?
"אני חושבת שאי אפשר להגיד לאף אחד להפסיק לרקוד, אבל בדרך כלל עד גיל 30 פחות או יותר אנשים ממשיכים לשלב הבא בחיים שלהם, וגם אני מתחילה לחשוב על זה. אני רואה את עצמי מנהלת עסק מצליח, פורצת בעולם המשחק וכמובן גם מתחתנת ומקימה משפחה".

להתפתח מאחורי הקלעים זה משהו שמעניין אותך, להיות כוריאוגרפית?
"בגיל 21 ניתנה לי הזדמנות לעשות כוריאוגרפיה למשה פרץ בבלומפילד, היה לי בדיוק שבוע להרים את כל הדבר הזה וכל החברים הרקדנים שלי התאגדו ועזרו לי. זה היה מלחיץ מאוד, אני זוכרת שלא ישנתי ולא עשיתי כלום חוץ מלחשוב על זה. צלחתי את הפרויקט הזה, ורגע אחרי ההופעה הרגשתי סיפוק, אבל סיפוק קצת אחר. היום אני מרגישה שהגרסה הכי טובה שלי זה כשאני על הבמה, כשהאדרנלין זורם לי בעורקים, כשאני בפרונט".

אפשר להתפרנס מהעולם הזה בכלל?
"אם את עובדת מבוקר עד לילה, דוחפת את עצמך ויוזמת עוד ועוד עבודות, מלמדת, עושה חזרות בבוקר ומופיעה בערב, אז כן, את יכולה להתפרנס בכבוד, אבל כמו שאמרתי, אין מספיק הערכה לרקדנים, בטח לא כלכלית. בעולם הריקוד לא משלמים על פי ניסיון, כולם מקבלים אותו הדבר, בטח בפרויקטים ובהפקות קצרות. אני גם מאמינה בזה כי אם כולם עובדים אותו הדבר, אז מגיע לכולם גם להרוויח אותו הדבר, אבל אם יש פרויקטים ארוכים שעובדים עליהם במשך שנים, אני מרגישה שיש מקום לעשות שוני בשכר".

אני אוהבת להיראות טוב, זה בסדר להגיד את זה

פרויד כבר עובדת על ההתקדמות המקצועית שלה בעולמות אחרים חוץ מהריקוד, וגם השתתפות בריאליטי נמצאת על הפרק. "הציעו לי הרבה פעמים להגיע לאודישנים. אני אף פעם לא שוללת, אבל חשוב לי לעשות קודם כל דרך איכותית".

מה עם "רוקדים עם כוכבים"?
"זה חלום, אבל זה יקרה רק ביום שאני אלמד באמת ריקודים סלוניים ואשלוט בזה לחלוטין. אני אדם מאוד תחרותי".

בתור רקדנית ניצבת פרויד כל הזמן מול המראה, והדרישות האסתטיות עשויות להכניס אותה ללחץ נפשי לא פשוט. העיסוק בדימוי גוף מסביב לשעון מייצר הרבה פעמים אצל רקדניות הפרעות אכילה, וגם היא לדבריה לא חפה מעיסוק בנושא. "כל מי שקשור לעולם הספורט מתמודד עם דימוי גוף, כי יש סטנדרטים שצריך לעמוד בהם. זה לא סטנדרט כתוב, אבל את מצפה מעצמך לעמוד בו", היא מודה. "אני חושבת שהמודעות לאורח חיים בריא נהייתה יותר גבוהה עם הזמן, וגם ההורים שלי הקפידו איתי על תזונה נכונה ובריאה כי הם ידעו שאני מתעסקת בזה הרבה מכורח המציאות. אני אוהבת להיראות טוב וזה בסדר גם להגיד את זה. ברגע שאני מרגישה טוב עם עצמי, אני מבצעת את העבודה שלי יותר טוב. לאחרונה, ואני שמחה על זה, מתחילים לפתוח את המידות ולא מכריחים רקדניות להיות במידות מסוימות, וזה כיף, כי את מרגישה שיש מקום לכולם".

יכולים להעיר לך על המשקל?
"כן, אבל לא מעולם הריקוד. אנשים מסביב יכולים להרגיש בנוח להעיר, נניח מישהי אמרה לי, 'איך יפה לך שעלית במשקל אחרי כל התקופה של הפארק (ההופעות של נועה קירל בפארק הירקון – יה"א), היית נורא רזה'. זה לא בסדר להגיד את זה, זה יכול לייצר למישהו שלא מרגיש טוב עם עצמו, שאין לו את החוזק הנפשי, הפרעות אכילה נוראיות. חשוב לי להיות בריאה כי אני רואה מסביבי רקדניות שלא מרשות לעצמן לאכול. אני לא רוצה להיות שם".

זה קשה ששופטים אותך לפי הגוף שלך?
"כן, ועכשיו כשאני גם מדגמנת ועושה קמפיינים להלבשה תחתונה אז פתאום רואים הכל, הכל נורא חשוף וכל אחד יכול להעביר ביקורת. היו תגובות לגבי אם אני מתאימה להלבשה תחתונה או לא, יש כאלה שיגידו שאין לי גוף שמתאים לזה ושאני לא דוגמנית פר-אקסלנס, אבל אני לא חושבת שזה כבר עובד ככה. אני לא חושבת שאני מהדוגמניות הרזות ביותר, אני ג'וסית ויש לי שרירים ואני אוהבת את זה. חשוב להראות שאפשר להיות עם גוף בריא ולאו דווקא מאוד רזה. יש מקום לכולן".

את נהנית מהפרסום ומהחשיפה?
"אף פעם לא רציתי להיות מפורסמת כמו זה שרציתי להשאיר חותם ושיעריכו אותי ואת מה שאני עושה. העולם הזה מלא בדברים טובים שאני מודה עליהם, אבל יש גם דברים שליליים. אף פעם לא אהבתי לערב את הזוגיות שלי, תמיד רציתי לשמור על זה פרטי ועכשיו יש לי סוף-סוף הזדמנות לעשות את זה כי בן הזוג שלי לא מהעולם הזה. כיף לי לשתף אותו ברשתות ושאני לא צריכה להסתיר שום דבר או לחשוב פעמיים".

בחצי השנה האחרונה פרויד מנהלת זוגיות בשלט רחוק עם נתן רבינוביץ' (31), ישראלי שמתגורר בלוס אנג'לס ועוסק בתחום הבנייה. לפני כן שמה נקשר בשמו של מ' המסתערב, אבל לדבריה הדבר לא הבשיל למערכת יחסים ("יצאנו לדייט, הוא בחור מקסים וגבר מהמם, אבל זה לא התאים בינינו. המשכנו הלאה ואני באמת מאחלת לו את כל הטוב שיש"). את רבינוביץ' הכירה פרויד בביקור בארצות הברית לפני כשלוש שנים ולפני כחצי שנה השניים הפכו לזוג. "הוא חי מגיל 22 בארה"ב, הסיטואציה הזאת מחייבת קשר של לונג-דיסטנס וזה לא קל".

כמה יוצא לכם להיפגש בתוך לוח הזמנים העמוס שלך?
"הוא הגיע בקיץ והיה פה חודש וחצי, ובתקופת החגים אני טסתי אליו לחודש וחצי. מאוד חשוב לי לפתח את עצמי והוא מאוד מתחשב בלו"ז שלי".

אתם חושבים על עתיד משותף?
"כן, אבל קודם כל נצטרך לגור יחד ולגשר על הפער של המרחק. אם היית אומרת לי לפני 3 שנים שזה מה שיקרה, הייתי אומרת לך שאני מוכנה לעזוב פה הכל ולפתח שם קריירה כי זה היה החלום שלי, להופיע שם עם האומנים הכי גדולים. מאז 7 באוקטובר השתניתי, תחושת השייכות שלי התחזקה והבנתי שאני צריכה להיות כאן ולאו דווקא ללכת להגשים את עצמי בחו"ל. אנחנו מדברים על זה ומחפשים פתרון, הוא אומר שהוא יכול לחזור לארץ ואני מאמינה בזה. האהבה, הקשר והחברות שלנו זה מה שבאמת יבנה אותנו, ונצליח להתגבר על כל הקשיים".