בחודש שעבר מלאו 13 שנה למותה של עפרה חזה. שלא במקרה, באותו שבוע נחתם הסכם פשרה בין משפחתה של חזה לבין משפחתו של בעלה המנוח דורון אשכנזי – הסכם שאמור לסיים סכסוך משפטי חריף ומסועף. למרבה הצער, בשנים שאחרי מותה, בגיל 43, היו קרוביה של חזה, ובהם אחיה ואחיותיה, עסוקים בקרבות על הרכוש ועל השירים שהשאירה ובחילופי האשמות. ומה עפרה הייתה רוצה? כמו בחייה, גם לאחר מותה: לפעמים נדמה שלאף אחד לא באמת אכפת.
"הם היו משפחה מאוד מלוכדת וחמה", אומרת היום מירה חזה, אשתו של יאיר, אחיה של עפרה, על בני משפחת חזה. "היום הם לא מסכימים להיפגש, ויהי מה. בכלל עוד לא השלמנו עם האובדן שלה, אנחנו עוד לא יכולים להתאבל עליה כל עוד אנחנו בתוך מלחמות וסכסוכים. כל פעם שאנחנו רוצים לעשות משהו מכובד לזכרה, זה רק נגמר בסכסוכים חדשים".
הסכסוכים האלה מתנהלים כל השנים הללו בין שלושה צדדים: האחים של עפרה, בניו של בעלה המנוח דורון אשכנזי והאמרגן המיתולוגי שלה, בצלאל אלוני. האחרון, שאת תגובתו לא ניתן היה להשיג, גילה את חזה כשהייתה ילדה, ולטענתו לקח אותה תחת חסותו. אחרים טוענים כי ניצל אותה באופן חסר בושה, התפרנס יפה מההכנסות שהיא ייצרה ושיחרר לה, וגם זה באיחור משווע, בקושי כמה פירורים. את אשכנזי, שהיה כנראה הגבר הראשון והיחיד שלה, הכירה חזה רק בגיל 39 ונישאה לו שנה מאוחר יותר. בני משפחתה מאשימים את אשכנזי כי הוא זה שהדביק אותה במחלת האיידס, שממנה גם נפטרה בפברואר 2000. אשכנזי עצמו נפטר שנה אחריה ממנת יתר.
אבל נראה כי היום, אחרי שהושגה פשרה בתיק העיזבון, הסכסוך הקשה מכולם – זה שמתנהל בין שמונת אחיה ואחיותיה של חזה – מסובך ורחוק מאוד מפתרון. מסובך? קשה לתאר עד כמה.
גידלה אפרוחים על הגג
עיקר המאבק על עיזבונה של עפרה, התנהל סביב מחלוקת אחת: משפחת חזה טענה שעפרה השאירה צוואה והוראות חלוקה, אבל הצוואה לא נמצאה עד היום. "בית המשפט קיבל את הטענה שהייתה צוואה, אבל התוכן שלה לא הוכח וסביב זה נסוב המאבק המשפטי", אומר עו"ד יוסי הרשקוביץ, מנהל העיזבון של חזה. "לאורך כל התקופה הזאת היה צריך לנהל את העיזבון, שמוגדר עיזבון חי שמקבל תמלוגים ומייצר הכנסות כל הזמן: בית שצריך להחזיק, וחפצים שלה שהוחזקו במחסן שלא נפתח עד היום. אני הייתי כמו האו"ם: כלומר מרכז את נכסי העיזבון והולך בין כל הצדדים בלי להיכנס לגופה של אף מחלוקת".
זה היה נראה בלתי אפשרי, אבל בסופו של דבר הסכסוך הגיע לסיומו. "כנראה שכולם כבר התעייפו", מנסה הרשקוביץ להסביר איך זה קרה, "ואז בערעור בבית משפט המחוזי, השופט ישעיהו שנלר החליט לשים לזה סוף. הדיון האחרון היה יום לפני יום השנה של עפרה, והוא אמר לצדדים – אתם לא יוצאים מפה בלי הסכם. זה כנראה צירוף של עייפות החומר של כל המעורבים ושופט שהחליט לחתוך".
מה זה אומר בפועל?
"השופט הצליח להביא אותם להסכמות, ועכשיו צריך לממש את ההחלטה: למכור את הבית, לחלק את התכשיטים והמיטלטלין שלה ולהעביר למי שצריך את התמלוגים מהשירים".
בלי להיכנס ליותר מדי פרטים משפטיים, ניתן לומר שבגדול – התכשיטים והתמלוגים בעבר ובעתיד יימסרו לאחים לבית חזה. מדובר ב-800 אלף שקל רק מהתמלוגים, שאמורים להתחלק בין 12 בני משפחה. ואילו הבית יתחלק בין המשפחה לבין ילדיו של דורון אשכנזי. בצלאל אלוני, שלא היה בן משפחה, לא קיבל דבר חוץ מאשר את חלקו היחסי בתמלוגים על שיריה של חזה.
אבל גם אם הנושאים הכלכליים והמשפטיים הוסדרו בסופו של דבר, הרי שמבחינה רגשית – הכעס והעצב עדיין שולטים בסיפור של משפחת חזה. האשם המיידי הוא עדיין האמרגן הוותיק. "בצלאל אלוני הוא אדם שקרן שניסה לדכא אותה ואותנו לאורך כל חייה של עפרה וממשיך עד היום", אומר השבוע למגזין m יאיר חזה, אחיה של עפרה. "מאז שהוא לקח עפרה מאתנו הלב שלי כואב ולא נרגע".
הקרעים במשפחת חזה נוצרו עוד כשעפרה הייתה בת 12. "הייתה לנו ילדות נפלאה בשכונת התקווה, למרות שהיינו משפחה מרובת ילדים, שבע אחיות ושני אחים", מספר חזה, 56. עפרה הייתה בת הזקונים, יאיר הוא האח שנולד לפניה. "האחים שלנו היו כבר גדולים, אז גדלנו בבית עפרה, אני ואבא ואימא. בכל יום בדרך חזרה מבית הספר עפרה הייתה הולכת למכולת וקונה כיכרות לחם, אני הייתי מביא גוש קרח, ועם העודף היינו בורחים לאכול גלידה. עפרה ואני גידלנו אפרוחים בבית על הגג, עד שבחג אחד אבא שלי החליט לשחוט אותם כי הם כבר הפכו לתרנגולות. עפרה ואני ניסינו להחביא אותם, שמנו אותם בקרטונים אבל הם צרחו. אחר כך היינו אמורים לאכול אותם, ומאז עפרה נהייתה חצי צמחונית".
הם גדלו בבית מוזיקלי: האם הייתה שרה באירועים, וכך גם הילדים שהצטרפו אליה. "זאת לא הייתה הפתעה לגלות שעפרה זמרת נפלאה", אומר חזה, שפניו דומים מאוד לאלה של אחותו. "גם אני שרתי באותה תקופה, זה בגנים שלנו. כשהייתי בן 16 והיא בת 12 לקחתי אותה לסדנה, מין מתנ"ס כזה שהיה בתקווה, אני שרתי במחלקת הבנים והיא במחלקת הבנות, תוך זמן קצר היא טיפסה למקום הראשון בלהקה".
הסדנה נוהלה אז על ידי אלוני, הדמות הדומיננטית ביותר בחייה של עפרה. אלוני זיהה את הכישרון הגדול ולקח את הילדה תחת חסותו. "עפרה טיפסה לראש סדר העדיפויות שלו, הוא היה לוקח אותה להופעות ומנהל אותה", נזכר חזה. "יום אחד שאלתי את עפרה מה היא מקבלת בתמורה לכל ההופעות האלו? היא אמרה שהיא לא יודעת. שאלתי את האחיות שלי מה היא מקבלת והן לא ידעו, אז החלטתי להתקשר בעצמי לאלוני. אמרתי לו שעפרה מגיעה הביתה כל לילה ופותחת את המקרר רעבה, אף אחד לא מאכיל אותה. ההורים שלנו בכלל לא היו בתמונה, הם היו מבוגרים ועייפים מנטלית, וקיבלו כל דבר כנתון שאין מה להילחם בו. הייתי המבוגר האחראי בחיים של עפרה והבנתי שאני צריך לדאוג לה. אמרתי לאלוני שיבוא אלינו לדבר על זה. ביקשתי מהאחיות להצטרף לפגישה הזאת, בכל זאת הייתי רק נער מתבגר, אבל הן לא רצו. הן אמרו 'אותנו לא מעניין הכסף, אותנו מעניינות מחיאות הכפיים'. אמרתי להם אבל מה עם אוכל, בגדים? למה היא צריכה להיות תלויה בחסדים של מישהו אחר?"
בשלב הזה, הוא טוען, ההתערבות של אלוני בחיים של משפחת חזה הייתה בוטה. "הוא אמר לי שאני צריך לפנות את החדר שלי ולתת אותו לעפרה. החדר שלה היה צמוד להורים ואני הייתי נער מתבגר, אז לא הסכמתי. אמרתי לו 'תביא לה כסף, נבנה לה חדר יפה על הגג, תן לה את המשכורת שמגיעה לה ואנחנו נדאג לה לחדר ושירותים'. הוא לא הסכים ואמר שאם אני לא מפנה את החדר הוא לוקח את עפרה אליו. ההורים שלי לא התנגדו, האחיות הסכימו וככה הן נתנו אותה לבצלאל, מסרו אותה כמו שמוסרים מפתח לאוטו וסע לשלום".
חזה משתתק. ניכר שהזיכרונות עדיין מקשים עליו. "הלב שלי נחמץ", הוא אומר. "לא הייתי שקט והתעקשתי לשמור איתה על קשר מאחורי הגב של אלוני. כל הזמן שאלתי עליה ודאגתי לה. אני זוכר שכשעפרה הגיעה לגיל 18 אחי אמר לי 'זהו אתה לא יכול להתערב יותר, אפילו אם אחותך תהיה זונה אין לך מה לעשות', אבל כמובן שהמשכתי להתערב. תמיד בחגים ובשבתות המשפחה הייתה מקבלת ממני את המנה היומית, מה עם עפרה, מה היא מרוויחה, מי דואג לה, אלוני מנתק אותה מהמשפחה ומהחברים והיא רק בת 23 ועוד לא קיבלה נשיקה. השנים עברו, והיא כבר בת 25 ואחר כך 30 – והסיפור הזה נמשך".
איך הסברת את זה, שהיא נעלמה איתו ככה?
"הוא עשה לה שטיפת מוח חמורה, היא נבלעה בתוכו. הוא לקח ילדה מהשכונה בגיל 12 ותפס עליה בעלות. אף פעם לא היה לה כסף משלה, אני זוכר שיום אחד הבאתי חבר לתקן לה את הטלוויזיה, כשהיא גרה אצל אלוני בבית. היא הייתה כבר בת 25 וכשהייתה צריכה לשלם הלכה לבקש מאלוני כסף. הוא מידר אותה מכל העולם, אפילו כשהייתה בבתי מלון בהופעות היא לא הייתה אוכלת עם כולם, אלא לבד בחדר. היא הייתה ילדה מאוד סגורה".
היום בוודאי מישהו היה מרים גבה למשמע סיפור על ילדה בת 12 שעוברת לגור בביתו של אדם מבוגר, המנהל שלה. לפי גרסתו של חזה, הוא היה האדם היחיד שלא קיבל זאת בהבנה. בני המשפחה האחרים, לדבריו, הסתנוורו מההצלחה ומהגאווה. "בצלאל לא נתן לה להיות באינטראקציה עם אף אחד. גם כשהיינו נפגשים, הוא תמיד היה משגיח עליה ומקציב לה זמנים. כשעפרה ואני היינו מדברים, זה היה רק על הצלחות שלה, אסור היה לדבר איתה על שום דבר אחר".
היא הייתה מאושרת?
"אי אפשר היה לדעת מה מסתתר מאחורי החיוך שלה, או מה חסר לה בלב. היה ברור שחסרה לה זוגיות. הייתי אומר לה 'מה עם חבר', ואז היא הייתה נלחצת ומבקשת לא לדבר על זה".
לא שאלת אותה אם חנוק לה?
"היא ידעה שהיא חנוקה, לא הייתי צריך להגיד לה. השתדלנו לא לדבר על אלוני. היה קשה לה לשמוע את האמת, להודות בזה שהיא כבר בת 30 פלוס ועוד לא היה לה חבר. הייתי מנסה בעדינות, כלום לא היה עוזר".
ומה עם האחיות שלכם?
"הן לא אהבו את הגישה שלי, וניתקו אותי מכל האירועים שלה, מתקליטי זהב, מימי הולדת. פשוט לא היו מזמינים אותי. עפרה בכלל לא ידעה שאני לא מוזמן, מידרו אותי מהמשפחה".
אהבה מאוחרת
התפנית הגדולה בחייה של עפרה הגיעה רק כשהייתה בת 39. עד אז חזה הייתה עסוקה בקריירה שלה. היא התגוררה ביהוד בבית משלה בסמוך לאלוני, והתחילה לרמוז למקורביה על כמיהה לזוגיות ולמשפחה. מכרה משותפת הכירה לה איש עסקים, גרוש עם שני ילדים, בשם דורון אשכנזי. "שמעתי מהאחיות שלי שהיא הכירה בחור עם ג'יפ גדול כזה, בחור ראוותני. שמחתי, אמרתי טוב מאוחר מאשר אף פעם לא", מספר יאיר. אחרי כשנה של זוגיות אשכנזי וחזה החליטו למסד את הקשר ביניהם, ונישאו בשנת 1997.
מי שיכול לשפוך אור על אותן שנים הוא שי אשכנזי, בנו המאומץ של דורון, שלאחר גירושי הוריו נשאר להתגורר עם אביו ולימים עם עפרה. הוא היה אז בן 11. "זה היה בית מאושר מאוד, אני מאחל לכל זוג את האהבה שהייתה להם ואת השמחה שהייתה אצלנו בבית. זאת הייתה התקופה הכי יפה בחיים שלי, של עפרה ושל אבא שלי. הם כל הזמן היו מפנקים אחד את השני במתנות, הייתה לנו חצר גדולה עם סוסים, היינו ממש מאושרים. זאת הייתה אהבה כמו אהבה ראשונה של נערים, לא של שני אנשים בני 40. עד היום אני לא נתקל באהבה כזאת".
אשכנזי הצעיר זוכר היטב את עפרה, שהייתה לו לאם. "היא הייתה אישה שמחה ואופטימית, ואפשר לשמוע את זה בדיסק שהיא הקליטה קצת לפני שהיא נפטרה. זה היה הדיסק הראשון שהיא עבדה עליו לגמרי לבד, בלי בצלאל אלוני. רצינו להוציא את הדיסק, אבל משפחת חזה לא איפשרה את זה. אם רק הייתם שומעים את השירים שעפרה כתבה, הייתם מבינים מה עבר עליה באותה תקופה: כל השירים מדברים על אהבה ועל אושר. בפעם הראשונה היא הייתה חופשיה. כל החיים היא הייתה תחת חסותו של אלוני, הוא לקח ממנה את השנים הכי יפות שלה, ואחרי שהיא הכירה את אבא שלי ועזבה אותו, היא הרגישה ביטחון. היא הייתה קוראת תהילים כל בוקר, מבשלת, באה לאסיפות הורים שלי, זה היה הבית הכי נורמטיבי בעולם".
אבל יאיר חזה היה האחרון לדעת על השינוי בחייה של אחותו. "היא התקשרה ערב אחד ואמרה 'מחר זה יהיה בעיתון, אז רציתי שתדעו שאני מתחתנת'", נזכר חזה. "היא הורגלה כל החיים שלה לא לשתף אף אחד, ולכן רק ברגע האחרון הזמינה אותי לחינה, למסיבת האירוסים בכלל לא הוזמנתי. האחיות לא רצו שאני אבוא, הייתי בן אדם מנודה בגלל שכל הזמן הצקתי להם בשאלות על עפרה. בחינה יש את הרגע שהחתן והכלה יוצאים עם פרחים על הראש, אז קמתי לפנות את השטח כדי שהם יוכלו לעבור. עמד שם גבר באמצע הדרך, ביקשתי ממנו לזוז, הוא אמר לי 'מי אתה', עניתי לו 'אני אח של הכלה, מי אתה?', הוא אמר 'החתן'. ככה הכרנו".
ליאיר חזה יש לא מעט ביקורת גם על דורון אשכנזי ז"ל, שמצא את מותו כשנה לאחר מותה של חזה כתוצאה מדום לב. לימים התברר כי גם הוא היה חולה באיידס, ואף נדבק שנים לפני מותה של חזה. ההידרדרות במצבה הרפואי של חזה, לפחות מבחינת בני משפחתה, הייתה מפתיעה מאוד. הם חשבו שהיא מנסה להרות בגיל 41, בעזרתה של ד"ר מימי הטמן פרי. "היא הייתה חולה איזה שבועיים, חשבנו שיש לה שפעת", אומרת גיסתה מירה, "גם כששמענו שהיא בבית חולים לא רצנו, הגענו רק למחרת".
איך ומתי נדבקה עפרה חזה באיידס, את זה ככל הנראה לא נדע לעולם. לאחר פרסום סיבת המוות, משפחת חזה הוכתה בתדהמה והחלה להטיח האשמות. לאורך השנים פורסמו אין ספור גרסאות בסוגיה: יש הטוענים כי דורון אשכנזי הוא שהדביק את עפרה בנגיף; מפיק מוזיקלי בריטי שעבד עם עפרה טען כי היא נדבקה מעירוי דם נגוע בזמן שעברה הפלה בבית חולים בטורקיה, ואילו מקורבים לדורון אשכנזי טוענים כי השניים הכירו על רקע המחלה, וכי הנשאות חיברה ביניהם. דבר אחד בטוח: חזה ידעה שהיא חולה בנגיף, אך לא ברור מי אם בכלל היה שותף לסוד הזה. על פי פרסומים שונים מתוך מסקנות ועדת החקירה שהקים משרד הבריאות בנושא, חזה גילתה שהיא נשאית בזמן שעברה טיפולי פוריות. היא טופלה בביתה, והרופאה שלה אף נהגה לאסוף עבורה את התרופות מבית המרקחת, כדי לשמור על פרטיותה של הזמרת המפורסמת.
שעפרה הבתולה תמות מאיידס?
המאבקים המשפטיים סביב מותה ועיזבונה של עפרה החלו כבר בשבעה. "אלוני לא הגיע להלוויה", נזכר יאיר חזה, "היו שם המון מאבטחים, אשכנזי שכר אותם כדי שיגנו על הגופה, כי הגיעו אלפי אנשים והדוחק היה עצום".
מה זמן אחר כך התחילו המאבקים המשפטיים?
"זה קרה עוד כשישבנו שבעה בבית של עפרה ודורון. דורון החליט לאסוף את האחים לחדר לשיחה, ואמר שעכשיו מכורח המציאות נהפכנו למשפחה ושחשוב שנהיה מגובשים ונקים חשבון משותף וחברה שתנהל את כל הכספים של עפרה. אמרתי לו 'רבאק, מה אתה מדבר על הכסף ביום השלישי למותה? קודם נבין ממה היא מתה, מה אתה מדבר איתנו ביזנס עכשיו, המוות שלה עובר לידך?'"
מתי ידעתם סופית שהיה לה איידס?
"ביום המוות סיפרו למשפחה ממה היא מתה. בכלל לא חשבנו שדורון הדביק אותה, חשבנו שאולי זה לא מאיידס, לא רצינו להאשים אותו, אבל אני קלטתי די מהר שהוא אשם. שבוע אחרי האבל נסענו לירושלים להגיש תלונה על רצח כי לא יכול להיות שעפרה הבתולה תמות מאיידס. מה שהכי הדליק לי נורה אדומה זה שהוא לא שיתף את הרופאים והמשפחה".
אתה לא רוצה להשלים עם האחיות שלך?
"לעולם לא. הן שיקרו לי כל החיים שלי".
אתם לא חושבים שכל המאבקים האלה פוגעים בזכרה של אחותכם?
"בוודאי, אבל האחיות שלי לא מבינות את זה, הן לא מבינות שהגיע הזמן להמשיך הלאה ולהשלים". (מאחיותיה של עפרה לא התקבלה תגובה).
כך קרה שהנצחתה של עפרה תלויה בעיקר באנשים שלא הכירו אותה בחייה: זמרים צעירים, כולל אופיר בן שטרית מ"דה ווייס", שבוחרים לחדש את שיריה; יוצרי מוזיקה אלקטרונית שמשתמשים בקולה ליצירות חדשות; ועורכים מוזיקליים ברדיו שלא שוכחים להשמיע את הקלאסיקות שלה. אבל אולי בעצם יש בזה משהו נכון: אחרי הכל, העיקר הוא המוזיקה שהשאירה אחריה.