דם אמיתי
לא ברור איך היגרו הערפדים מהטירות הקפואות של טרנסילבניה אל ביצות לואיזיאנה המהבילות של "דם אמיתי", אבל השינוי הזה עשה להם רק טוב. מאירופאים מדוכדכים, עצורים ומיניים כלקט ירקות קפוא, הם הפכו לחיות פרא מיוזעות, עמוסות תשוקה ונטולות עכבות.
אלן בול, יוצר "דם אמיתי" (ו"עמוק באדמה"), לקח את טרנד הערפדים הלוהט והוסיף למשוואה סקס. הרבה סקס. ערפדים הם לא רק יצורי אופל מרושעים וחובבי דם, הם גם זיון ממש מעולה. סצנות הסקס המפורטות, ישבניהם של אריק נורת'מן (אלכסנדר סקרסגרד) ושל ג'ייסון סטקהאוס (ראיין קוונטן) שכבר מזוהים יותר מהם עצמם, ומגוון היצורים והתנוחות שמעורבים באקטים השונים – כולם מרגישים כמו ביקור בתת המודע המופרע והנוטף של אלן בול, ובעצם של כולנו.
כמו כל פנטזיה, גם כאן כל העסק הפך די מהר לטראש מוחלט, ועדיין - כל אחת הייתה מתחלפת עם סוקי סטקהאוס (אנה פקווין הבלתי נסבלת), גם אם זה אומר להינשך פה ושם בעבור דם הפיות היוקרתי שלך.
הסקס ב"דם אמיתי" - שהיא כולה משל לקבלת השונה, הצבעוני והקווירי בחברה - הוא יותר מתאוות בשרים יצרית, בסיסית ומחרמנת אימים. הוא גם סמל לכל מה שחופשי, פתוח, בריא ונכון, והופך סדרה שבבסיסה היא על מוות, להכי חיה שאפשר.
(נטע חוטר)
הכי גאים שיש
במטבח, על הרצפה, במקלחת, בשירותים של הבר ושל המועדון, במקלחות של מכון הכושר והרשימה עוד ארוכה – כשזה מגיע לסצנות סקס נועזות ובוטות בשלל לוקיישנים לא צפויים, "הכי גאים שיש" עוקפת את כל הסדרות האחרות בסיבוב.
הקאץ' היחידי הוא שרובן בין שני גברים, ואלו שכבר לא הן בין שתי נשים. מה שנקרא, לחובבי הז'אנר בלבד. ממש לא מדובר בסדרת מופת, אם כבר היא הייתה יותר כמו אופרת הסבון העליזה הראשונה, אבל בכל מה שקשור לסקס היא נתנה עבודה, ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממנה.
בראין קיני, המצודד והאקטיבי, גרם למיליוני גאים ברחבי העולם (וגם לא מעט בנות) לרייר עליו מדי שבוע. לא התרגשנו במיוחד מהרומן הסבוך בינו לבין הקטין הבלונדי והחזרזירי – אנחנו רצינו לראות עור חשוף והרבה ממנו, וזה בדיוק מה שקיבלנו.
יהיו שיתפלאו למה בעידן הפורנו האינטרנטי הנגיש צריך לעקוב אחרי חמש עונות של סדרה, אבל היי, אתם יודעים כמה קשה לגייז למצוא פורנו עם עלילה משכנעת בימינו?
(ניר סלונים)
אפיזודס
אם האסוציאציות הראשונות שעולות לכם, הן מזג אוויר אפרורי, נימוס סגפני, משמר מלכותי, אוקספורד סטריט, תה של בין ערביים ותואר סר לכל טמבל עם בלורית זהובה שמצליח לבעוט מעשרים מטר לחיבורים או גיי מחמד שמסוגל להלחין קינות לימי זיכרון, אז כנראה שאתם לא כל כך מבינים בבריטיות, בריטפופ, כדורגל אנגלי וסקס.
קחו למשל את ״אפיזודס״, פצצת השנינות הממש לא מנומסת שעשתה חסד עם מאט לבלנק אחרי ״ג׳ואי״ המחרידה, ותקבלו את הממלכה הקסומה במיטבה. אמנם אין בה סצנות מחודדות ניבים, עירום פרונטלי ומין עם משנה צורה - וגם יכול מאוד להיות שכל קללה בריטית מפיה המטונף של בוורלי (טמזין גריג המדהימה) גורם למלכה אליזבת׳ לשחרר נפיחה - אבל משהו במבטא ובדיאלוגים המושחזים והחכמים שלה הופך אותה לסקסית בטירוף.
טוב, ברור שסקס זה לא הדבר הראשון שעולה לראש, כשלצד הכוכב החבוט של הסדרה הכי א-מינית שנולדה מאז ומעולם (״חברים״ האימפוטנטית כמובן) אפשר למצוא דמות נשית שעוברת מסך פחות מקרן נויבך ודמות גברית שמזכירה את וינסנט צ׳ייס ביום שיער רע, אבל אם תפשפשו בזכרונות המודחקים ביותר שלכם, בטח תמצאו שהמתכון הכי טוב להנאה במיטה זה 250 גרם הומור מדויק, טאץ׳ רגיש, קורטוב של מרמור, כפית של שכל ולערבב חזק שמאלה.
(פיני אסקל)
משחקי הכס
אם נהיה הוגנים, יש בעיה לא קטנה בלהגדיר את משחקי הכס כסדרה סקסית. באותה מידה אפשר היה להגדיר בושידו כריקודי עם מודרניים או את פיזור המהומות בסוריה כאירוע פיינטבול אתגרי.
יש סדרות שמתחילות לאט ונעשות נועזות יותר עם הזמן, אבל יוצרי משחקי הכס הם כנראה מאמינים אדוקים במנטרה של "מבצע סבתא": מתחילים הכי הארדקור ולאט לאט מגבירים. כך קרה שבפרק הפתיחה הצליחו יוצרי הסדרה לדחוס, בין אינטריגות פוליטיות לרצח בדם קר, גם אונס בליל הכלולות וגילוי עריות בין אח לאחות. יש שבטים ברבריים באפריקה שרואים פחות אקשן בתקופה כל כך קצרה.
ועם זאת, משחקי הכס היא בכל זאת סדרה מסעירה, ולו בשל העובדה שתקופת ימי הביניים נראית כל כך פשוטה מבחינה יצרית. לא צריך להשקיע בארוחה מפוארת, להתלבש יפה או לכתוב סטטוס שנון בפייסבוק, מספיקה סוג של נהמה של הסכמה הדדית בין הצדדית (או של צד אחד, זה מאד תלוי) כדי לממש את מה שצריך לממש ולהיפרד כידידים (או לערוף אחד לשני את הראש, אבל זה כבר עניין של טעם).
באחד הפרקים הגיעה המתירנות הזאת לרמה שבה סצינה לסבית גרפית שהתנהלה על גבי המסך בניגוד מוחלט לצורך בה או למשמעות של הדברים שנאמרו בה. אולי זה נראה חסר טעם, אולי לפעמים קצת מוגזם, אבל תהיו קצת הוגנים - גם לתסריטאים ובמאים יש לפעמים צרכים שצריך לממש.
(אילן קפרוב)
הפמליה
אין כמעט פרק אחד ב"הפמליה" שבו ויני צ'ייס לא עושה איזו מוכרת בבוטיק על סנסט בולוורד/סטודנטית ב- UCLA/נערת מים על הסט של אקווה מן. ברוב הסצנות הבז'ז'ים של הגברת מיטלטלים להנאת הצופים, והרבה מהן במרחק של סנטימטר וחצי מלהיות מוכתרות באופן רשמי כפורנו.
אבל משגלים לוהטים לא מבטיחים להפוך אותך לסדרה לוהטת (ע"ע "מצויד"), ומה שהופך את אנטוראז' לאחת הסדרות הסקסיות על המסך הוא הרבה מעבר לעוד בחורינה בלי חזייה שממלצרת בהוט-ספוט התורן, אבל רק עד שיגלו אותה.
הפמליה היא מגרש המשחקים הכי שווה על הפלנטה, וכנראה הפנטזיה הגברית הפרועה ביותר. כל כולה ניחוח של ג'וינטים ומצעים דביקים, מסיבות עתירות סמים מכל הסוגים ונשים מכל הסוגים, מכוניות מהירות, אחוזות מפוארות, תועפות של קאש, קונקשנס ורוקנ'רול, והכל טובל באווירת זיונים שלא הייתה מביישת את הממלכה של הפנר. אה כן, גם הפלייבוי מנשן מככבת באחד הפרקים, ובפרקים אחרים מופיעים שלל כוכבים הוליוודיים ולא מעט ניימדרופינג של מי שעושים את התעשייה הכי חזקה בעולם. אין מה לומר, הפמליה יודעת לדגדג באזורים הנכונים.
ואם כל זה עדיין לא מגרד לכם את בלוטות הסקס, אז נא לא לשכוח שמדובר בסדרה פשוט מעולה. מארק וולברג, פצצת מין לא קטנה בעצמו, יצר סדרה שנונה, מודעת לעצמה וצוחקת על עצמה, כזאת שמתנהלת בעולם מטורלל – מצד אחד בזה לו ומצד שני תוקעת ניבים בצווארו ומגרגרת בהנאה. וזה מבלי שאמרנו מילה על ארי גולד, הפה ג'ורה הכי סקסי בדאון טאון אל.איי.
(יפית פרץ)
ניפ\טאק
כבר משמה ברור כי "ניפ/טאק" סוגדת לכל מה שנוטף ממנו סקס ומוכנה לחבק, שלא לומר להפשיט, ללטף ולגפף כל מוזרות מינית שאתם יכולים לעלות על דעתכם. מיטת הכירורגיה הפלסטית במרפאת מקנמרה/ טרוי פרושה לרווחה ואזמל המנתחים נטוי ומוכן לספק את הפנטזיות הסודיות של כולם.
נערה צעירה שחולמת להפוך לשחקנית קולנוע אך מתפשרת על קריירה של כוכבת פורנו ומשיקה ליין בובות מתנפחת בדמותה, טרנסווסטיט פתיינית שמגדלת בן מתבגר ומנהלת רומן עם בן מתבגר אחר וגמד עם צ'ארם בלתי ניתן לשליטה, הם רק חלק קטן מהדמויות המגוונות שעברו בין סדיני המשי.
לא נשכח את ג'וליה היפה שגם תרמה את חלקה למאנז' א-טרואה, כשהביאה לעולם את בנו של כריסטיאן, נישאה לשון ובכלל חשקה ברומן לסבי, גם לא את מאט המבולבל שהזכיר לכולנו שהתבגרות מינית זה כואב, והרי לכם אורגיה בלתי נגמרת של שתלי סיליקון, בוטוקס ודוגי סטייל.
אמנם דרמת בית חולים לא תמצאו כאן אבל אין ספק ששון מקנמרה וכריסטיאן טרוי ריפאו את האיבר המושך ביותר בגוף האדם – הליבידו. מה יותר סקסי מכך.
(מיכל רגולנט)
תגיד לי שאתה אוהב אותי
העלילה לכאורה פשוטה, יש שיאמרו אף מלנכולית ומייאשת: שלושה זוגות, זרים האחד לשני, נקלעים למשבר במערכת היחסים שלהם ופונים לאותה מטפלת זוגית. זוג בן 40 שמציג את החלום האמריקאי אבל לא שוכב כבר שנה, אלה בני ה-30 שמבקשים נואשות להיכנס להריון עד שהסקס הופך למטלה, וזוג צעיר שנמצא רגע לפני חתונה ועסוק בשאלת הנאמנות. לא משהו מעורר במיוחד. אלא שדווקא בתוך ים השגרה המעיקה, השיחות הכבדות והדילמות הקשות, יש לא מעט סצנות סקס אמיתיות, אותנטיות, מרגשות, רגישות ומרטיטות.
יש את הסקס של אלה שמנסים להיכנס להריון והוא מיוזע וחושפני ואיטי וזריז, ויש את זה של הצעירים שרק עסוקים בלפגוע אחד בשני ולהתפייס בסצנה מגרה על הדשבורד. וכן, גם רואים ציצים וישבנים אמיתיים ולהט. הרבה מאוד להט. והם כולם פוטוגניים בצורה כזו או אחרת, אבל לא כמו כוכבי פורנו מזויפים ומחומצנים שנושמים ויאגרה, אלא כמו אנשים נורמאלים שנראים טוב. וזה, אם תשאלו אותי, לוקח בסיבוב כל סצנה של שתי נשים שמתעקשות לתקוע אביזרים לכל חור בגופן.
בפועל, מדובר בפורנו לוהט עם התחלה, אמצע, סוף ובעיקר תוכן. כי תכלס זה לא המימוש שמחרמן אותנו, זאת הציפייה לו. ככה נראית תשוקה אמיתית, ואת זה ממש אי אפשר לזייף. מה שמוכיח את מה שתמיד טענתי - בסקס שלי אני לא צריכה שליח פיצה עם קוביות ותוספות. למרות שאין לי שום בעיה שהפיצה תגיע מיד אחרי.
(לילי שרצקי)
סקס והעיר הגדולה
קוסמופליטן, סיגריה מול המחשב הנייד, ג'ימי צ'ו. כל אלה יכלו להיות הדברים הראשונים שהיו עולים לכם בראש כשהייתם חושבים על "סקס והעיר הגדולה", אבל אז לוהקה קים קטרל (סמנתה ג'ונס) ושינתה את פני הטלוויזיה. תקראו לי שמרנית, אבל לשבת מול הטלוויזיה ולדעת שאימא שלי (שלא לומר אבא שלי, שנמצאים בקצה השני של העיר) רואים את אותה סדרה, גרם לי לקוות שהם לא יתקשרו אלי תוך כדי.
מה לא היה שם: קשירות, נדנדות, אכילת סושי על הגוף וחמצון שיער הערווה. כל אלה הפכו את הסקס ב"סקס והעיר" למשהו משעשע שאפשר ובריא לצחוק עליו ולא משהו שצריך לחתוך בעריכה כי הוא משודר בטלוויזיה. לא רק סמנתה (שלעיתים נראתה כמו דמות מתוסרטת מידי) התענגה על החיים, אלא גם קארי, מירנדה ואפילו שארלוט נגעו בסקס כחלק מחיי היומיום ולא השאירו את העבודה השחורה רק לנימפומנית שבחבורה.
אז ברור לי שגם אם הייתי גרה בניו יורק, בדירה כה מגניבה ועם ארון בלתי נגמר - לא באמת הייתי יורדת לקנות פרעצל בסטליטו וממש במקרה פוגשת שם את מר ביג וזורמת איתו לסקס פרוע בסוויטה הנשיאותית של הוולדורף אסטוריה. אבל לשעה בשבוע סלחתי על הכל, ופשוט נהניתי.
(סיון דה ליאו)