סוף טוב, הכל טוב - האנדרדוג ניצח. כנגד כל הסיכויים הצליח כריס אלן, המתמודד שרבים לא זוכרים שהשתתף בכלל בתוכנית, לעקוף את אדם למברט, ללא ספק המועמד המוביל לניצחון, ולקטוף את תואר האמריקן איידול השמיני.
הזמר הטוב ביותר?
אלן, בן 23 מארקנסו, שובץ בנבחרת העונה על תקן היפיוף עם הקול הסביר, שהצליח לפלס את דרכו למקומות הגבוהים בגלל אהדת הקהל הנשי, בעיקר. צופי איידול ותיקים כבר מכירים את הליהוק הקבוע הזה - בחור יפה תואר, לבן, עם סגנון מיינסטרימי נוטה לקאנטרי, שעף בשלבים די מוקדמים בגלל חוסר ניסיון, ביטחון עצמי נמוך ובעיקר התמודדות מול מתחרים מוכשרים ממנו. באודישן הראשון שלו, כאשר נשאל האם לדעתו הוא הזמר הטוב ביותר, ענה אלן בעצמו ש"יש זמרים טובים יותר".
זמר טוב יותר מאלן הוא אדם למברט, האכזבה הגדולה של הגמר הזה. גם אם אתם לא חובבים גדולים של הזמר הצעקני והופעותיו הקאמפיות, אין להתכחש לעובדה שמדובר בפנומן. הבחור הצליח להפוך לכוכב כמעט מיד בתחילת העונה, ולהגשים את מטרתו - לקחת שירים שכולנו מכירים ולהפוך אותם לשלו.
הביצוע שלו ל-"Mad World" הפך לקאלט, ואפילו מושמע אצלנו בגלגל"צ. השופטים, ובראשם סיימון קאוול, לא הסתירו את אהדתם ללמברט. בתוכנית ההופעות של השניים, ששודרה יום לפני הגמר, אמר קאוול ללמברט שמטרת התוכנית היא למצוא כוכב בינלאומי, ושאדם הוא הכוכב הזה. במילים אחרות – קאצ'ינג!
אך למרות שהמרוץ נראה מכור מראש והכוכב האמיתי כבר נבחר, הרי שמדובר, אחרי הכל, באמריקה. כלומר – המתמודד הכישרוני, המרתק והייחודי הוא לאו דווקא הפופולרי. המהפך אולי הדהים את התקשורת, אבל מעריצי התוכנית כבר מזמן ראו את הנולד. כריס, שהצטייר בתחילה כזמר בינוני, הלך ותפס תאוצה בתחרות עם כמה ביצועים מפתיעים, בראשם הביצוע ל-"Heartless" של קניה ווסט, והפך לאנטיתזה השפויה מול קרנבל למברט. הוא רכש ביטחון וכריזמה בהופעותיו, והצליח לסחוט מחמאות מהשופטים בכל תוכנית.
צוות הווי בקלאב מד
הזכייה של כריס אלן בגמר מייצגת את העונה כולה – בטוחה, משעממת ומיינסטרימית. בהיעדר מתמודדים צבעוניים, למעט למברט, ועם נבחרת מוכשרת אך לא מפתיעה, ההדחות היו צפויות לאורך כל הדרך. דווקא זכייתו של הקומיקאי ניק מיטשל – הלא הוא נורמן ג'נטל – בפרס הדחקה של העונה, הזכירה לנו כמה יכול היה להיות מעניין לראות אותו ממשיך לנבחרת ואולי מעפיל לשלבים מתקדמים יותר.
ודווקא הגמר הגדול, בניגוד לשאר העונה, סיפק רגעי שיא כמו שרק אמריקן איידול יכולה: שווה לציין את סגירת המעגל בקרב החתולות בין השופטת קארה דיוגווארדי לבין נערת הביקיני, קטרינה דארל – דיוגווארדי התפרצה לבמה במהלך הופעתה של דארל, התפשטה ונותרה בביקיני שחור. גם הופעתו של דיוויד קוק, האיידול של העונה שעברה, זכורה כמרגשת במיוחד בשל העובדה שקוק הקדיש את שירו החדש לזכר אחיו שנפטר לאחרונה מסרטן.
כבכל שנה, הגיעו אמנים רבים לעשות כבוד לנבחרת ולהופיע איתה: רוד סטיוארט וסינדי לאופר מצאו זמן בין החלפת ירך ובינגו בבית האבות, סטיב מרטין ליווה את מייגן ג'וי ומייקל סרבר בנגינה על בנג'ו, הבלאק אייד פיז הופיעו וקית' אורבן ביצע דואט עם כריס. ההופעות המשלהבות של הערב היו קיס, שהצטרפו על הבמה לאדם למברט וגרמו לאייליינר שלו להראות סולידי במיוחד, ושיירי להקת קווין, ששרו עם הנבחרת את – איך לא – We are the Champions. דווקא הנבחרת עצמה, למעט כמה סולואים מוצלחים, נשמעה חורקת והזכירה קצת הופעה של צוות הווי בקלאב מד.
בדומה לזכייתו של קוק בשנה שעברה, גם השנה המהפך מייצג את המרד של צופי איידול האמריקנים במרותו של הדיקטטור סיימון קאוול, ובפייבוריטים שלו. בעוד שקאוול מקפיד להפלות בין המתמודדים האהובים עליו, לרוב המסחריים יותר, לבין שאר המתחרים - ולהציג מראית עין של תחרות ידועה מראש, קמים המצביעים ומראים לו בכל עונה מי הבוס. יש שיטענו כי למברט איבד את התואר כי היה שחצן מדי, כי התנתק מהקהילה הגאה וכי היה יהודי, לעומת אלן, ילד טוב אריזונה, שלא מתלבש מוזר או מתאפר ובסך הכל די אהוב. זה לא ממש משנה.
העיקר שקיבלנו את הרגע המפתיע שלנו, עם הקונפטי שנושר על ראשו של האנדרדוג המופתע. ולמברט? הוא למד שכמו בקאבר המפורסם שלו, זה כנראה באמת עולם משוגע.