הבעיה עם מערכון סאטירי בהפגנה - בניגוד למשל לשיר של אייל גולן או שלום חנוך - זה שהוא חייב להיות חדש. ברור שכששלום עולה לבמה הוא שר את "מחכים למשיח" ושלמה מבצע את "פתאום קם אדם", אבל כשהחמישייה הקאמרית מתאחדים באופן היסטורי וחד פעמי, הם לא יכולים לעשות את ה"איזראלי דליגיישן" או את "בואו בנים". באסה, אבל הם חייבים להיות אקטואליים, סאטיריים, מצחיקים ועכשוויים. כל זה, למקרה שפספסתם, לא קרה אתמול בהפגנה.

נכון, היה משהו צובט ומרגש בלראות את החמישייה הקאמרית שוב ביחד, ועוד על הבמה בכיכר. תחושה של רגע היסטורי, תיכף יורים בדפני ליף וכולנו סוגרים מעגל. גם ההומור העצמי שלהם על כך שהם כבר בורגנים דשנים שמתחזקים קמפיינים יוקרתיים היה במקום - הרי אף אחד מהם לא נאבק על שכר דירה בשנים האחרונות (בשביל זה היו צריכים להביא את מירי אלוני). אבל חוץ מזה? בואו נודה שהיה די מעפן. ולא, לא בגלל הקישור המיידי של החמישייה לשמאלנות תל אביבית מדושנת עונג (אחרי שקיץ שלם ניסו לבסס כאן מחאה של כולם, כולל אייל גולן וג'סי כהן), זה פשוט הרגיש ישן, מאכזב ולא ממש קולע.

"יש ריח של שינוי באויר", פתח שי אביבי, "יש ריח של מלחמה באויר", משיב מנשה נוי בזמן שדב נבון מזהיר אותם לא להגיד "שלום" כי זה חתרני. אז האמת שבעיקר יש ריח של מיחזור באוויר, כי זה הרגיש כמו מערכון מלפני 20 שנה, כשכולם דיברו על שלום ואף אחד לא דיבר על צדק. הקיץ שינינו קצת את המשוואה הזאת, לא?

בתוספת הזין והבמיה, היה במערכון משהו כללי ולא ממוקד שניסה אולי לתת אמירה רחבה ומתוחכמת יותר, אבל בעיקר הרגיש כאילו הוא לא יודע בדיוק מה הוא רוצה. בזה בדיוק האשימו גם את המחאה הזאת כל הזמן, לא? אז נכון, סאטירה לא חייבת להיות מצחיקה, יותר חשוב שהיא תהיה נושכת וקולעת, אבל בשביל זה חייבים טיפה להתמקד, לא חשוב במה. החמישייה פשוט עמדו שם וירו טקסט מבולבל שעסק בעיקר בהתכתבות עם עצמם מלפני שני עשורים ובניסיונות לסחוט מהקהל קריאות "העם דורש".

אז יכול להיות שבהפגנה הזאת ובהלך הרוח הנכחי, "ארץ נהדרת" היו עושים עבודה טובה יותר. בלי יותר מדי ציפיות או בומבסטיות, ועם איזה מערכון שמדביק יחדיו את ביבי, גלעד שליט וחברת החשמל, כולל חיקויים. כי אולי איחוד של "החמישייה" הוא אחד הדברים הכי מרגשים שיכלנו לייחל להם, אבל זה לא עבד. המחאה הנוכחית, עם הססמאות, השלטים והקאצ'פרייזים, היא גם ככה כל כך שנונה ויצירתית שהפעם - ואולי בפעם הראשונה בשבילם - הם פשוט נותרו מאחור.