סשה גרישקוב, בת 25
פגישה ראשונה: "כוכב נולד 2", לפני שהודחה בחצי הגמר.
מה קרה לה מאז: הופיעה במחזמר "האסופית" לצד יוצא "כוכב נולד" נוסף, לירון לב. היא הקליטה מספר סינגלים ואף הופיעה עם חומרים מקוריים, אך לא הוציאה אלבום משלה. לפני שנתיים וחצי עברה לניו יורק לצורך לימודי משחק ב-"Atlantic Acting School", שם גם פגשה את בעלה, ראיין, לו נישאה לפני שנה.
מה את עושה בארץ? "הגעתי לארץ כדי לנוח קצת אחרי הלימודים וגם בשביל להתחיל לזרום לעבודה שאני רוצה לעשות, להיפגש עם הסוכנת ולקדם יצירה שתמיד רציתי לקדם".
התאכזבת כשהתוכנית לא קידמה את קריירת המוזיקה שלך? "יש דברים הרבה יותר חשובים בחיים מהמומנטום של 'כוכב נולד' ומלהיות כוכבת ולעשות הרבה כסף. מה שכן, יצאו לי משם כמה חברים טובים שאני שומרת איתם על קשר, כמו לירון לב, איתו הופעתי אחרי התוכנית, ושירה חן, אותה אני בטוח אפגוש עכשיו כשאני באה לתל אביב".
ומה עם קריירת השירה? ויתרת על החלום? "זה תמיד משהו שנורא מצחיק אותי ששואלים. הייתי חיילת, הלכתי לתוכנית ריאליטי כי אהבתי לשיר. הכי לגיטימי. וכל הזמן שואלים אותי למה פנית למשחק. אבל אנשים לא באמת יודעים שמגיל 12 אני משחקת, שעשיתי בגרות בתיאטרון ולמדתי כל החיים בסדנאות בארץ ובחו"ל בתיאטרון. אני עדיין שרה ומופיעה בארה"ב, ועדיין עושה את כל הדברים האלו, אבל כל החיים רציתי ללמוד משחק בניו יורק וזה מה שעשיתי".
ניסית להוציא אלבום? "היו מגעים עם חברות תקליטים והקלטתי שירים אבל חתכתי הכול ונסעתי".
למרות שסומנת כפייבוריטית, הודחת לפני הגמר, בו הופיעו ההראלים ועדי כהן. "באותה תקופה, כשעליתי לחצי גמר, רק רציתי להיות מודחת. הייתי עייפה ורק רציתי ללכת הביתה לישון. ממש לא עניין אותי הקהל, מי יצביע ומי לא. אני מבינה שזה יכול להישמע תירוץ, ושאנשים יקראו ויגידו 'איזה שטויות, אין מצב, היא בטוח התאכזבה, היא בטוח ישבה בבית ובכתה'. אבל הייתי חיילת, ובמקביל הופעתי בצבא ובערב באתי לתוכנית, בקושי אוכלת, בקושי ישנה. למי יש כוח? אתה לא חושב כל היום 'יבחרו בי או לא'".
את צופה היום ב"כוכב נולד"? "הפסקתי. בשלוש-ארבע השנים האחרונות אני לא בעניינים".
השם רוני דלומי אומר לך משהו? "כלום, כלום".
מיי פיינגולד? "לא".
ישראל בר און? "לא. לא יודעת מי זה".
למה את לא רואה "כוכב נולד"? "גם כי אני לא פה, וגם כי בעיניי, זה באמת איבד את הטעם הטוב שלו. מאיה רוטמן הייתה איתי בצבא והיא חברה נורא טובה שלי. הייתי לפני יומיים בהופעה שלה ברמת ישי, הופעה קטנה במסעדה. מגיעים ומדברים על כוס יין, אתה יודע, אנשים נורמלים ולא כל הטרראם הזה. אנשים שמאמינים באמנות שלהם. אם מה שאנשים מחפשים זה להתפרסם אז שילכו ל'הישרדות' או ל'האח הגדול'".
אז "כוכב נולד" מאחורייך. "אני הרבה יותר ממוקדת עכשיו ויודעת בדיוק מה אני רוצה לעשות ועם מי אני רוצה לעבוד. אני מרגישה שאני במקום מאוד טוב עם עצמי".
שזה אומר גם זוגיות? "אין יותר טוב מזה".
מי הבחור? "קוראים לו ראיין".
איפה הכרתם? "בבית הספר למשחק. גם הוא שחקן. הוא בן 27 ואנחנו מתחתנים שוב בעוד חודש וחצי - למרות שאנחנו נשואים כבר שנה".
הוא יהודי? "לא".
באיזו חתונה התחתנתם? "נישואים אזרחיים לחלוטין".
איך אמא שלך קיבלה את זה? "בורכתי בהורים שמבחינתם האושר שלי הכי חשוב, ומאותה סיבה גם לא היו שום בעיות עם הנסיעה שלי לחו"ל. ההורים שלי מדהימים בכל מה שקשור לחירות, לאהבה ולמשפחה, זה בכלל לא היה אישיו".
תתחתנו פה בחתונה יהודית? הוא ישבור את הכוס בחופה? "החתונה תהיה אירוע מאוד מעניין. יהיו שם הרבה דברים אמנותיים ואנחנו נשלב שם בין עברית, רוסית ואנגלית. מן הסתם, לא יהיה רב. יש לנו את הנדרים שלנו אחד לשני. עוד לא החלטתי אם מבחינת המסורת נשבור כוס ומה נעשה עם זה, אבל זה כבר פחות רלוונטי. העיקר ששמלה של אושידה כבר יש. הוא איטלקי ואירי אז ממש יש לי עבריין קטן. זו לא תהיה חתונה גדולה בכלל, זו חתונה של מאה איש, צנוע ובדיוק כמו שאנחנו אוהבים".
תגידי, בניו יורק רק למדת או גם עבדת? "עבדתי במלצרות".
בישראל לא היית עושה את זה. "דווקא ניסיתי לעבוד בארץ במלצרות. זה היה בבית קפה מתחת לבית שלי בדיזינגוף אבל בשלושה ימים שהייתי שם זה היה בלתי נסבל. אנשים כל היום עם 'תביאי את הטלפון של סקעת, תביאי את הטלפון של נינט'".
אז באת לישראל לחתונה ולהתחיל את הקריירה אחרי הלימודים? "התכנון הוא ליצור קריירה בישראל ובארה"ב בקולנוע וטלוויזיה. אני אהיה מספר חודשים בארץ ואז אנחנו עוברים לשיקגו, שהיא מלאה בתיאטראות ויש שם הרבה יצירה קולנועית. אני מעדיפה את המשחק על השירה כי זה הרבה יותר חזק אצלי. אני אעשה אלבום מוזיקה כשאני אהיה מוכנה לזה".
היית ממליצה לצעירים ללכת ל"כוכב נולד"? "'כוכב נולד' זו אשליה ומי שחושב אחרת טועה. הרי הם לא כוכבים, זה אינסטנט, זה רגעי. זה הכל קורה ברגע ונופל ברגע, ומי שלא מבין את זה מכניס את עצמו למערבולת מאוד בעייתית. זו סוג של טראומה בעיניי. הייתי סתם חיילת כמו כולם ופתאום כל המדינה מכירה אותך. כל בן אדם ברחוב הכיר אותי. היו אנשים שהלכו לטיפולים וחוו מזה טלטלות. כל אחד ודרכו שלו, גם אני עברתי תקופה בעייתית, אבל הייתה לי את המשפחה ששמרה עליי".